סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

גילוי וכיבוש העולם החדש

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עבודה להגשה בהיסטוריה אתגר- גילוי וכיבוש העולם החדש


כריסטופר קולומבוס מפליג מחופי ספרד, בראש שלוש הספינות נינייה, פינטה וסנטה מריה למסע לגילוי העולם (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

מגיש: יאיר פולדש


תאריך הגשה: 29/03/08


מורה: רונית אופנהיים


שאלה ראשונה: מהם הגורמים העומדים ביסוד המסעות לגילוי העולם כפי שהם נערכים קודם ע"י פורטוגל ובהמשך על ידי ספרד? הסבירו את עיקרי הגורמים המביאים למסעות והן את הגורמים המסייעים למימושם.

הראשונה שיזמה מסעות כיבוש מחוץ לאירופה הייתה פורטוגל. בחסות מלך פורטוגל, נכבשה העיר המוסלמית סאוטה ששכנה בצפון מרוקו של ימינו. העיר סאוטה נכבשה בשנת 1415, והייתה זו הפעם הראשונה שנכבש שטח מחוץ לאירופה מאז מסעות הצלב. האינטרסים לכיבוש היו כמובן כלכליים ומסחריים. סוחרים בני חצי-האי האיברי קנו בה זהב ודגנים, והביאו אותם לאירופה.

אם כן, האינטרסים האירופאים היו ברורים: בראש ובראשונה עמדו התבלינים (לרוב בעת ציון המילה תבלינים, הכוונה היא לכל מוצרי המותרות של המזרח: בשמים, בדים משובחים, אבנים יקרות, שנהב, תכשיטים וחפצי אומנות. )

התבלינים היוו המטרה העיקרית שבעבורה סיכנו הספנים הפורטוגליים והספרדים את חייהם: הפלפל, הקינמון, המוסקט, והציפורן היו מוצרי היבוא היקרים והנכספים ביותר . מזונם של בני אירופה היה מבוסס בעיקר על דגנים, מעט קטניות למיניהן, מבחר מצומצם מאוד של ירקות ופירות, ומוצרי חלב. בשר אכלו אך ורק בסתיו ובעיקר העשירים, ולא כלל האוכלוסייה; המשקאות ששתו האירופאים היו בעיקר יין ושיכר עשוי מדגנים. המשקאות החמים שאנחנו רגילים בהם היום לא היו מוכרים לבני אירופה .

החל משנת 1420, החלו הפורטוגלים לייבא מאפריקה 'משאב' חשוב נוסף, שהשימוש בו הפסיק רק 300 שנה אח"כ—העבדים. העבדים היוו כוח עבודה זול, שהיה נחוץ מאוד באירופה עקב השיפור במצבם של בני המעמדות הנמוכים שהיוו עד אז כמשרתים לבני המעמדות הגבוהים.

בעקבות פורטוגל, הגיע תור ספרד. שליטיה רצו להחזיר את ספרד לימיה הגדולים. חזונם של מלכיה הייתה לכונן אימפריה כמו בימי הקיסר יוסטיניאנוס. רצון זה היווה למעשה את הלגיטימציה העיקרית לכיבושים. מגלה הארצות הספרדי הידוע ביותר היה כמובן, כריסטופר קולומבוס, אשר נסע מערבה במטרה להגיע להודו, מתוך אמונה שהעולם הוא עגול .

בשנת 1501 הבין מגלה הארצות אמריגו וספוצ'י שהשטחים אותם גילה קולומבוס הם למעשה יבשת חדשה, ולא כפי שחשבו בעבר שהשטחים הם מזרח אסיה. עת הבין זאת, החל הדימוי של 'העולם החדש: יבשת חדשה, ללא אופקים סגורים, ללא עוני, מצוקה והשפלה וללא דיכוי של שלטון עריץ. כל אלה הביאו את האספסוף להתעניין גם כן ביבשת החדשה.

לסיכום, גורמים רבים היו ביסוד המסעות לגילוי העולם כולו, ואמריקה בפרט:  הרפתקנות: הרפתקנותם של הימאים, שלא היססו להפליג למרחקים הלא נודעים על-אף הסכנות הרבות.  גילוי נתיבים מסחריים ימיים קצרים יותר למזרח (הדרך היחידה לגישה למזרח אסיה הייתה רגלית, והייתה ארוכה מאוד).  גילוי נתיבים מסחריים בטוחים יותר למזרח (בעקבות כיבוש דרכי המסחר ע"י האימפריה העות'מאנית, נעשתה הגישה לאזורים הללו לקשה ולמסוכנת, שלא כבעבר תחת האימפריה המונגולית),  ייבוא מוצרי מותרות (כדוגמת התבלינים) לאירופה,  פיתוחים טכנולוגיים שונים כדוגמת האצטרולב , המפות והמצפן ,  תיאוריות שונות שגרסו לדוגמא שהעולם הוא עגול, ושמשטר הרוחות שונה בקווי הרוחב השונים (גילוי זה אפשר את ההפלגה הנועזת מערבה מתוך השערה מבוססת כי בעת הצורך הפלגה צפונה תביא את הנוסעים לקו רוחב בו הרוחות נושבות מזרחה, חזרה לאירופה),  הרחבת תחום שליטתה של הכנסייה (בתקופת המסעות היה נהוג 'סחר-חליפין' בין המדינות לבין הכנסייה: האפיפיור ייתן את רשותו למדינות לכבוש טריטוריות, ובתמורה המדינות ישלחו מיסיונרים בשביל לנצר את תושבי המקום).  רצון לגילוי 10 השבטים האבודים (יחד עם המשלחת הראשונה לאמריקה יצא לואיס דה טורס ,שהיה אנוס, כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו עשרת השבטים האבודים).


שאלה שנייה: הציגו בלשונכם את עיקרי מכתבו המשוחזר של קולומבוס בשאלה זו השתמשתי בתרגום נוסף שתורגם מקטאלונית ע"י בנימין ארבל.

המכתב נכתב ע"י כריסטופר קולומבוס רק בעת הגעתו לחוף מבטחים בפורטוגל. הוא הובא איתו לספרד, ונשלח לאדון רפאל (גבריאל) סאנשז עקב הסכנות האורבות בים, החליט קולומבוס במהלך סערה קשה ב-14 בפברואר 1493 להשליך לים מכתב נוסף, למקרה שספינתו תטבע, תוך תקווה שהמכתב יגיע בבוא העת לחופי ספרד. המכתב שהושלך לים היה ככל הנראה בעל תוכן זהה, אולם ניסוחו היה שונה. המכתב שהוכנס לבקבוק, לא נמצא מעולם.

לאחר שלושים ושלושה יום מצאתו מקאדיז הגיע קולומבוס אל האוקיינוס ההודי .

בחרתי לחלק את האיים עליהם דרך קולומבוס לשתי קבוצות: האחת-'האיים הקטנים': גואנאהני-סאן סלבדור, סנטה מריה דה לה קונספסיון, פרננדינה, ואיזבלה. כל האיים הללו הם איים קטנים יחסית וככל הנראה הם שוכנים בקבוצת איי הבהמה של ימינו. קבוצת האיים השנייה אותה אכנה 'האיים הגדולים' מונה שלושה איים: חואנה (קובה), אספניולה (הרפובליקה הדומיניקאנית-טהיטי), וכריס .

באיים הקטנים קולומבוס מבקר זמן מועט מאוד, ועל כן הוא גם מתאר אותם בקצרה במכתבו:"...אלא רק כמה בתים ובקתות איכרים...החלטתי לחדול מניסיונותיי להתקדם הלאה, לסוב לאחור..."

מכאן ואילך מתאר קולומבוס את האיים חואנה, אספניולה וכריס:

חואנה- האי חואנה הינו בעל מפרצים רחבי ידיים, ובטוחים ביותר. נהרות עצומים שזרימתם איתנה חוצים אותו, והטופוגרפיה שלו מצטיינת בהרים רבים מספור. העצים באי רבים, והפריחה בהם נמשכת לכל השנה. התבלינים באי מצויים בשפע, ושונים מתבליניו של האי אספניולה. באי ישנם משאבים רבים וביניהם גם זהב רב ומתכות.

האי חואנה עולה בגודלו על כל אנגליה וסקוטלנד יחד. קולומבוס ביקר במרבית מחוזות האי למעט שניים, בהם נטען ע"י האינדיאנים שיש לתושביו זנב.

אספניולה- האי אספניולה גם הוא יפה מאוד, ובעל מפרצים רבים המאפשרים עגינה נוחה. האי הינו רחב מימדים, והוא עולה בגודלו על ספרד. תושביו של האי מהלכים עירומים לחלוטין, למעט מספר קטן של נשים המכסות עצמם בכותנה. לתושבים באי אין כלל כלי-נשק, משום שאין להם צורך בהם. התושבים חסונים מאוד, אך יחד עם זאת הם פחדנים. כל תושבי האי הם טובי-לב. כל הגברים באי נשואים לאישה אחת, למעט המלך שנשוי לכמה נשים. אין לתושבי האי דת ממוסדת והם מאמינים באלילים. הקור בהרים הוא רב, אולם תושביי האי פיתחו יכולת סיבולת אשר מחסנת אותם מן הקור.

האי הוא הטוב מבין האיים בהם ביקר קולומבוס וככל הנראה היה הוא גם האי שהכי מצא-חן בעיניי קולומבוס. הוא אף השתלט על עיר אותה כינה 'סניור דל נווידד' והקים בה מבצר בו השאיר כ-40 מאנשיו.

כאריס- תושבי האי כאריס מתוארים ע"י קולומבוס כאנשים רעים. התושבים מחזיקים בסירות קאנו מפותחות ורבות מספור, והם מתקיימים מבזיזת שבטים ואיים אחרים. תושבי האי הינם אוכלי אדם , והם כלל לא ידידותיים. האי הזה אינו שונה מהאיים אספניולה וחואנה (הן דמוגרפית והן טופוגרפית) כלל, למעט העובדה שהגברים מגדלים את שיער ראשם בדומה לנשים. לתושבי האי יש יחסים מיוחדים עם נשות האי מרטיניו , אי בו חיות נשים בלבד.

שאלה שלישית: מהם לדעתכם מטרותיו של המכתב ומהם הנושאים העיקריים הבאים בו לידיי ביטוי?

לדעתי, למכתבו של קולומבוס היו מטרות רבות. אולם, כל מטרותיו של המכתב היו נסתרות, למעט מטרה אחת גלויה: קולומבוס רצה לבשר למלכי ספרד—עם הגיעו לחוף מבטחים בפורטוגל—שמסעו הצליח.

להלן אפוא הסיבות העיקריות לשליחת מכתבו של קולומבוס, כפי שאני רואה אותו:

 לבשר על הגעתו של קולומבוס לפורטוגל: מסעו של קולומבוס נמשך למעלה מחצי שנה . עם הגיעו לחוף מבטחים בפורטוגל, רצה קולומבוס לבשר למלכי ספרד על הגעתו לאירופה. מסעו של קולומבוס נערך זמן רב יותר מן המתכונן תחילה, ועל-כן רצה קולומבוס להסיר כל דאגה מליבם של פרננדו ואיזבלה—מלכי ספרד.


 להבהיר למלך פורטוגל (ולמלכים נוספים באירופה) עד כמה הייתה טעותו חמורה בכך שלא מימן לו את מסעו: סביב השנים 1483-1485 פנה קולומבוס למלך פורטוגל בבקשת מימון למסע להודו דרך המערב. פורטוגל, שהייתה באותם ימים שאננה, עקב מציאת נתיב ימי להודו דרך דרום-אפריקה, לא הייתה מעוניינת להוציא עוד כספים על גילוי נתיבים ימיים להודו. יתרה מזאת, מדענים פורטוגלים חישבו שהדרך להודו (בכיוון מערב) ארוכה פי כמה מאשר חישוביו המקוריים של קולומבוס .

לפיכך קולומבוס רצה להוכיח שדחייתו ע"י הפורטוגלים הייתה טעות מרה ושספרד, שמימנה לו את המסע, היא המרוויחה היחידה.


 לזרז את תהליך ה"התאזרחות" של קולומבוס: קולומבוס רצה להיות אזרח ספרדי. זאת אנו מסיקים מכך שאת מרבית חייו הבוגרים חיי בספרד, ומהעובדה שלבסוף מת בשנת 1506 בויאדוליד אשר בספרד.

 להכין "תשתיות" למסעות הבאים: קולומבוס יצא לאחר המסע הזה לעוד שלושה מסעות נוספים. מימונה של ספרד למסעות הבאים לא היה דבר ברור מאליו, וקולומבוס רצה להבטיח שאכן ימשיך לקבל מימון מממלכת ספרד. קולומבוס הבטיח לממלכה תבלינים בשפע, והממלכה הספרדית המשיכה לממן את מסעותיו.

 להודיע על היכולת לנצר את התושבים: אחת המטרות החשובות שלשמן יוצא קולומבוס למסעות הבאים , היא בכדי להכניע טוטאלית את התושבים המקומיים ולנצרם. מטרה זו חשובה במיוחד למלכי ספרד (פרננדו ואיזבלה) שהיו ידועים כאנשים דתיים.

 להעצים את הרושם לגבי העושר הכלכלי באיים: אחת המטרות ליציאה למסעות לגילוי נתיב ימי קצר יותר להודו , היו גילויי מחצבים או במילים אחרות—עושר כלכלי. מטרת המכתב הייתה להעצים את הרושם לגבי העושר הכלכלי הטמון בגילויים החדשים (שלבסוף התברר כלא נכון בתכלית).


 לגרום לממלכת ספרד לשלוח אנשים נוספים במסעות הבאים בכדי ליישב את "העולם החדש", ולמנות את קולומבוס כמושל: קולומבוס רצה להיות מושל הטריטוריות שאותם גילה ואכן הוא מונה לכזה. בספטמבר 1493 יצא קולומבוס עם עוד כ-1000 מתיישבים לאי אספניולה במטרה להקים שם מושבה גדולה שתמשול גם בתושבים המקומיים. ההתיישבות הצליחה, אך כאשר חזר קולומבוס לאי לאחר חמש שנים, הם הדיחו אותו מתפקידו ובחרו מושל חדש .


שאלה רביעית:בקטעי המקורות הראשוניים, השונים, בעמ' 312-318, מועלים הבדלים שונים בין התרבות המערבית לבין התרבויות המקומיות אותן היא פוגשת. ציינו חמישה הבדלים שונים בתוך הקטעים אותם קראתם.

הקריטריון-ההבדל התרבות המערבית (לרוב ספרד) התרבות המקומית (לרוב אצטקית) הדת הדת הנוצרית ששלטה סביב המאות ה-15-16 בתרבות המערבית, הינה דת מוסרית והומאנית עד מאוד. מנהגיה וטקסיה אינם מצריכים כלל הקרבה כלשהי, ומרבית ראשי הכנסייה הקתולית (שהייתה דתה של ספרד) הינם עשירים ומושחתים, כך שהדת מהווה מסגרת כלכלית-חברתית, יותר מאשר מסגרת דתית-מאמינה. ע"פ קורטס, הדת האצטקית הינה דת חסרת רחמים ומצפון. תיאוריו מציירים דת ברוטאלית אשר לא מתחשבת כלל במאמין ומקריבה קורבנות אנושיים (כ-50 בשנה). יחד עם זאת הדת לא מהווה מוסד מושחת (בניגוד לזרם הקתולי). החיים והדת נקשרים זה בזו בחיי היום יום במובן ש"החיים הם דת, אולם הדת היא גם החיים". התאווה לעושר בכלל, ולזהב בפרט "גופם מתרחב למראה הדבר הזה, רעבון פראי קינן בהם, וכמו חזירים אחוזי רעב חשקו הם בזהב" כך תיארו האצטקים את התאווה הבלתי מתפשרת, החולנית בעיניהם, של הספרדים לזהב. הזהב היה חלק בלתי נפרד מחיי האירופאים בכלל, ובמיוחד בתחילת המאה ה-16 (עת יכלו לרכושו גם מעמדות גבוהים). לפי תיאוריהם של האצטקים, אנו יכולים להבין שהחברה האצטקית הסתפקה במועט. זהב כלל לא היווה בעיניהם דבר כה קדוש כפי שראוהו האירופאים. ניתן לומר שהחברה האצטקית הייתה מאוד סוציאליסטית: "כל אחד תורם מה שהוא יכול, כל אחד מקבל לפי צרכיו" . (זאת אנו לומדים מהתרומות הנכבדות של הסוחרים בעיר לעניים אחת לשנה). כלי משחית (הפועלים בעזרת חומר נפץ) כחלק מהתרבות, והמלחמה. כבר לקראת סוף ימיי-הביניים היו כלי הנשק החמים נפוצים עד מאוד באירופה. כלי הנשק היוו חלק ניכר מאוד מהתרבות האירופאית וזאת משום המלחמות הרבות שהתנהלו באירופה (בעיקר במערב אירופה) במחצית הראשונה של המילניום השני. "...הם סיפרו, כ אם כדור יפגע בגבעה, יש בכוחו לבתר אותה, לנתץ אותה!" התמימות היחסית של האצטקים נובעת מכמה גורמים: א.העובדה שלא פיתחו כלי נשק משום שפיגרו בפיתוח אחרי האירופאים, ב. העובדה שלא היה להם צורך אמיתי בכלי משחית עקב בדידותם (היחסית). ראיית האחר (הספרדים בעיניי האצטקים, והאצטקים בעיניי הספרדים). הספרדים ראו באצטקים מלכתחילה ככוח עבודה זול, ותו לא. האצטקים היו שחומים (בניגוד לספרדים), דבר שגרם להם להיות בתודעה הספרדית "מלוכלכים". כמו-כן, היו האצטקים ידועים בקומתם הנמוכה יחסית, אשר גרמה להם להיות נחותים בעיניי האירופאים. "...הספרדים התקבלו כאורחים מכובדים...המלך ראה באנשים הלבנים כמי שהגיעו מהשמים...כשליחיו של האל קצאלקואטל." לפי עדות זו אנו למדים שיחסם של האצטקים כלפי הספרדים היה שונה בתכלית. האצטקים ראו בהם קדושים (דבר שאפשר את כיבושה המהיר וניצור התושבים במהירות). מבנה העיר מבנה העיר האירופאי נראה במבט ראשון זהה למבנה העיר האצטקי, אך כמובן שהינו שונה. בעיר האירופאית ישנה כיכר צנועה ומרכזית, ומסביבה רחובות גדולים שהולכים וקטנים ככל שמתרחקים ממרכז העיר ומהכיכר המרכזית.

בעיר האירופאית ישנן לרוב כנסיות "קהילתיות", משמע—כנסיות לכל שכונה. לעיתים ישנה כנסייה מרכזית , אך כמובן שאין להשוותה למקדש האצטקים. בניגוד לעיר האירופאית, בעיר האצטקית ישנה כיכר רחבת ידיים (היו חיילים שציינו שזוהי הכיכר הגדולה שראו מעולם ), ואליה היו מחוברים רחובות קטנים.

בעיר האצטקית ישנו בנוסף גם מקדש רחב ממדים בדיוק במרכז העיר. מקדש זה הינו היחיד והמרכזי בעיר.


שאלה חמישית: מה היו הגורמים שסייעו לספרדים לנצח את האצטקים ולכבוש את אמריקה?

תהליך כיבוש אמריקה ומקסיקו ע"י הספרדים לא היה פשוט כלל. הוא נמשך שנים רבות מאוד, וכלל מערכות קשות ומסובכות. אף-על-פי-כן, בסופו של דבר השתלטו הספרדים על האימפריה האצטקית, וגם על ממלכת המאייה והאינקה.

האוכלוסייה המקורית של האיים הקריביים ובמיוחד של אמריקה עצמה, נכחדה במהירות, ובתוך חמש שנים נותרו רק 10% מהתושבים המקוריים. חשוב לציין שהאוכלוסייה האצטקית מנתה ככל הנראה בין 10 ל-25 מיליון נפש, משמע—בין פי 2 לפי 5 בהתאמה מהאוכלוסייה הספרדית (שמנתה בתקופה זו ככל הנראה 5 מיליון נפש).

מספר גורמים חברו להצלחת הכיבוש במהירות כה מסחררת:

 החיילים הספרדים היו עניים מרודים: רובם המוחלט של החיילים הספרדים הגיעו ממחוז אסטרמדורה שהיה ידוע כאחד האזורים הקשים למחייה בספרד. מכאן גם שתושביו של מקום זה היו עניים ברובם, ותאוותם לעושר ולתהילה הייתה רבה.

 האוכלוסייה האצטקית לא הייתה מאורגנת: ידוע כי האוכלוסייה אצטקית לא הייתה מאורגנת בתחומים רבים , וביניהם ניכרו לעין בעיקר התחום הצבאי והמדיני. מכאן, ש"היא לא היוותה אתגר של ממש לכובשים".

 שמועות על תרבויות מפותחות: בקרב הספרדים היו שמועות על תרבויות מפותחות, גבוהות ונשגבות, שעוררו בהם את הרצון להמשיך להילחם:"..תרבות גבוהה ומפותחת, והשמועות עליהם הן שדחפו את הספרדים להמשיך בחיפושים ובכיבושים."

 החיבור בין הדת למדינה: באימפריה האצטקית היה חיבור ברור בין דת למדינה. ייתכן, שדבר זה הקשה על הלוחמים האצטקים להגן על עצמם עקב איסורים שונים: "מערכת השלטון האצטקית הייתה משולבת שילוב הדוק במערכת השלטון הדתית".

 הצדקת הכיבוש בספרד באמצעות אגדות: לעיתים קרובות, בעתות מלחמה וכיבוש, קיימת מחלוקת פנימית לגבי הצורך בכיבוש . הספרדים נתנו לבני עמם לגיטימציה לכיבוש ע"י המצאת אגדות שונות כדוגמת אגדות הקרבת בני-אדם, שבשנים האחרונות נחקרו ע"י אנתרופולוגים והוכחו כלא נכונות: "...ועל-פי רוב הכובשים הם הממציאים סיפורי קניבליזם כדי לתאר את האויב כברברי ולהצדיק בכך את הכיבוש."

 תפרוסת האוכלוסייה הנכבשת הייתה אחידה: תפרוסת האוכלוסייה הייתה אחידה, משמע: מרבית התושבים ישבו בחבל ארץ מסוים, ומכאן שדבר זה היווה יתרון חשוב מאוד, משום שכך יכלו הספרדים להטיל מצור או לכבוש את הערים האצטקיות (ובמיוחד את עיר הבירה- טנוצ'טיטלאן) בלי שום בעיה! "...עיר הבירה טנוצ'טיטלאן, שנבנתה בלב אגם, הייתה גדולה ממרבית ערי אירופה באותו זמן."

 אי ידיעת קרוא וכתוב בצורה סדירה בקרב העם האצטקי: לאצטקים לא היו אותיות ברורות אלא סימנים . מרבית העם לא ידע קרוא וכתוב, ומכאן שהעברת מסרים בעתות מלחמה (כדוגמת הצורך בהצטיידות באוכל או הכנת כלי לחימה) הייתה מוגבלת ביותר. האנאלפביתיות בקרב האצטקים היוותה יתרון גדול לספרדים, משום שכבר במאה ה-16 ידע חלק ניכר מהעם הספרדי קרוא וכתוב (כחלק מהשפעות תקופת הרנסאנס אותן למדנו): "...מרכיב חשוב אחר שנעדר בתרבות האצטקית היה הכתב. האצטקים רשמו בתמונות...אך לא הייתה זו תרבות כתובה במובן המקובל עלינו..."

 לוחמה פסיכולוגית ופרנויה שנוצרה ע"י האצטקים עצמם: רק עצם גודלם של אמצעי הלחימה של הספרדים, היוותה מבחינת האצטקים סיבה לפרנויה. לספרדים היו ספינות בגדלים עצומים (עד פי 50 מגודלן של ספינות האצטקים), כלי נשק מורכבים, ובעלי-חיים חזקים: "...הספינות הענקיות בעלות המפרשים הלבנים...הטילו כולן אימה על האינדיאנים בכלל, ועל האצטקים בפרט."

 עזרתם של שבטים לא אצטקים בכיבוש ובאיסוף מודיעין: קורטס שהיה ידוע כאיש צבא חכם, גייס לעזרתו שבטים מקומיים של אינדיאנים שלא היו אצטקים בכדי לעזור לו לכבוש את האימפריה האצטקית. לפי הערכות שונות מספרם מנה בין 100 ל-150 אלף נפש. לשבטים אלו היה אינטרס לעזור לו משתי סיבות:


א.הסרת האיום האצטקי משבטיהם, ב. החשש שהספרדים יצליחו לכבוש את מרכז אמריקה כולה (מקסיקו), ויתנקמו בשבטים שלא עזרו להם בלחימה.

לולא עזרתם של השבטים, קרוב לוודאי שקורטס לא היה מצליח לכבוש את אמריקה משום שאנשיו מנו רק כ-400 נפש. השבטים עזרו לצבא הספרדי בכמה דרכים: איסוף מודיעין מפנים השטח האצטקי והעיר טנוצ'טיטלאן, תרגום משפות מקומיות, כך שקורטס יוכל להבין את התרבות המקומית ואת מהלכיה, וכמובן עזרה בתחום הצבאי—בכיבוש הממלחה באופן פיזי (ידוע שהאינדיאנים היו חסונים עד מאוד כך שעזרתם בתחום זה לא נופלת מעזרתם בתחומים אחרים): "...בחוכמה דיפלומטית הוא גייס לעזרתו שבטים אינדיאנים, ששמחו על ההזדמנות להסיר מעליהם את עול הכיבוש האצטקי. מתוכם לקח לעצמו גם מתורגמנים, שסייעו לו להבין את התרבות שלתוכה תקלע. שבטים אינדיאנים אלה היו לאמיתו של דבר הצבא הגדול שהכניע את הצבא האצטקי."

 "מוראל" נמוך בקרב האצטקים: מונטסומה הכוהן האצטקי שלמעשה ניהל את הממלכה, היה כבר מתחילת המערכה חסר תקווה בנוגע לאפשרות לניצחון אצטקי. הוא נמנע מלקום ולהילחם נגד מה שראה כבלתי נמנע. ועובדה זו פעלה לרעתם של האצטקים. כוחו של הכוהן בממלכה היה עצום ומרבית בני העם לקחו ממנו דוגמא אישית. ברגע שוויתר הוא למעשה חרץ את אי-השתתפותם של רבים מהלוחמים האצטקים במערכה: "...הקיסר הכוהן מונטסומה, דמות טראגית, איש קודר, רודף פחדים ובעל אמונות פאטאליסטיות שמנעו בעדו לקום ולהילחם נגד מה שראה כגורל בלתי נמנע."

 המערכת החיסונית של האצטקים:ניתן לומר שגורם זה היווה את ה-סיבה המרכזית לניצחון הספרדים. המערכת החיסונית האצטקית לא הייתה מורגלת כלל למחלות אירופאיות כדוגמת הדבר, ומכאן שרבים מבני העם האצטקי מתו בתרם הגיעו הספרדים לפתח ביתם. חללים רבים מקרב האצטקים מתו במהרה עם הגעתם של הספרדים ליבשת. העיר טנוצ'טיטלאן הייתה כאמור עיר צפופה בדומה לערים אירופאיות רבות, וכך למעשה התאפשרה הדבקת אנשים בדבר. ניתן להשוות את המקרה למגיפה שחורה באירופה שנפוצה (בדומה לדבר בטנוצ'טיטלאן) בעיקר באזורים עירוניים צפופים. הידבקות ומות חלק כה ניכר מהאוכלוסייה בעקבות המגיפה, אפשרה למעשה ניסיון פריצה שני של הספרדים לעיר טנוצ'טיטלאן שצלח: "...התבוסה האמיתית של האצטקים נגרמה בראש ובראשונה בגלל מגיפה, ככל הנראה מגיפת הדבר, שפרצה בעיר בירתם טנוצ'טיטלאן והפילה אלפי חללים. וכך עלה בידיי הספרדים ובעלי בריתם לשוב ולפרוץ אליה."

 חוסר הביטחון בקרב העם האצטקי לאחר מות הכוהנים: בין הצעדים הראשונים שביצעו הספרדים היה הריגתם של הכוהנים האצטקים. האצטקים, שהיו רגילים לשליטה ולהוראות מלמעלה, נותרו לאחר המאורעות הללו חסרי אונים. דבר זה השפיע על המורל של האצטקים כחלק מתהליכים נוספים : "...יחד עם הריסת המקדשים, הספרדים אף הרגו את הכוהנים האצטקים המגלים התנגדות, וכך נותרה אוכלוסייה חסרת אונים, חסרת מנהיגות, חסרת מסגרות מסורתיות המקנות ביטחון..."

לסיכום, גורמים רבים סייעו לספרדים בכיבוש הממלכה האצטקית, אך לדעתי שני גורמים היו משפיעים, בולטים ויוצאי-דופן: -עזרתם של בני השבטים המקומיים באיסוף מודיעין ובלחימה פיזית. -"עזרתה" של מגיפה (דבר, ככל-הנראה) בהכרעת חלק ניכר מהתושבים.


שאלה שישית: פרופסור מירי אליאב-פלדון טוענת כי "עניין יחסם של הספרדים אל האינדיאנים הוא מורכב ואי-אפשר לפטור אותו בהגדרתו כמעשי זוועה בלבד". הציגו והסבירו את יחסם המורכב של הספרדים אל האינדיאנים. הציגו בתשובותיכם הן את מעשי אכזריותם והן את התגובות הנגדיות בקרב הספרדים למעשיהם שלהם ואת ניסיונותיהם להגן על האינדיאנים.

פרק ט', בספר "חמש מאות שנה לגילוי אמריקה" נפתח במילים: "הספרדים באו ליבשת אמריקה להתעשר ולנצר". משפט זה הינו מהות גורלם של האינדיאנים. אכן, מטרתן הראשונה של הספרדים הייתה להגיע לאמריקה ולנצל בה את התבלינים (שלבסוף לא נתגלו), להשתמש בזהב ופנינים (שכפי שציינתי הדרישה להם גדלה משמעותית במאה ה-16) ולהביא "אוכל באופן כללי" (לרוב הכוונה היא לפירות אקזוטיים אותם ניתן היה למצוא בשפע במיוחד באיים בקריביים).

אף על פי כל מה שציינתי בפסקה הקודמת, ידועה לנו תוצאה אחת בעלת משמעות רבה: תוך שנים בודדות הושמדה (בין עם ע"י האדם או ע"י המגפות) 90% מאוכלוסיית שבטי האצטקים במקסיקו. שואה שכזאת הייתה חסרת תקדים בהיסטוריה עד המאה ה-16, ועד תחילת המאה ה-20 הייתה זו אחת השואות הגדולה בעולם, אם לא הגדולה שבהן.

בפשטות רבה אך מחרידה, ניתן לומר ששואת האינדיאנים האצטקים הייתה תוצאת לוואי, ואשמתם של הספרדים נחלקת עם אשמת מגפת הדבר, שתרמה מחלקה להשמדת האוכלוסייה המקורית על אדמות מקסיקו.

האינטרס הספרדי הנוגע לאינדיאנים היה פשוט עד מאוד: לנצר ולהעביד. מכאן, שלא היה זה מן האינטרס של הספרדים להשמידם, אולם היה זה מן האינטרס של הספרדים למצוא זהב ופנינים, וזה היווה מכשול בין התרבויות, שכפי שמירי אליאב-פלדון אומרת: " עניין יחסם של הספרדים אל האינדיאנים הוא מורכב ואי-אפשר לפטור אותו בהגדרתו כמעשי זוועה בלבד".

הספרדים רצו משאבים וכוח עבודה זול (האינדיאנים), והאינדיאנים לא היו מוכנים לספק להם אותם. האינדיאנים ניסו לכאורה לשמור על גאוותם הלאומית—הזהב.

בשאלה החמישית ציינתי: "לעיתים קרובות, בעתות מלחמה וכיבוש, קיימת מחלוקת פנימית לגבי הצורך בכיבוש". ואכן, גם בעת הכיבוש הזה היו מחלוקת חריפות, שנעו בין האצולה, משפחות המלוכה ו"המגזר" האינטלקטואלי.

הנזיר הדומיניקאני אנטוניו דה מונטסינוס היה הראשון שהקים קול זעקה לרגל רצח העם. הוא נשא דרשה רבת משמעות אשר תיארה בזוועתיות את מעשיהם של הספרדים, והציגה למעשה 'בפרוטרט את מעשי הזוועה שהספרדים עושים באינדיאנים' . יחד עמו, עמד הנזיר הדומיניקאני ברתומלה דה לאס קאסאס, אשר הפך את משימת הצלת האינדיאנים, למשימת חייו.

לצד המתנחלים הספרדים עמד הנזיר הדומיניקאני חואן חינס דה ספולדה . ספולדה תאר את מעשי הספרדים כמעשים אדיבים למען העם הספרדי ואירופה בכלל. ספולדה נתן לגיטימציה לעמדותיו בספרי אריסטו הישנים. "יש חפיפה בין ההבחנה היוונית המסורתית בין 'ברברים לבעלי תרבות', ובין ההבחנה הנוצרית שבין פאגאנים (אינדיאנים) לנוצרים".

סביב שנת 1550 נערכו בעיר הספרדית ואיאדוליד עימותים בין קאסאס לבין ספולדה. מרבית העימותים נערכו בכתב, והן נקראו והובהרו גם למלך קארל החמישי.

לבסוף באמצע שנות ה-50 של המאה ה-16, חוקק קארל החמישי שורה של חוקים לטובתם של האינדיאנים, שהיוו בעצמם דבר חסר תקדים, משום שהייתה זו חקיקת החוקים "המצפונית" האחרונה עד המאה ה-19. בראשם חוק שאסר על סיכונים, העבדתם, או הריגתם: "אם יתברר, כי סכנת מוות לאינדיאנים משליית פנינים היא בלתי נמנעת יש לחדול ממנה כיוון שאנו, מלכי ספרד, מעריכים יותר את קיום חייהם מאשר את הרווח"

אין ספק שמעשיו של המלך קארל החמישי היו מעשים יוצאי דופן. שליית הפנינים (שאכן הייתה לדבר מסוכן עד מאוד), היוותה את אחד מקורות ההכנסה העיקריים של ספרד במאה ה-16 , והיה זה אחד המקרים הבודדים בהיסטוריה הקולוניאלית שנקיפות המצפון היוו גורם חשוב יותר מהכלכלה.

ניסיון הצלת של האינדיאנים נמשך עד אמצע המאה ה- 17. תחילה הוקמו מיסיונים באתרים מרכזיים (לדוגמא-טנוצ'טיטלאן), אולם עם השנים גירשה אותם הכנסייה הדתית הקתולית וזאת משום שהמניע הכספי היה להם חשוב עד מאוד. לאחר מכן סביב תחילת המאה ה-17 הוקמו מיסיונים באזורים מרוחקים של האימפריה הספרדית, אשר נוהלו ע"י כספי תרומות של פרופסורים אינטלקטואלים בלבד.

ניתן לומר שהספרדים אכן התייחסו לאצטקים ולשבטים המקומיים בכלל, בצורה מחרידה ולא פרופורציונית. אף-על-פי-כן, אין בידיי עובדה זו ליצור את הסטיגמה המקובלת ביחס לספרדים. הספרדים אכן רצחו עם שלם, או לפחות חלק ניכר ממנו, אך לא היה זה לרוב מסיבות אתניות.

הסיבות לרצח מגוונות. החל מהפרעתם של השבטים לעבודות ולקיום הספרדי, וכלה בסירובם לעבוד למען הספרדים. יחסם של הספרדים לאצטקים היה אומנם יחס משפיל ומרושע, אך גם יחסם של האצטקים (לאחר האופוריה הראשונית), לא היה טוב יותר. כיום, במרבית מושבותיהם המקוריות של האינדיאנים לא נשארו אינדיאנים כלל . במדינות בודדות נשאר מיעוט אינדיאני, אך כמובן שהוא מונה אחוזים בודדים אם לא פחות מהאוכלוסייה הכוללת של השבטים לפני רצח העם.

 קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימי הביניים ועד העת החדשה, מט"ח הוצאה לאור, עמ' 285, ישראל, 1997.
 קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימי הביניים ועד העת החדשה, מט"ח הוצאה לאור, עמ' 283, ישראל, 1997.
 מתוך הערות השוליים  במכתבו של כריסטופר קולומבוס "ביודעי מה רב האושר..." לאדון רפאל סאנשז (שר האוצר הספרדי). סוף המאה ה-15.
 את הבשר נהגו לשחוט בסתיו משום שבחורף לא היה מספיק אוכל בשביל הבקר, ועקב-כך עדרים שלמים מתו.
 פרופ' מירי אליאב-פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, פרק ב', ישראל, 1992.
 יהושע אריאלי, כיבוש אמריקה ע"י ספרד ועל-די ארצות-הברית, שם הוצאה, עמ' 41-47, מקום הוצאה, שנת הוצאה.
 קולומבוס היה איטלקי במוצאו, אולם הוא שירת את ספרד.
 קולומבוס עמד בקשרים עם המתמטיקאי האיטלקי פאולו דל פוצו טוסקלני שגרס כי העולם עגול (בניגוד לבני-דורו שגרסו שהארץ היא דסקית שטוחה).
 בריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור/ידיעות אחרונות-ספרי חמד, כרך 15, עמ' 13-14, ערך 'קולומבוס, כריסטופר', ישראל 1996. 
 ויקיפדיה-האנציקלופדיה החופשית. ערך-כריסטופר קולומבוס.
 האצטרולב הוא מכשיר למדידות אסטרונומיות ולניווט. הוא שוכלל בידי הערבים והם הפיצו אותו באירופה. אסטרונומים וספנים השתמשו בו מאז המאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-18 לספירה, כדי למדוד את גובה השמש והכוכבים במהלך המסעות בים.
 קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימי הביניים ועד העת החדשה, מט"ח הוצאה לאור, עמ' 289, ישראל, 1997.
 בשנת 1427 גילו הפורטוגלים את האיים האזוריים, ארכיפלג הנמצא כ-1,500 ק"מ מערבית לליסבון, ויישבו אותם. יתרה מכך, משטר הרוחות בין האיים האזוריים ואירופה היווה זירת התנסות חשובה לנווטי התקופה, אשר למדו כי בקווי רוחב שונים נושבות הרוחות בכיוונים מנוגדים. (ויקיפדיה)
 בשפת המקור- Luis de Torres.
 ויקיפדיה-האנציקלופדיה החופשית. ערך-כריסטופר קולומבוס.
 רפאל (גבריאל) סאנשז היה בן ליהודי שהתנצר בראשית המאה ה-15. משפחתו הייתה מאז מעורבת בחצר המלוכה.
 מתוך ההקדמה למכתבו המשוחזר של קולומבוס (הטקסט ניתן בכיתה).
 נמל המוצא של קולומבוס היה פאלוס, אולם שם זה הושמט מהמכתב מסיבה לא ברורה (ככל הנראה כשל בתרגום).
 האוקיינוס ההודי של קולומבוס היה למעשה הים הקריבי.
 לפי מקורות שונים, ייתכן שהאי כריס הוא ג'מייקה של ימינו.
 עובדה זו לא נכונה משום שגודלו של האי בו שוכנת בריטניה הינו 244,820 קמ"ר
ואילו גודלו של האי חואנה הינו 110,860
 חשוב לציין שספרד של המאה ה-15 הייתה קטנה מספרד הנוכחית, והיא השתרעה מקטלוניה ועד פונטארביה. 
 במקור-SENOR DEL NAVIDAD
 קולומבוס השאיר אנשים אלו שם בלית ברירה משום שאחת מאוניותיו נטרפה בים.
 במקור-QUARIS.
 תושבי האי לא היו אוכלי-אדם, והמחשבה הזו נובעת ככל הנראה מאגדות שהיו נפוצות בימיי-הביניים. כמו-כן ייתכן שקולומבוס רצה לחזק את הדימוי של העולם החדש ע"י בדיית אגדות שיעוררו את סקרנותם של תושביי ושליטי ספרד.
לפי גרסאות אחרות שם האי היה מאטנין. במקור-MARTINIO.
 ג'יין אדמונדס, אטלס התגליות של פיליפס, עמ' 92—קולומבוס והעולם החדש, הד-ארצי, ישראל (לונדון), 2000. 
 ויקיפדיה-האנציקלופדיה החופשית. ערך 'כריסטופר קולומבוס' http://he.wikipedia.org
 חישוביהם של המדענים אכן נכונים. קולומבוס חישב את הדרך להודו מערבה כקצרה פי שלוש יותר מאשר הדרך האמיתית.
 בריטניקה החדשה לנוער, כרך 15, עמ' 13-14, ערך 'קולומבוס, כריסטופר', כתר הוצאה לאור, ישראל, 1996.
 ראה שאלה 1.
 בהקשר לשאלה החמשית, פרננדו ואיזבלה היו ידועים כאנשים דתיים, אך ידעו לעשות את ההפרדה בין דת למדינה, בניגוד לאצטקים.
 ראה שאלה 1					
 ויקיפדיה-האנציקלופדיה החופשית. ערך 'כריסטופר קולומבוס' http://he.wikipedia.org
 ראשי הכנסייה הקתולית—הכוונה היא לכל אנשי הכמורה למיניהם.
 מתוך העדות האצטקית לכיבוש מקסיקו. קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימיי הביניים ועד העת החדשה, עמ' 314, משרד החינוך, ישראל, 1997. 
 עם תהליכי הרפורמציה באירופה של המאה ה-15, החלו גם בני המעמדות הגבוהים לינות מהזהב. עובדה זו גרמה לזהב להיות מצרך נדיר. הכוונה ב"בני המעמדות הגבוהים" היא למעמדות המגיעים מיד לאחר המלכים והאצולה.
 חשוב לזכור שאחת הסיבות ליציאתו של קולומבוס למסע ב"עולם החדש" הינה הרצון למצוא זהב למען עשירי אירופה שהיו מוכנים לשלם את מיטב כספם בשבילו.
 אמרה זו מזוהה מאוד עם המשנה הסוציאליסטית של קרל מרקס.
 קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימיי הביניים ועד העת החדשה, עמ' 314, משרד החינוך, ישראל, 1997.
 מתוך העדות האצטקית לכיבוש מקסיקו. קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימיי הביניים ועד העת החדשה, עמ' 314, משרד החינוך, ישראל, 1997.
 קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימיי הביניים ועד העת החדשה, עמ' 314, משרד החינוך, ישראל, 1997.
 כנסייה מרכזית כדוגמת הקתדראלה של פירנצה (סנטה מריה דל פיורה).
 עדות ברנאל דיאס דל קאסטילו, חזון המנוצחים, עמ' 13.
 בלועזית-EXTREMADURA.
 תחום אחד שדווקא ידוע לטובה אצל האצטקים הינו תחום הדואר, שנחשב לטוב יותר מהדואר המודרני.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 42
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 42
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 43
 כך גם קורה בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 43
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 43-44
 כדוגמת הסינים והיפנים המשתמשים בכתב הקנג'י המונה סה"כ מעל 20,000 אותיות וסימנים.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 44
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 44
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 45
 ראה שאלה 4.
 לפי סברות אחרות המגיפה הפילה עשרות אלפי חללים.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 46
 עליהם ניתן לקרוא בסעיף "מוראל נמוך בקרב האצטקים" בשאלה הרביעית.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 46-47
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 71
 ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. "כריסטופר קולומבוס".
 ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. "רצח העם ברואנדה", "שואה".
 בלועזית-ANTONIO DE MONTESINOS.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 74
 בלועזית-JUAN GINES DE SEPULIVEDA.
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 74
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 76
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 76
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 76
 פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 77
 בוליביה, פרו ופרגוואי.



ביבליוגרפיה

-פרופסור מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, ישראל, 1992. עמ' 41-47, 71-77.

- קציעה טביביאן, מסע אל העבר-מימיי הביניים ועד העת החדשה, משרד החינוך, ישראל, 1997. עמ' 281-301, 311-318.

-מכתבו המשוחזר של קולומבוס ("ביודעי מה רב האושר...").

-ויקיפדיה-האנציקלופדיה החופשית, בערכים: כריסטופר קולומבוס, אצטרולב, ספרד, האיים האזוריים, בריטניה הגדולה, קובה, האיטי, הרפובליקה הדומיניקאנית.

- יהושע אריאלי, כיבוש אמריקה ע"י ספרד ועל-די ארצות-הברית, שם הוצאה, עמ' 41-47, מקום הוצאה, שנת הוצאה.

-בריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור/ידיעות אחרונות-ספרי חמד, כרך 15, עמ' 13-14, ערך 'קולומבוס, כריסטופר', ישראל 1996.

- ג'יין אדמונדס, אטלס התגליות של פיליפס, עמ' 92—קולומבוס והעולם החדש, הד-ארצי, ישראל (לונדון), 2000.

-אנציקלופדיית Y-NET בערכים: כריסטופר קולומבוס.

--Yfoldes 12:14, 23 מאי 2008 (PDT)