תכנית החומש - מבנה התוכנית, יתרונותיה וחסרונותיה

ברית המועצות לפני שנת 1928 הייתה מדינה מפגרת מבחינה טכנולוגית, השכלתית וברמת החיים אחרי מדינות המערב.

לאחר שסטלין סיים את השתלטותו על מנגנוני השלטון הוא החליט שיש למחוק את הפיגור הזה, משום שלטענתו "...מפגרים צפויים לתבוסה".

כדי לעשות זאת, סטלין הכריז בשנת 1928 על תכנית החומש, שיעדיה היו: תיעוש מהיר, ביטול הרכוש הפרטי בכפר (קולקטיביזציה) והעלאת רמת ההשכלה בקרב העם.

ראשית, סטלין החרים וחיסל כל שריד לאדמות פרטיות והפך מילוני כפריים לפועלי תעשייה או חקלאות התורמים לפיתוחה המהיר של המדינה. השביתה והמחאה נאסרו, ובעזרת המשטרה החשאית כל מתנגדי התכנית נאסרו, הוגלו או הוצאו להורג.

עד סוף שנות ה-30 הכלכלה הסובייטית צמחה במהירות, המדינה כולה חוברה לרשת החשמל, סכרים נבנו ותחנות כוח. מפעלי ענק ליצור פלדה ומכונות הוקמו שניצלו את שפע המשאבים הטבעיים של רוסיה. על מיליונים נכפה להיות עובדי ופועלי תעשיה בשכר נמוך.

מצד אחד תכנית החומש הפכה את רוסיה ממדינה מפגרת למעצמה תעשייתית, האוכלוסייה הפכה מבורים כפריים לאוכלוסייה משכילה יותר. ברית המועצות עוררה הערצה בקרב מדינות המערב משום שהתקדמה והתפתחה בקצב כה מהיר ובעקבות כך אנשים רבים העריצו את השיטה הקומוניסטית ואת סטלין, משום שברית המועצות פרסמה רק את הישגיה ולא את כישלונותיה.

מצד שני, תכנית החומש עלתה למיליונים רבים בחייהם. סטלין רצח באכזריות, הגלה, או שלח לעבודות במחנות כפייה בסיביר את המתנגדים, או מי שנחשבו על ידו למתנגדים. מימדי הרצח אינם ידועים משום שהמשטר הסתיר היטב את פעולותיו.