מהלכי המלחמה העיקריים ויחסי הכוחות הצבאיים

סיכום זה נמצא תחת עריכה. נא לא לערוך דף זה עד שתוסר ההודעה.

מהלכי המלחמה העיקריים

את מהלכיה הצבאיים של מלחמת העצמאות אשר התנהלו לאורך שנה, שלושה חודשים ועשרה ימים, ניתן לחלק לשני שלבים עיקריים:

<אדום>השלב הראשון</אדום>

• השלב הראשון: החל ב-30 בונבמבר 1947 עד לליל ה14 במאי 1948.

במשך חמישה וחצי חודשים ניהל הישוב היהודי מלחמת גרילה כנגד הכנופיות הערביות ומסתנני "צבא ההצלה" אשר פלשו בתחילת 1948 לארץ.

צבא ההצלה היה צבא מתנדבים בן כ-4,000 איש, אשר אורגן ע"י הליגה הערבית וקיבלה את הכשרתו במחנות אימונים בסוריה.

במהלך השלב הראשון של המלחמה התרכזה הלחימה בשלושה סוגי איזורים:

• לחימה בערים מעורבות: לחימה בערים כדוגמת ירושלים, טבריה, צפת, חיפה וגבול תל אביב-יפו,
  שבהן חייתה אוכלוסייה יהודית וערבית. הלחימה התנהלה בעיקר בהתקפות ירי וצליפות ובהחדרת מטעני נפץ,
  והיא שיתקה את המסחר, החינוך ואת החיים התקינים בערים אלו.
  תקרית ידוע היא פיצוץ מכונית התופת ברחוב בן-יהודה בירושליים.

• לחימה בישובים יהודיים מבודדים: התוקפים הערביים ניצלו את ריחוק הישוביים היהודיים המבודדים אחד מן השני, ותקפו אותם.
  הדבר הוביל לכך שהישוב שלח כוחות רבים להגן את אותם הישובים.
  פרשה מוכרת היא פרשת יחידת הל"ה - יחידת הל"ה שמנתה 35 לוחמים נשלחה לתגבר את הישוב המבודד גוש עציון, אך כל לוחמיה נהרגו בדרך בקרב כנגד לוחמים ערביים מהכפרים הסמוכים.

• לחימה על צירי התנועה: הלוחמים הערביים הלא מאומנים אשר באו מן הכפרים המפוזרים בכל הארץ ניהלו כחלק ממלחמתם לחימה על צירי התנועה במטרה למנוע מעבר שיירות לישובים יהודיים בארץ.
  הכוחות היו אורבים לשיירות הנעות ותוקפים אותם.
  פרשות מוכרות הן התקיפה על שיירת "חולדה" ושיירת "יחיעם".
  בתום חלק זה של הלחימה נהרגו כ 1200 יהודים, מחציתם אזרחים.
  לאחר ארבעה חודשים שבו ספג הישוב היהודי מפלות רבות ואיבד אנשים רבים, החל היישוב מתעשת והשיב במלחמה התקפית.

מבצע נחשון - 15-16 באפריל 1948

מבצע נחשון היה המבצע ההתקפי הגדול הראשון של הישוב היהודי. במבצע השתתפו כ1500 לוחמים. מטרת המבצע היתה פריצת הדרך לירושליים, הפריצה הצליחה, אך לא היו מספיק כוחות זמינים באותו הזמן בשביל להבטיח את התחבורה אליה ובתוך שבוע מן המבצע חזרה ירושליים להיות נצורה.

נפילת גוש עציון

יומיים לפני הכרזת העצמאות תקף הלגיון הירדני את גוש עציון המבודד. בהתקפה על היישוב נהרגו כ 200 לוחמים יהודיים והשאר נלקחו בשבי לעבר ירדן.

<אדום>השלב השני</אדום>

• השלב השני: החל מ15 במאי 1938 עד ל10 במרס 1949.

השלב השני נפתח עם פלישתם של חמישה מצבאות-ערב הסדירים לאחר הכרזת העצמאות ב15 במאי 1948 :

• מדרום - הצבא המצרי.
• ממזרח - הלגיון הירדני והצבא העיראקי.
• מצפון - צבא סוריה וצבא לבנון אשר נעזר בשרידיו של צבא ההצלה.

תוכנית הפלישה היתה לנתק את הגליל העליון משאר חלקי הארץ ולהשמיד את הכוחות היהודיים הלוחמים ובכך להשמיד את מדינת ישראל שרק קמה.

במשך ארבעה שבועות נחלו כוחות היישוב מפלות רבות ובקושי החזיקו מעמד. בסופו של דבר ב11 ביוני 1948 נחתמה הפסקת אש לארבעה שבועות בתיווך האו"ם.

ההפוגה נמשכה כ-4 שבועות שלאחריה צה"ל (שהוקם מספר ימים לפני ההפוגה) נטל את יוזמת ההתקפה לידיו. בפרק זמן שכונה "קרבות עשרת הימים" תקפו כוחות צה"ל בשלוש חזיתות.

בחזית הצפון והמרכז הושגו הישגים חשובים שהגדילו את שטחה של מדינת ישראל והבטיחו מסדרון ישיר אל ירושליים, ובחזית הדרום נבלמה המתקפה המצרית.

לאחר קרבות עשרת הימים נכנסה לתוקפה הפסקת אש שנייה בתיווך נציג האו"ם הרוזן ברנדוט.

בסופה של ההפוגה השנייה פעל צה"ל בעיקר בדרום הארץ במטרה לשחרר את איזור הנגב מהכוחות המצריים שנשארו שם - מבצע עובדה.

יחסי הכוחות הצבאיים

בדצמבר 1946, כשנתיים לפני הכרזת העצמאות, נאם דוד בן-גוריון,אז יו"ר ההנהלה הציונית, בקונגרס הציוני ה-22 בבאזל. בנאומו אמר כי לאחר שתוכרז עצמאותה של ישראל כמדינת היהודים, תפסק מלחמת הגרילה כנגד הערבים ותחל מלחמה מסודרת מול מדינות ערב השכנות שבוודאי ירצו לסכל מהלך שכזה.

כשנתיים לאחר מכן, ב15 במאי ה1948 התממשו דבריו של בן-גוריון, וצבאות ערב פלשו לשטחי מדינת ישראל בכוח המונה 9 חטיבות לוחמות - כ 40 אלף לוחמים.
באותה העת עמדו לרשות ארגון ההגנה כ12 חטיבות לוחמות.

הכוחות הפולשים היו עדיפים על פני כוחות ההגנה בשלושה תחומים עיקריים:

• אימון: הכוחות הלוחמים הערביים זכו לאימונים ברמה גבוהה ע"י הבריטים והצרפתים והיו מיומנים במלחמה סדירה.
• עוצמה אווירית: לרשות צבאות מצריים ועיראק עמדו חילות אוויר מיומנים שאומנו ע"י הבריטים.

באותו הזמן לא עמד לרשות כוחות היישוב היהודי חיל-אוויר ובעקבות כך נאלצו הכוחות להכנס למגננה ביום בעקבות הפצצות חוזרות ונשנות של צבאות מצריים ועיראק.

• כוח-אש: בעוצמת האש,שריון,ארטילריה ונ"ט ניכרה עדיפותם של חילות ערב על-פני כוחו ההגנה.

לרשות הכוחות הערביים היו טנקים,שריוניות, יחידות נ"ט.

טבלת הכוחות הערביים:

המדינה	הכוח הצבאי בעת הפלישה(15 במאי 1948)
מצריים	כוחות יבשה: 2 חטיבות קרב. 5 גדודי חי"ר. 1 גדוד טנקות קלים. 2 גדודי תותחנים. כוח אווירי: 3 טייסות מבצעיות.
הלגיון הירדני	כוחות יבשה: 6 גדודי חי"ר. 3 פלוגות שריוניות. 1 גדוד תותחנים.
עיראק	כוחות יבשה: 2 חטיבות קרב שכללו: 4 גדודי חי"ר וגדוד שריוניות. כוח אווירי: 1 טייסת מבצעית.
סוריה	כוחות יבשה: 1 חטיבת חי"ר. 1 פלוגת שריון. כוחות אווירים: 1 טייסת מבצעית.
לבנון	כוחות יבשה: 1 גדוד חי"ר. 1 גדוד מצבא ההצלה של קאוקג'י בסיוע תותחים.

עד להפוגה הראשונה בקרבות(11 ביוני 1948) ספגו כוחות ההגנה מפלות רבות, מול טנק ישראלי אחד נלחמו כ40 טנקים ערביים, מול 60 מטוסי קרב ערביים לא עמד מטוס קרב ישראלי אחד ,אלא קומץ מטוסי סיור קלים.

יחסי הכוחות בין ההגנה לצבאות ערב

נשק כבד	הגנה	צבאות ערב
טנקים	1 ללא תותח	40
משוריינים (עם תותח)	2	200
משוריינים (ללא תותח)	120	300
קני ארטילריה	5	140
תותחי נ"ט ונ"מ	24	220
מטוסי קרב	0	74
מטוסי סיור	28	57
צי ימי	3	12

הטבלה נלקחה מתוך וויקיפדיה העברית

• את ההפוגה הראשונה במלחמה ניצל צה"ל (שרק הוקם) להצטיידות מחדש ותגבור כוחותיו.

בעקבות האמברגו(חרם כלכלי) בעולם על מכירת נשק לאיזור, נאלצו הכוחות לקנות נשקים מצ'כוסלובקיה.

בכדי לתפעל את אותם הנשקים(אשר דרשו אנשי צוות מיומנים) גייס צה"ל לכוחותיו את מתנדבי המח"ל - מתנדבי חוץ-לארץ. היו אלו כ 5000 לוחמים יהודיים לשעבר בצבאות אשר נלחמו בגרמניה הנאצית בימי מלחמת העולם השניה, אשר שירתו שם כטייסים,נהגי טנקים וכו'.

כמו כן גייס צה"ל ניצולי שואה ויהודים מצפון אמריקה לכוחותיו, מרביתם גויסו מאירופה או ממחנות המעצר בקפריסין והובאו ע"י שליחי ההגנה לשעבר. רובם נשלחו אל הקרבות ללא שעברו חיול או הכנה כלשהי לקרב.

• גם צבאות ערב ניצלו את ההפוגה להתארגנות מחדש ולאחר ההפוגה מנה 18 חטיבות לוחמות.

בסופה של ההפוגה מנו שני המחנות מספר כמעט זהה של לוחמים, כ 100,000 בכל צד.