דפוסי הפעילות הלאומית("הבונד") והציונית: הבדלים בין גרסאות בדף

במפקד הכללי שנערך בפולין ב-1921 ובו הגדירו הנשאלים את הקבוצה הלאומית שאליה הם שייכים, הצהירו למעלה מ-75 אחוזים מהיהודים על שייכותם ל"לאום היהודי", לעומת 25 אחוז שראו עצמם כפולנים. עשר שנים לאחר מכן הצהירו כ-85 אחוז מהיהודים על נאמנותם לשפת היידיש והכירו בה כשפתם הלאומית לעומת 8 אחוזים שהצהירו על עברית כשפתם הלאומית ורק 7 אחוזים את הפולנית. בעקבות כך, מובנת דרישת היהודים לאוטונומיה כפי שהובטח להם בוועידת ורסאי עפ"י התוכנית לאוטונומיה הלאומית.

   

התעמולה של התנועה הציונית הדגישה את המאבק למען הזכויות של היהודים בפולין כנושא מרכזי בפעילותה הפוליטית, אך יחד עם זאת הכריזו מנהיגיה כי יעדה הסופי היא הקמת יישות לאומית ליהודים מחוץ לגבולות פולין.

   

גם בשתי מפלגות אלה הודגש המימד היהודי הייחודי כנושא מרכזי. ראשי "אגודת ישראל" הדגישו כי הם מעוניינים לשמור על ערכיהם המקודשים: שבתי הספר יישארו בפיקוחם ומוסדות קהילותיהם הקשורים בדת ינוהלו גם בהמשך על-ידם.