לא זכיתי באור מן ההפקר / חיים נחמן ביאליק

"לא זכיתי באור מן ההפקר" / חיים נחמן ביאליק

על השיר ומבנהו:

זהו שיר ארס-פואטי - שיר שעוסק בתהליך היצירה ובמשולש המוכר של יוצר-יצירה-קהל. המוען בשיר הוא המשורר והנמענים הם הקוראים. - לשיר מבנה קלאסי: חריזה קבועה, 4 בתים עם 4 שורות. המבנה מבטא באופן חיצוני את העניין של יציקת הרגשות לתוך התבנית האדוקה. - בשיר זה יש מצלול - אליטרציה - רומזת לנו על אש.

ניתוח השיר:

ביאליק אומר שהיצירה היא שלו במשמעות הכי ראשונית - הוא לא ירש אותה או גנב אותה, היא מלאכת יצירתו הכאובה. (הבית הראשון, השני והשלישי) - ביאליק אומר כי הקהל קורא את השיר ומבין אותו, אבל הוא נעלם בין כל השירים והיצירות האחרות: "ומחרוזי יתמלט ללבבכם / ובאור אשכם הצתיו, יתעלם..". - היוצר הופך את האמנות, שהיא מהות של רגש ודמיון - שחרור מהכלים, ללשון משפטית - שהיא קבועה, ברורה וחד-משמעית. - המשורר לוקח את האור המוחשי והופך אותו למופשט וטעון - אחד הדברים שאי-אפשר למנוע מאנשים הוא אור היום. - בכל אחד מבתי השיר הוא מתאר את תהליך היצירה. - לא גניבה, לא ירושה ולא שאילה (שהן דרכים קלות) הביאו לו את השיר - אלא "האור" ועבודה קשה כמו חציבה, שהיא גם איטית ומסוכנת. אחרי העבודה הקשה בחציבה הוא מפיק ניצוץ, שהוא מקורו של האור המופשט. החוצב צריך גם כלי עבודה - פטיש. הצרות והכאב הם הפטיש המטפורי - "פטיש צרותיי הגדולות" - ביטוי זה הוא מטפורה - כלי עבודה עם משהו מתחום הרגש הוא מה שיוצר את המטפורה. - הכתיבה היא שלב של מעבר מן הלב אל העין - מן הסמוי אל הגלוי. העיניים הם החלון לנפש שרדכם מצליח להעביר המשורר את דבריו. - בבית האחרון ביאליק מדבר על כך שלמרות ששיר זה נעלם בין כל השירים אצל הקהל, הוא עדיין משלם את המחיר. יש כאן את "חוק המצית והמדליק" - המצית (את האור, הניצוץ) משלם פיצויים בכל מקרה - זה החוק.