העמדות המשותפות לכל הציונים וחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה ולגבי הדרכים למימוש יעדיה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''העמדות המשותפות לכל הציונים וחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה ולגבי הדרכים למימוש יעדיה'''

כל היהודים שייכים לאומה אחת אשר מבוססת על עבר,דת ותרבות משותפים וגם על עתיד משותף על בסיס הגדרה עצמית.  

היהודים הסכימו כי הפעילות הלאומית-מדינית תעשה ע"י היהודים באופן עצמאי,תוך גיבוש מסגרות ומוסדות יהודיים והשקעת כל הכוחות בהשגת המטרה תוך כדי חיפוש בני ברית.  

הזרמים השונים הבינו כי האמנסיפציה היא לא הפיתרון לבעיית היהודים שכן היא הגבירה את האנטישמיות,רק אם תהייה מדינה ליהודים רק אז תיעלם האנטישמיות(מלמד אחד העם שחשב שראשית יש לפתור את בעיית חוסר התודעה הלאומית של היהודים קודם ורק לאחר מכן להקים מדינה)  

התפקיד של כל הזרמים בציונות היה אחד:ליכוד העם היהודי בעל תודעה לאומית אחת ובניית מדינה עצמאית,אך למרות התפקיד המשותף הדרך הייתה שונה.כל זרם רצה לבנות את המדינה בדרך שונה וגם היה ויכוח על האופי של המדינה העתידה לקום. הזרמים שהיו:ציונות מדינית,ציונות מעשית,ציונות רוחנית,ציונות סינטתית,ציונות דתית-לאומית,ציונות סוציאליסטית.

בנימין זאב הרצל נולד בהונגריה בשנת 1860 בבית יהודי מתבולל ולמד משפטים בוינה.הוא נתקל לראשונה בגילויי אנטישמיות בעת לימודי.כאשר היה עיתונאי הוא נחשף לתופעות אנטישמיות רבות כמו פרשת דרייפוס שגרמו להרצל לגבש תפיסה לגבי הבעיה של העם היהודי ולגבי פתרונה הרצוי.את תפיסתו הוא ביטא בסיפרו "מדינת היהודים"

האמנסיפציה לא העניקה שוויון ולא ביטלה את האנטישמיות לכן היא לא פיתרון  

התבוללות לא פתרון שכן את היהודים שנאו על רקע מוצאם  

(בקיצור : להרצל לא הפריע איזה שפה ידברו בארץ. מה שכן הפריע לו זה שהוא רצה שהקמת המדינה תהיה "חוקית").

תחילת פעולה התנועה הציונית היא בעצם ראשית התנועה הציונית,היא קמה בתגובה פרעות 1881-1883 ברוסיה כששני מנהיגיה הבולטים היו ד"ר פינסקר והרב מוהליבר.זרם זה נקרא גם חיבת ציון.דוגמאות נוספות לאנשים פעילים בתנועה היו:ארתור רופין,הנטקה,אוטו וארבורג.אנשי חיבת ציון התנגדו למדיניות של הרצל ואמרו שהעלייה ארצה והתיישבות בה הם בראש סדר העדיפויות בעצם לקבוע עובדות בשטח.

ד"ר פינסקר (רופא יהודי משכיל מתבולל מרוסיה) קבע בספרו אוטואמנסיפציה- "שחרור עצמי" שהאמנסיפציה לא באמת תעזור ליהודים להשתלב ולא תעלים את האנטישמיות אלא רק עליה למדינה יהודית שתקום היא הפיתרון.לציונים המעשיים היו הישגים חשובים עד 1914 בקניית קרקעות בארץ ובהתיישבות.

גישה של "אחד העם" (שמו הספרותי של אשר גינצבורג) אשר היה מנהיג חשוב בציונות הרוחנית וביקר את דרכן של הציונות המעשית והמודרנית.אחד העם פרסם בשנת 1880 מאמר בו מתח ביקורת על ההתיישבות בא"י וטען כי תחילה יש להשקיע בטיפוח תרבות יהודית ועברית.בנוסף הוא דחה את תפיסתו של הרצל ש"צרת היהודים היא צרה פיזית שפיתרונה היא פיתרון טריטוריאלי(הקמת מדינה) וטען כי "צרת היהודים" היא חוסר תודעה לאומית שפתרונה הוא הקמת מרכז לאומי רוחני בא"י שיהיה מודל לכל יהדי התפוצות וילכד את כל חלקי העם לאומה אחת ורק לאחר מכן שכולם יהיו מלוכדים תחל העלייה וההתיישבות.

גישה שבראשה עמד חיים וייצמן ותומכת בהשגת צ'ארטר בתמיכת מעצמות העולם.הגישה משלבת בין הציונות המדינית לבין הציונות המעשית.הגישה ביקשה להדגיש אתהיסודות הלאומים של הציונות ,לא להיכנע לדעות קדומות דתיות,לשמור על הדמוקרטיה הפנימית בהרכב הקינגרסים ובמוסדות הציוניים ולהעמיק (להתעסק יותר) בבירורים הרעיוניים (ברעיונות האפשריים) ובפעילות התרבותית (ובפעילות התרבותית).

בראש זרם זה עמדו נחמן סירקין ודוב בורוכוב.לזרם היה תפקיד משמעותי בבניין א"י.הם הבינו שהאנטישמיות לא תעלם ותמכו בהעברת המאבק של הפוליטריון היהודי למדינה יהודית שתקום בא"י שם יוכל להתנהל המאבק בין המעמדות.יש להקים בא"י חברה שיתופית שלא תנצל את היחיד והיא תהייה מבוססת על עזרה הדדית ועל בעלות העובדים על הייצור.

(בקיצור : סוציאליסטים)