פרק חמישי: חופש ודטרמיניזם: הבדלים בין גרסאות בדף

כעת, נביט  ברעיונותיו של טיילור מעיניהם של שני פילוסופים נוספים, קאנט ואפלטון. ובכן, קאנט התייחס לדטרמיניזם. קאנט מפריד בין ה"נומינה", העולם כפי שהוא, ל"פנומינה", העולם כפי שאנו תופשים אותו. סיבתיות לפי קאנט היא אחת מהקטיגוריות באמצעותן אנו תופשים את המציאות (ישנן שבע), ועל כן נראה לנו שהעולם הוא דטרמיניסטי, אולם, מכיוון שאנו מעונינים בדיון מוסרי, עלינו להניח שבנומינה יש חופש רצון. דעה זאת אמנם אינה מנומקת, אך היא מסייעת לקבל את הדטרמיניזם שנראה כמעט ברור בעולמנו, וגם את האחריות המוסרית יחדיו.<BR>

אפלטון אמנם חי בתקופה בה לא היה דיון בנושא הדטרמיניזם, אך מכתביו נראה שאפשר להגיד שהוא היה מסכים עם הדטרמיניזם, הסכמה חלקית. הוא אכן מאמין שאדם הוא תוצאה של חינוכו, התורשה שלו וכדומה, אולם כנראה היה אומר, שלמרות שהנטיות המשפיעות על האדם קבועות מראש, עדיין יש בידו לעשות את חייו לחיים טובים, מכיוון שזוהי הנטייה החזקה ביותר שלו. אפלטון סבור שאנשים שלא חונכו כיאות חיים באופן דטרמיניסטי לחלוטין, הם נסחפים לאן שהם נסחפים אחרי רצונותיהם. האנשים בעלי המידות לעומת זאת מסוגלים בכל זאת לחיות חיים טובים, הם חופשיים לספק את כל חלקי נפשם, אפילו אם רצונותיהם ועצם השאיפה לחיים טובים הם תוצאה של סיבתיות שלא תלויה בהם. במובן זה, אפלטון היה משווה את האדם לעלה הנסחף בנהר, כאשר מחובר אליו מנוע. כל אדם בוחר האם להדליק את המנוע או לא, וכמה חזק להפעיל אותו. העלה אמנם מכוון לכיוון אחד, אבל כמה רחוק יגיע היא שאלה של כמה ישלוט ביכולות הפנימיות ביותר שלו, היכולות שמאפשרות לו לחיות טוב, המידות.