על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבעיות העיקריות של צרפת - סיכום מורחב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבעיות העיקריות של צרפת - סיכום מורחב (הצגת מקור)

גרסה מ־16:35, 30 במרץ 2006

נוספו 164 בתים ,  30 במרץ 2006
←‏בעיות הביטחון:
אין תקציר עריכה
 
שורה 43: שורה 43:
למרות הניסיונות הללו, עד סוף שנות השלושים לא הצליחה צרפת להתגבר על בעיותיה הכלכליות. בקרב המוני המובטלים והחיילים המשוחררים היתה תחושת משבר, ייאוש, אובדן דרך וחיפוש אשמים במצב הכלכלי והחברתי העגום. תחושות אלו פגעו במורל והקשו על הניסיונות לשקם את הכלכלה והחברה הצרפתית.
למרות הניסיונות הללו, עד סוף שנות השלושים לא הצליחה צרפת להתגבר על בעיותיה הכלכליות. בקרב המוני המובטלים והחיילים המשוחררים היתה תחושת משבר, ייאוש, אובדן דרך וחיפוש אשמים במצב הכלכלי והחברתי העגום. תחושות אלו פגעו במורל והקשו על הניסיונות לשקם את הכלכלה והחברה הצרפתית.


===בעיות הביטחון:===  
===בעיות הביטחון===  
כאמור, בעיית הביטחון המרכזית מבחינתה של צרפת הייתה גרמניה. ליריבות בין המדינות שורשים היסטוריים, עוד לפני מלחה"ע הראשונה חיה צרפת בצל יריבות ופחד מגרמניה (להזכירכם בשנת 1870 גרמניה הביסה את צרפת במלחמה). לאחר מלחמת העולם הראשונה חשבו הצרפתים, שהגרמנים ינקמו בצרפת בבוא היום על התבוסה המשפילה ויצאו למאבק כדי להחזיר את כבודם ואת השטחים שנלקחו מהם.  
 
יכולתו של הצבא הצרפתי נפגעה במלחמת העולם הראשונה. היה מחסור חמור בחיילים, מכוון שדור שלם של צעירים נהרג או נפצע במלחמה. המוטיבציה של החיילים הייתה נמוכה והמורל היה ירוד.
'''כאמור, בעיית הביטחון המרכזית מבחינתה של צרפת הייתה גרמניה.'''
מפקדי הצבא היו קשישים (חלק מאנשי הפיקוד העליון היו בני יותר מ 70) וחסרי מעוף ומקוריות, להם היה זקוק הצבא הצרפתי כדי להתמודד עם המציאות הביטחונית החדשה. מפקדי הצבא הצרפתי היו שבויים בתפיסות צבאיות ישנות – הטנק והמטוס, כלי הנשק החדישים של אותה תקופה, נתפסו כ"כלי עזר" לחיל הרגלים ולא ככלי מלחמה בעלי משימות ייחודיות, והיו גם גנרלים שהעדיפו להמשיך ולרכב על סוסים! הציוד והנשק שהיה בידי הצבא היה מיושן, הבעיות הכלכליות של צרפת, הקשו על רכישה או ייצור של נשק חדש. חולשתו של הצבא הגבירה את החשש של צרפתים רבים מפני התחזקות מחודשת של גרמניה וחידוש מצב המלחמה בין המדינות.  
 
דרך ההתמודדות עם הבעיה הביטחונית:
ליריבות בין המדינות שורשים היסטוריים, עוד לפני מלחה"ע הראשונה חיה צרפת בצל יריבות ופחד מגרמניה (להזכירכם בשנת 1870 גרמניה הביסה את צרפת במלחמה).<BR> לאחר מלחמת העולם הראשונה חשבו הצרפתים, שהגרמנים ינקמו בצרפת בבוא היום על התבוסה המשפילה ויצאו למאבק כדי להחזיר את כבודם ואת השטחים שנלקחו מהם.  
מדיניותה הביטחונית של צרפת הושפעה משני גורמים: א) השגת ביטחון מפני התקפה גרמנית. מפקדי הצבא הצרפתי חשבו שהאסטרטגיה הדפנסיבית (הגנתית) היא הדרך להשגת ביטחון בגבול עם גרמניה. ב) השגת "ביטחון קיבוצי" באירופה, שיושתת על מערכת של הסכמי שלום בינה לבין מדינות רבות ככל האפשר. הצורך של צרפת בבני ברית מול גרמניה התחדד לאחר "הסכמי ראפאלו" ב 1922 (הסכם ידידות ושיתוף בפעולה כלכלי וצבאי בין גרמניה וברה"מ).  
 
1) מאמצים להשגת הסכמים ל"ביטחון קיבוצי" – בתחילת שנות ה 20, כריתת הסכמי הגנה עם מדינות שממזרח לגרמניה: צ'כוסלובקיה, רומניה, יגוסלביה ("ההסכמה הקטנה"). המטרה הייתה, להקיף את גרמניה במדינות ידידות לצרפת, שיפתחו במלחמה נגד גרמניה במידה וזו תתקוף את צרפת. בנוסף, צרפת רצתה ליצור "חגורה" של מדינות ידידותיות לצרפת, שיבודדו את גרמניה מרוסיה, וזאת בשל החשש מקואליציה צבאית של רוסיה וגרמניה נגד צרפת (בעקבות הסכם ראפלו). צרפת גם חתמה עם פולין הסכם לעזרה הדדית במקרה של התקפה גרמנית.  
'''יכולתו של הצבא הצרפתי נפגעה במלחמת העולם הראשונה.''' היה מחסור חמור בחיילים, מכוון שדור שלם של צעירים נהרג או נפצע במלחמה. המוטיבציה של החיילים הייתה נמוכה והמורל היה ירוד.
 
מפקדי הצבא היו קשישים (חלק מאנשי הפיקוד העליון היו בני יותר מ 70) וחסרי מעוף ומקוריות, להם היה זקוק הצבא הצרפתי כדי להתמודד עם המציאות הביטחונית החדשה. מפקדי הצבא הצרפתי היו שבויים בתפיסות צבאיות ישנות – הטנק והמטוס, כלי הנשק החדישים של אותה תקופה, נתפסו כ"כלי עזר" לחיל הרגלים ולא ככלי מלחמה בעלי משימות ייחודיות, והיו גם גנרלים שהעדיפו להמשיך ולרכב על סוסים!  
 
הציוד והנשק שהיה בידי הצבא היה מיושן, הבעיות הכלכליות של צרפת, הקשו על רכישה או ייצור של נשק חדש. חולשתו של הצבא הגבירה את החשש של צרפתים רבים מפני התחזקות מחודשת של גרמניה וחידוש מצב המלחמה בין המדינות.  
 
===דרך ההתמודדות עם הבעיה הביטחונית:===
 
====מדיניותה הביטחונית של צרפת הושפעה משני גורמים:====
 
*'''השגת ביטחון מפני התקפה גרמנית.''' מפקדי הצבא הצרפתי חשבו שהאסטרטגיה הדפנסיבית (הגנתית) היא הדרך להשגת ביטחון בגבול עם גרמניה. ב) השגת "ביטחון קיבוצי" באירופה, שיושתת על מערכת של הסכמי שלום בינה לבין מדינות רבות ככל האפשר. הצורך של צרפת בבני ברית מול גרמניה התחדד לאחר "הסכמי ראפאלו" ב 1922 (הסכם ידידות ושיתוף בפעולה כלכלי וצבאי בין גרמניה וברה"מ).  
 
*'''מאמצים להשגת הסכמים ל"ביטחון קיבוצי" –''' בתחילת שנות ה 20, כריתת הסכמי הגנה עם מדינות שממזרח לגרמניה: צ'כוסלובקיה, רומניה, יגוסלביה ("ההסכמה הקטנה"). המטרה הייתה, להקיף את גרמניה במדינות ידידות לצרפת, שיפתחו במלחמה נגד גרמניה במידה וזו תתקוף את צרפת.  
בנוסף, צרפת רצתה ליצור "חגורה" של מדינות ידידותיות לצרפת, שיבודדו את גרמניה מרוסיה, וזאת בשל החשש מקואליציה צבאית של רוסיה וגרמניה נגד צרפת (בעקבות הסכם ראפלו).  
צרפת גם חתמה עם פולין הסכם לעזרה הדדית במקרה של התקפה גרמנית.  
ב 1925, לאחר שיש למצוא דרך להתפשר עם גרמניה חתמה צרפת על הסכם לוקרנו עם גרמניה (עם ערבות של בריטניה ואיטליה) – הסכם שהביא רגיעה של מספר שנים באירופה.  
ב 1925, לאחר שיש למצוא דרך להתפשר עם גרמניה חתמה צרפת על הסכם לוקרנו עם גרמניה (עם ערבות של בריטניה ואיטליה) – הסכם שהביא רגיעה של מספר שנים באירופה.  
2) שיקום הצבא-  ניסיונות אלו כשלו משום, שהצבא הצרפתי היה נגוע ביריבויות פוליטיות, ויחידות הצבא היו מצוידות בנשק מרמה ירודה. המורל בקרב אנשי הצבא היה ירוד, ומרביתם היו שרויים בפחד ממלחמה נוספת.
 
3) קו מז'ינו נבנה בשנות השלושים כקו הגנה לאורך מאות קילומטרים של הגבול עם גרמניה. קו ביצורים משוכלל זה (מנהרות ומסילות תת קרקעיות, להובלת חיילים וציוד)נבנה על שמו של אנדרה מז'ינו שהיה שר המלחמה, עד שמת באופן מפתיע בשנת 1932 (מאכילת, איך לא, צדפות מקולקלות). הקו לא נבנה בגבול בין צרפת ובלגיה, מתוך הנחה, שהגבול הצרפתי-בלגי בטוח בשל הסכם ההגנה עם בלגיה (הנחה שהוכחה כמוטעית משום שבמלחמת העולם השניה גרמניה פלשה לצרפת דרך בלגיה). קו ביצורים זה מבטא את רצונם של הצרפתים להגיע לשקט ולביטחון ולהתרכז בשיקום הכלכלה הצרפתית במינימום עימותים עם גרמניה. קו מז'ינו נטע אשליית ביטחון בקרב הצרפתים מפני פלישה גרמנית, אשליה שבגינה שילמה צרפת מחיר יקר במלחמת העולם השניה.
*'''שיקום הצבא-''' ניסיונות אלו כשלו משום, שהצבא הצרפתי היה נגוע ביריבויות פוליטיות, ויחידות הצבא היו מצוידות בנשק מרמה ירודה. המורל בקרב אנשי הצבא היה ירוד, ומרביתם היו שרויים בפחד ממלחמה נוספת.
התחום הפוליטי
 
הקדמה: המבנה הפוליטי של צרפת בשנות ה 20 וה 30  
*'''קו מז'ינו נבנה בשנות השלושים כקו הגנה לאורך מאות קילומטרים של הגבול עם גרמניה.''' קו ביצורים משוכלל זה (מנהרות ומסילות תת קרקעיות, להובלת חיילים וציוד)נבנה על שמו של אנדרה מז'ינו שהיה שר המלחמה, עד שמת באופן מפתיע בשנת 1932 (מאכילת, איך לא, צדפות מקולקלות).  
המבנה הפוליטי של צרפת
הקו לא נבנה בגבול בין צרפת ובלגיה, מתוך הנחה, שהגבול הצרפתי-בלגי בטוח בשל הסכם ההגנה עם בלגיה (הנחה שהוכחה כמוטעית משום שבמלחמת העולם השניה גרמניה פלשה לצרפת דרך בלגיה). קו ביצורים זה מבטא את רצונם של הצרפתים להגיע לשקט ולביטחון ולהתרכז בשיקום הכלכלה הצרפתית במינימום עימותים עם גרמניה. קו מז'ינו נטע אשליית ביטחון בקרב הצרפתים מפני פלישה גרמנית, אשליה שבגינה שילמה צרפת מחיר יקר במלחמת העולם השניה.
 
===התחום הפוליטי===
====המבנה הפוליטי של צרפת בשנות ה 20 וה 30===
=====המבנה הפוליטי של צרפת=====
 
באופן כללי, אפשר לחלק את הפוליטיקה הצרפתית לשני גושים: ימין ושמאל.  
באופן כללי, אפשר לחלק את הפוליטיקה הצרפתית לשני גושים: ימין ושמאל.  
גוש הימין היה בעל תפיסה חברתית שמרנית (שמירה על המעמדות החברתיים, תמיכה בערכי המסורת הישנים: עבודה, משפחה ואף דת והתנגדות לערכי הרפובליקה), תפיסה כלכלית בורגנית (כלכלה קפיטליסטית שבה יש התערבות ממשלתית מינימלית ומעט חוקים סוציאליים), תפיסה לאומית או לאומנית ("צרפת שייכת לצרפתים", יש למנוע כניסת מהגרים וזרים למדינה ויש לפעול לטיפוח הלאומיות הצרפתית, בשנות השלושים נשמעו בחוגי הימין גם קולות גזעניים ואנטישמיים). מבחינת יחסי החוץ של צרפת, דגל גוש הימין בעמדה תקיפה כנגד גרמניה וסבר שאין להתפייס עימה.  
 
המפלגות הגדולות בגוש הימין: הברית הדמוקרטית (תפיסה בורגנית-ליברלית), "צלב האש" מפלגה פשיסטית שהוקמה בשנות השלושים, "המפלגה העממית הצרפתית" – מפלגה פשיסטית ואנטישמית שהוקמה בסוף שנות ה 30.   
'''גוש הימין היה בעל תפיסה חברתית שמרנית''' (שמירה על המעמדות החברתיים, תמיכה בערכי המסורת הישנים: עבודה, משפחה ואף דת והתנגדות לערכי הרפובליקה), תפיסה כלכלית בורגנית (כלכלה קפיטליסטית שבה יש התערבות ממשלתית מינימלית ומעט חוקים סוציאליים), תפיסה לאומית או לאומנית ("צרפת שייכת לצרפתים", יש למנוע כניסת מהגרים וזרים למדינה ויש לפעול לטיפוח הלאומיות הצרפתית, בשנות השלושים נשמעו בחוגי הימין גם קולות גזעניים ואנטישמיים). מבחינת יחסי החוץ של צרפת, דגל גוש הימין בעמדה תקיפה כנגד גרמניה וסבר שאין להתפייס עימה.  
גוש השמאל היה בעל תפיסה חברתית ליברלית (תמיכה בעקרונות הרפובליקה, שוויון, חרות ואחווה בין בני אדם, מוביליות חברתית, ומאבק בערכי המסורת הישנים, מדינה חילונית - הפרדת הדת מהמדינה), תפיסה כלכלית סוציאליסטית (התערבות ממשלתית במטרה לקיים "מדינת רווחה", המפלגות הקומוניסטיות דגלו כמובן בביטול ההון הפרטי וחלוקתו באופן שוויוני בין האזרחים), תפיסה לאומית ליברלית (בעד גישה סובלנית ופלורליסטית כלפי הזרים והמהגרים במדינה ותפיסה חילונית). מבחינת יחסי החוץ של צרפת, דגל גוש השמאל בפשרה עם גרמניה שתבטיח שלום ושיקום כלכלי של צרפת, המפלגות הקומוניסטית שאפו לשיתוף פעולה עם ברה"מ.  
 
המפלגות הגדולות בגוש השמאל: הפדרציה הרפובליקנית (מדינה חילונית), המפלגה הסוציאליסטית (שבהמשך התפלגה לסוציאליסטים וקומוניסטים). בשנת 1936 הוקם ע"י גוש מפלגות השמאל, "החזית העממית", שדגלה בתפיסה סוציאליסטית, בראשה עמד יהודי בשם ליאו בלום.  
*'''המפלגות הגדולות בגוש הימין:''' הברית הדמוקרטית (תפיסה בורגנית-ליברלית), "צלב האש" מפלגה פשיסטית שהוקמה בשנות השלושים, "המפלגה העממית הצרפתית" – מפלגה פשיסטית ואנטישמית שהוקמה בסוף שנות ה 30.   
בין מפלגות השמאל והימין עמדו גם מפלגות מרכז ששילבו תפיסות ימניות ושמאליות. כך הייתה המפלגה הרדיקלית, שהייתה לה תפיסה סוציאל דמוקרטית, כלומר, כלכלה קפיטליסטית עם מדיניות רווחה.  
גוש השמאל היה בעל תפיסה חברתית ליברלית (תמיכה בעקרונות הרפובליקה, שוויון, חרות ואחווה בין בני אדם, מוביליות חברתית, ומאבק בערכי המסורת הישנים, מדינה חילונית - הפרדת הדת מהמדינה), תפיסה כלכלית סוציאליסטית (התערבות ממשלתית במטרה לקיים "מדינת רווחה", המפלגות הקומוניסטיות דגלו כמובן בביטול ההון הפרטי וחלוקתו באופן שוויוני בין האזרחים), תפיסה לאומית ליברלית (בעד גישה סובלנית ופלורליסטית כלפי הזרים והמהגרים במדינה ותפיסה חילונית).  
בעיות פוליטיות בצרפת:  
מבחינת יחסי החוץ של צרפת, דגל גוש השמאל בפשרה עם גרמניה שתבטיח שלום ושיקום כלכלי של צרפת, המפלגות הקומוניסטית שאפו לשיתוף פעולה עם ברה"מ.  
א) יריבות קשה בין ה"ימין" וה"שמאל", וריבוי מפלגות - שיתוק פוליטי.
 
ב) העדר מנהיגות פוליטית בינונית חסרת כישרים ומעוף.
המפלגות הגדולות בגוש השמאל: הפדרציה הרפובליקנית (מדינה חילונית), המפלגה הסוציאליסטית (שבהמשך התפלגה לסוציאליסטים וקומוניסטים). בשנת 1936 הוקם ע"י גוש מפלגות השמאל, "החזית העממית", שדגלה בתפיסה סוציאליסטית, בראשה עמד יהודי בשם ליאו בלום.
ג) התחזקות תנועות ומפלגות אנטי דמוקרטיות (קומוניסטים ופשיסטים) ואובדן אמון הציבור בשיטה הדמוקרטית של ה"רפובליקה השלישית"
יריבות קשה בין ה"ימין" וה"שמאל", וריבוי מפלגות.
בין מפלגות השמאל והימין עמדו גם מפלגות מרכז ששילבו תפיסות ימניות ושמאליות. כך הייתה המפלגה הרדיקלית, שהייתה לה תפיסה סוציאל דמוקרטית, כלומר, כלכלה קפיטליסטית עם מדיניות רווחה.
====בעיות פוליטיות בצרפת: ====
*'''יריבות קשה בין ה"ימין" וה"שמאל", וריבוי מפלגות - שיתוק פוליטי. '''
*'''העדר מנהיגות פוליטית בינונית חסרת כישרים ומעוף.'''
*'''התחזקות תנועות ומפלגות אנטי דמוקרטיות (קומוניסטים ופשיסטים) ואובדן אמון הציבור בשיטה הדמוקרטית של ה"רפובליקה השלישית"'''
*'''יריבות קשה בין ה"ימין" וה"שמאל", וריבוי מפלגות.'''
 
במרכז הויכוח הציבורי בין גוש השמאל לימין עמדו הסוגיות הבאות: אופי המשטר בצרפת (סוציאליסטי, ליברלי, או ימני), מדיניות כלפי גרמניה (פיוס מול נקם, ושאלת הפיצויים) והיחס כלפי הזרים והמהגרים. מקריאת הסקירה על המבנה הפוליטי של צרפת, אפשר להבין שהייתה מחלוקת עמוקה בין הימין והשמאל בצרפת בנוגע לסוגיות הללו.
במרכז הויכוח הציבורי בין גוש השמאל לימין עמדו הסוגיות הבאות: אופי המשטר בצרפת (סוציאליסטי, ליברלי, או ימני), מדיניות כלפי גרמניה (פיוס מול נקם, ושאלת הפיצויים) והיחס כלפי הזרים והמהגרים. מקריאת הסקירה על המבנה הפוליטי של צרפת, אפשר להבין שהייתה מחלוקת עמוקה בין הימין והשמאל בצרפת בנוגע לסוגיות הללו.
היריבות הפוליטית בין ימין לשמאל, וריבוי המפלגות, לא איפשר הקמת ממשלות יציבות שישלטו לאורך זמן. בצרפת היו הרבה מפלגות שלא הסכימו להתפשר עם מפלגות אחרות, דבר זה הקשה על בניית ממשלות קואליציוניות יציבות. סיבות אלו הביאו להחלפת הממשלות התכופה (30 ממשלות בין 1918-1931), שמנעה מהממשלות לפתור בהצלחה את הבעיות הרבות.
היריבות הפוליטית בין ימין לשמאל, וריבוי המפלגות, לא איפשר הקמת ממשלות יציבות שישלטו לאורך זמן. בצרפת היו הרבה מפלגות שלא הסכימו להתפשר עם מפלגות אחרות, דבר זה הקשה על בניית ממשלות קואליציוניות יציבות. סיבות אלו הביאו להחלפת הממשלות התכופה (30 ממשלות בין 1918-1931), שמנעה מהממשלות לפתור בהצלחה את הבעיות הרבות.
כדי להבין את הבעיה, להלן סקירה של השינויים הפוליטיים בצרפת בשנות ה 20-30:
 
"גוש מפלגות הימין" הרכיב את הממשלה עד שנת 1924. גוש הימין דגל ביד קשה נגד הגרמנים ואף כבש את חבל הרוהר בשנת 1923.
כדי להבין את הבעיה, '''להלן סקירה של השינויים הפוליטיים בצרפת בשנות ה 20-30:'''
"גוש מפלגות הימין" הרכיב את הממשלה עד שנת 1924 גוש הימין דגל ביד קשה נגד הגרמנים ואף כבש את חבל הרוהר בשנת  
1923.
במאי 1924 זכה גוש מפלגות השמאל בבחירות והוא פעל מיד לכוון של התפייסות עם גרמניה. בסוף 1925 נחתמו הסכמי לוקרנו עם גרמניה ובצרפת הייתה תקווה שהסכסוך עם גרמניה הגיע לקיצו. ממשלות השמאל לא הצליחו לייצב את המשק הצרפתי, האינפלציה גאתה ועומס המיסים עלה.  
במאי 1924 זכה גוש מפלגות השמאל בבחירות והוא פעל מיד לכוון של התפייסות עם גרמניה. בסוף 1925 נחתמו הסכמי לוקרנו עם גרמניה ובצרפת הייתה תקווה שהסכסוך עם גרמניה הגיע לקיצו. ממשלות השמאל לא הצליחו לייצב את המשק הצרפתי, האינפלציה גאתה ועומס המיסים עלה.  
בשנת 1926 שלטו שוב מפלגות הימין וגם הן נכשלו בשיקום הכלכלה הצרפתית.
בשנת 1926 שלטו שוב מפלגות הימין וגם הן נכשלו בשיקום הכלכלה הצרפתית.
המשבר הכלכלי של שנת 1929 השפיע באופן חמור על הכלכלה הצרפתית והדבר הגביר את התסיסה הפוליטית בצרפת. המשבר הכלכלי וחוסר היציבות הפוליטי גרם להתחזקות המפלגות הפשיסטיות בגוש הימין, שהיו בעלות דעות אנטישמיות, ששאבו את כוחן מעליית היטלר לשלטון בגרמניה.  
המשבר הכלכלי של שנת 1929 השפיע באופן חמור על הכלכלה הצרפתית והדבר הגביר את התסיסה הפוליטית בצרפת. המשבר הכלכלי וחוסר היציבות הפוליטי גרם להתחזקות המפלגות הפשיסטיות בגוש הימין, שהיו בעלות דעות אנטישמיות, ששאבו את כוחן מעליית היטלר לשלטון בגרמניה.  
בסוף 1933, לאחר שפרצה "פרשת סטוויסקי", ארגנו הפשיסטים מהומות בפריז שכמעט הגיעו למלחמת אזרחים. בינואר 1934 אולץ ראש הממשלה להתפטר בלחץ המפלגות הפשיסטיות ובלחץ הפגנות הרחוב. בפברואר 1934, במהומות דמים בין פשיסטים לאנשי שמאל בפריז, נהרגו 14 איש ונפצעו אלפים.
בסוף 1933, לאחר שפרצה "פרשת סטוויסקי", ארגנו הפשיסטים מהומות בפריז שכמעט הגיעו למלחמת אזרחים. בינואר 1934 אולץ ראש הממשלה להתפטר בלחץ המפלגות הפשיסטיות ובלחץ הפגנות הרחוב. בפברואר 1934, במהומות דמים בין פשיסטים לאנשי שמאל בפריז, נהרגו 14 איש ונפצעו אלפים.
ב 1936 הוקמה ע"י גוש מפלגות השמאל,"החזית העממית", שכללה חוגים סוציאליסטים וקומוניסטים, שבראשה עמד יהודי בשם ליאו בלום. ניסיונו של בלום לשקם את כלכלת צרפת נכשל, כמו גם ניהול מדיניות החוץ של צרפת. אחריו מונה דלדיה, איש ימין אנטי סוציאליסט שנגרר אחרי מדיניות פיוס של בריטניה עם היטלר (צרפת חתמה גם היא על הסכם מינכן בשנת 1938 ונטשה את בת בריתה צ'כוסלובקיה).
ב 1936 הוקמה ע"י גוש מפלגות השמאל,"החזית העממית", שכללה חוגים סוציאליסטים וקומוניסטים, שבראשה עמד יהודי בשם ליאו בלום. ניסיונו של בלום לשקם את כלכלת צרפת נכשל, כמו גם ניהול מדיניות החוץ של צרפת. אחריו מונה דלדיה, איש ימין אנטי סוציאליסט שנגרר אחרי מדיניות פיוס של בריטניה עם היטלר (צרפת חתמה גם היא על הסכם מינכן בשנת 1938 ונטשה את בת בריתה צ'כוסלובקיה).
מנהיגות פוליטית בינונית חסרת כישורים ומעוף ולעיתים מושחתת
 
'''מנהיגות פוליטית בינונית חסרת כישורים ומעוף ולעיתים מושחתת''''
בשנות ה 20 – 30 התפשטה מגמת הבינוניות בקרב חברי הפרלמנט (אספת הנבחרים), השרים, ראשי הממשלות והנשיאים – דווקא בתקופה שבה צרפת הייתה זקוקה למנהיגות יצירתית ואמיצה, שתהיה מסוגלת לקבל ולבצע החלטות קשות. המוכשרים והמשכילים בקרב הצרפתים נמנעו מלפנות לפוליטיקה והמנהיגות הפוליטית (בכל הרמות) התאפיינה בבינוניות ופעלה מתוך שיקולים אישיים או פוליטיים ותו לא. הסיפור על נשיא צרפת בשנת 1920, שברח בלילה לבוש פיז'מה מהרכבת ונתפס ע"י שומר הרכבות שחשב אותו למשוגע, הוא דוגמה קיצונית לרמתם הנמוכה של הפוליטיקאים הצרפתים.
בשנות ה 20 – 30 התפשטה מגמת הבינוניות בקרב חברי הפרלמנט (אספת הנבחרים), השרים, ראשי הממשלות והנשיאים – דווקא בתקופה שבה צרפת הייתה זקוקה למנהיגות יצירתית ואמיצה, שתהיה מסוגלת לקבל ולבצע החלטות קשות. המוכשרים והמשכילים בקרב הצרפתים נמנעו מלפנות לפוליטיקה והמנהיגות הפוליטית (בכל הרמות) התאפיינה בבינוניות ופעלה מתוך שיקולים אישיים או פוליטיים ותו לא. הסיפור על נשיא צרפת בשנת 1920, שברח בלילה לבוש פיז'מה מהרכבת ונתפס ע"י שומר הרכבות שחשב אותו למשוגע, הוא דוגמה קיצונית לרמתם הנמוכה של הפוליטיקאים הצרפתים.
פרשיות שחיתות שהיו מעורבים בהם פוליטיקאים, כדוגמת פרשת סטוויסקי (1933), גרמו לזעזוע של הדמוקרטיה והחברה
פרשיות שחיתות שהיו מעורבים בהם פוליטיקאים, כדוגמת פרשת סטוויסקי (1933), גרמו לזעזוע של הדמוקרטיה והחברה.
התחזקות תנועות ומפלגות אנטי דמוקרטיות (קומוניסטים ופשיסטים) ואבדן אמון הציבור בשיטה הדמוקרטית של הרפובליקה הצרפתית
 
המשברים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שתוארו עד כה יחד עם התחזקות התנועות הפשיסטיות בשנות השלושים באירופה (ספרד, איטליה, פולין ובמיוחד גרמניה הנאצית) השפיעו על צרפת. באופן הדרגתי, ובמיוחד בשנות השלושים, עלה כוחן של התנועות הפשיסטיות, שלרובן היו גם דעות גזעניות ואנטישמיות. תנועות אלו חשבו שערכי הרפובליקה השלישית (חברה דמוקרטית וסובלנית) אינם יכולים לפתור את הבעיות של המדינה ולכן הם קראו לביטול אותם ערכים. באופן הדרגתי הרעיון השפיע על רובם של תושבי צרפת שאיבדו את אמונם ברוח הליברלית של צרפת.
התחזקות תנועות ומפלגות אנטי דמוקרטיות (קומוניסטים ופשיסטים) ואבדן אמון הציבור בשיטה הדמוקרטית של הרפובליקה הצרפתית.
לסיכום, חוסר היציבות הפוליטי של הרפובליקה הצרפתית החל כבר בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה והגיע לשיאו בשנות השלושים (אחרי המשבר הכלכלי הגדול 1929). בשנות ה 20-30  סבלה צרפת מהתחלפות מהירה של ממשלות ומערכות בחירות תדירות. לאורך כל אותה תקופה ניסו הצרפתים להתמודד עם הבעיות בכלים דמוקרטיים ללא הצלחה. הכישלונות לא הביאו לאובדן הדמוקרטיה (דבר שקרה אצל חלק משכנותיה, למשל גרמניה), אך באופן הדרגתי אבד אימון הציבור בשיטה הדמוקרטית. ב1940 לאחר הכיבוש הנאצי בוטל השלטון הדמוקרטי בצרפת ובמקומו הוקמה ממשלת וישי וזאת ברוב כמעט מוחלט של "אספת הנבחרים" (הפרלמנט) וללא לחץ גרמני. כלומר, לאחר הכיבוש הנאצי בשלו התנאים לביטול הדמוקרטיה בצרפת.  
 
התמודדות עם הבעיות הפוליטיות:
המשברים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שתוארו עד כה יחד עם התחזקות התנועות הפשיסטיות בשנות השלושים באירופה (ספרד, איטליה, פולין ובמיוחד גרמניה הנאצית) השפיעו על צרפת.  
א) הקמת ממשלת אחדות לאומית - כדי לגשר על הפיצול המפלגתי וכדי לאפשר הקמת ממשלה יציבה היה נסיון בשנת 1926 להקים ממשלת אחדות לאומית בראשות פואנקרה (שייך לגוש הימין). פונקרה ייצב את המטבע ע"י פיחות (לכדי חמישית מערכו!), קיצץ באופן נמרץ בהוצאות הממשלה והעלה מיסים. בשנת 1929 התפטרה ממשלת פואנקרה. המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929, פגע בכלכלתה של צרפת (ובאופן נואש החל משנת 1930), דבר שפגע ביציבות הפוליטית עוד יותר.  
באופן הדרגתי, ובמיוחד בשנות השלושים, עלה כוחן של התנועות הפשיסטיות, שלרובן היו גם דעות גזעניות ואנטישמיות. תנועות אלו חשבו שערכי הרפובליקה השלישית (חברה דמוקרטית וסובלנית) אינם יכולים לפתור את הבעיות של המדינה ולכן הם קראו לביטול אותם ערכים. באופן הדרגתי הרעיון השפיע על רובם של תושבי צרפת שאיבדו את אמונם ברוח הליברלית של צרפת.
ב) החזית העממית - הניסיון השני להתמודדות עם המשברים הפוליטיים היה הקמת "החזית העממית" בשנת 1935. החזית איחדה סביבה מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות. החזית דגלה באיסור התנועות הפשיסטיות, בהקמת קואליציה אנטי נאצית, בפיתוח היחסים עם ברה"מ ובחקיקה סוציאליסטית. בבחירות מאי 1936 ניצחה "החזית העממית" ובפעם הראשונה קמה בצרפת ממשלה סוציאליסטית. בראשות הממשלה עמד ליאו בלום, זו הייתה הפעם הראשונה שיהודי הפך לראש ממשלת צרפת (דבר שהביא לתרעומת חריפה בחוגי הימין). ליאו בלום היה גאה ביהדותו ותומך ברעיון הציוני. ממשלתו של בלום הנהיגה תיקונים סוציאליסטים, הלאימה מפעלים מרכזיים ואסרה קיום של התארגנויות פשיסטיות. אולם היא לא הצליחה לייצב את הכלכלה ולבלום את ירידת ערך המטבע. ממשלת בלום נכשלה גם בתחום יחסי החוץ, היא הגבירה את תלותה בבריטניה ולא סייעה לכוחות הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. התוצאה הייתה שספרד, שכנתה ממערב, הפכה להיות מדינה פשיסטית. ממשלת בלום התפטרה ביוני 1937, וחזר לשלטון לחודש אחד בלבד במרץ 1938.
 
'''לסיכום, חוסר היציבות הפוליטי של הרפובליקה הצרפתית החל כבר בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה והגיע לשיאו בשנות השלושים''' (אחרי המשבר הכלכלי הגדול 1929). בשנות ה 20-30  סבלה צרפת מהתחלפות מהירה של ממשלות ומערכות בחירות תדירות. לאורך כל אותה תקופה ניסו הצרפתים להתמודד עם הבעיות בכלים דמוקרטיים ללא הצלחה. הכישלונות לא הביאו לאובדן הדמוקרטיה (דבר שקרה אצל חלק משכנותיה, למשל גרמניה), אך באופן הדרגתי אבד אימון הציבור בשיטה הדמוקרטית. ב1940 לאחר הכיבוש הנאצי בוטל השלטון הדמוקרטי בצרפת ובמקומו הוקמה ממשלת וישי וזאת ברוב כמעט מוחלט של "אספת הנבחרים" (הפרלמנט) וללא לחץ גרמני. כלומר, לאחר הכיבוש הנאצי בשלו התנאים לביטול הדמוקרטיה בצרפת.
===התמודדות עם הבעיות הפוליטיות:===
 
*'''הקמת ממשלת אחדות לאומית -''' כדי לגשר על הפיצול המפלגתי וכדי לאפשר הקמת ממשלה יציבה היה נסיון בשנת 1926 להקים ממשלת אחדות לאומית בראשות פואנקרה (שייך לגוש הימין). פונקרה ייצב את המטבע ע"י פיחות (לכדי חמישית מערכו!), קיצץ באופן נמרץ בהוצאות הממשלה והעלה מיסים. בשנת 1929 התפטרה ממשלת פואנקרה. המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929, פגע בכלכלתה של צרפת (ובאופן נואש החל משנת 1930), דבר שפגע ביציבות הפוליטית עוד יותר.  
 
*'''החזית העממית''' הניסיון השני להתמודדות עם המשברים הפוליטיים היה הקמת "החזית העממית" בשנת 1935. החזית איחדה סביבה מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות. החזית דגלה באיסור התנועות הפשיסטיות, בהקמת קואליציה אנטי נאצית, בפיתוח היחסים עם ברה"מ ובחקיקה סוציאליסטית. בבחירות מאי 1936 ניצחה "החזית העממית" ובפעם הראשונה קמה בצרפת ממשלה סוציאליסטית. בראשות הממשלה עמד ליאו בלום, זו הייתה הפעם הראשונה שיהודי הפך לראש ממשלת צרפת (דבר שהביא לתרעומת חריפה בחוגי הימין).  
ליאו בלום היה גאה ביהדותו ותומך ברעיון הציוני. ממשלתו של בלום הנהיגה תיקונים סוציאליסטים, הלאימה מפעלים מרכזיים ואסרה קיום של התארגנויות פשיסטיות.  
אולם היא לא הצליחה לייצב את הכלכלה ולבלום את ירידת ערך המטבע. ממשלת בלום נכשלה גם בתחום יחסי החוץ, היא הגבירה את תלותה בבריטניה ולא סייעה לכוחות הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. התוצאה הייתה שספרד, שכנתה ממערב, הפכה להיות מדינה פשיסטית. ממשלת בלום התפטרה ביוני 1937, וחזר לשלטון לחודש אחד בלבד במרץ 1938.
אוחזר מתוך "https://www.sikumuna.co.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/11388"

תפריט ניווט