הבארוק

הקונטרה רפורמציה – הסיבה למעבר לתקופת הבארוק

האפיפיור רוצה להפוך את רומא למפוארת, ולכן מזמין ציירים, אדריכלים ופסלים כדי לקשט את הכנסיות שנבנות, בעקבות כך למעשה נוצר אידיאל חדש של "יופי" שהוא אידיאל של גודל, עושר, ומורכבות.

הרצון של הכנסייה להפחיד ולהרשים את קהל המאמינים מחלחל גם לכל תחומי האומנות החילוניים.

מקור השם בארוק

משמעות השם היא פנינה בעלת צורה חריגה. השם ניתן בתקופה הקלאסית ככינוי גנאי לאומנות והמוסיקה בתקופה הקודמת.

הם התייחסו אל אותה מוסיקה כאל מוסיקה לא מושלמת, לא סימטרית,חסרת איזון, מוגזמת. מוסיקה שנועדה רק כדי ליצור רושם ראוותני. מבחינת אנשי הקלאסיקה תקופת הבארוק הייתה מעיין 'ניב' מוגזם של עקרונות תקופת הרנסאנס.

מאפייני כלליים

התקופה מתאפיינת בדרמטיות רבה, וברושם רב שנוצר ע"י פאר, וגודל.

באומנות יש הבעה של רגשות קיצוניים. רגשות של כעס, כאב, אלימות ושמחה מתפרצת.

מאפיינים מוסיקלים עיקריים

1. גודל ורושם

• ההרכבים גדלים – נולדת התזמורת
• יש שילובים של תזמורות ומקהלות,
• מתפתחים מבנים מוסיקלים גדולים ומסובכים.
• מתפתחות יצירות רב פרקיות.

2. התפתחות כלי הנגינה

• המוסיקה הכלית עומדת בפני עצמה. נכתבות יצירות שמיועדות אך ורק לכלי נגינה.
• המוסיקה הכלית נהיית חשובה יותר ויותר במהלך התקופה עד שבסוף הבארוק המוסיקה הכלית הופכת להיות המוסיקה העקרית שנכתבת.
• יש הבדלה בין סגנון כתיבה למוסיקה כלית וסגנון כתיבה למוסיקה קולית. הסגנון הכלי נקרא הסגנון החדש, ואילו הסגנון הקולי נקרא הסגנון העתיק והוא מבוסס על עקרונות הכתיבה של פלסטרינה
• מפסיקים להשתמש בכלים לא עוצמתיים כמו החליליות, ולעומת זאת יש שימוש גדל והולך בכלי נשיפה ממתכת.
• כלי הקשת הופכים להיות הכלים החשובים המרכיבים את התזמורת.

הסיבות המרכזיות לכך הם ההומוגניות שלהם (כולם בעלי אותו גוון) והיכולת שלהם לנגן לאורך זמן בלי להתעייף.

3. וירטואוזיות

• רמת הנגינה עולה בעקבות התפתחותם של בתי ספר לנגינה, וכתיבתה של ספרות מקצועית.
• נגנים טובים במיוחד - וירטואוזים מקבלים במה והופכים להיות כוכבים. נכתבת מוסיקה שמיועדת להראות את יכולתם הוירטואוזית. (ע"ע הקונצ'רטו)
• הקסטרטו הופכים להיות כוכבי האופרה. האופרות הופכות להיות כרי דשא להצגת יכולת הקולית המיוחדת של אותם זמרים וירטואוזים. העלילה ואחדות הדרמה והמוסיקה נדחקות הצידה.

4. באסו קונטינואו

• קולות הסופרן והבאס הופכים לחשובים ביותר במוסיקה. הם השלד של המוסיקה, כאשר שאר הקולות הפנימיים ניתנים למילוי ע"פ ההרמוניה.
• בזכות חשיבותו של הבאס, תפקיד הסופרן (המלודיה) נהייה יותר חופשי, והוא פחות "כבול" לפוליפוניה עם שאר הקולות.
• תפקיד הקונטינואו (הבאס) הוא תפקיד מלודי שמבוצע ע"י כלי באס אחד או יותר, ותפקיד הרמוני שמאולתר ע"י כלי הרמוני אחד או יותר ע"פ עקרונות הבאס הממוספר.

5. מרקם

• המרקם המוביל הוא עדיין הפוליפוניה, אם כי זוהי פוליפוניה פחות חיקויית (עד להופעת הפוגה) ויותר חופשית.
• יש שימוש רב יותר במרקמים הומופונים, בעיקר לקטעים סולניים (אופרה וקונצ'רטי)

6.ניה טונאלית

• היצירות מבוססות על סולמות מז'ורים ומינורים (כמעט ואין כתיבה מודלית)
• יש שילוב בין חשיבה פוליפונית לחשיבה הרמונית פונקציונלית, המלחינים חושבים גם על השילוב הפוליפוני בין הקולות השונים, אך במקביל חושבים על מהלכים הרמונים פונקציונאלים. (טוניקה, דומיננטה, סוב-דומיננטה וכו...)
• יש התייחסות יותר חופשית לדיסוננסים הם יכולים ליפול גם על הפעמה ולא בהכרח צרכים להפתר.

7. האפקטים

• בתקופת הבארוק מתפתחת ההבנה כי מצבים גופניים יכולים להשפיע על הנפש.

לדוגמא כאשר לחץ הדם עולה – אנחנו מתחילים להלחץ ולכעוס. במקביל הם מבינים שהמוסיקה יכולה לגרום לאותה השפעה על הנפש במקום המצב הגופני, ולכן מפתחים תורה מוסיקלית שקובעת כיצד ניתן "להפעיל" רגשות אצל בני אדם בעזרת טכניקות מוסיקליות שונות.

• אמצעים מוסיקלים כמו סינקופות – אמורים לעורר תחושה של התרגשות, דיסוננסים מתארים עצב. כרומטיקה מתקשרת לפחד, וטמפי מהיר ללחץ.
• כאשר כותבים מוסיקה בשילוב עם טקסט מנסים המלחינים להביע את הרגש הכללי של הטקסט ולא לתאר מילה ספציפית (כמו ברנסאנס).

8. דינאמיקה קונטרסטית – ודינאמיקת מדרגות

• לראשונה יש כתיבה של דינאמיקה בתווים.
• מעברים קיצוניים - כאשר חוזרים על אותו משפט מוסיקלי פעמיים נהוג לבצע אותו פעם אחת בפורטה ופעם שניה בפיאנו (כמו הד)
• דינאמיקת מדרגות – כאשר מנגנים סקוונצות עולות נהוג לעלות בדינאמיקה יחד עם הסקוונצה, כאשר כל פסוק יתחיל בדינאמיקה יותר חזקה מהקודמת.

• לא כותבים וכנראה כמעט ולא משתמשים בקרשנדו ודימינואנדו וזאת משום שהצ'מבלו לא מאפשר זאת.

9. קצב

• קצב קיצוני – יש שימוש רב בהדגשות שלא על הפעמה (סינקופות)
• קצב מכני – יש תחושה ברור של פעמה במוסיקה, ומשתמשים בתבניות רתמיות חוזרות כדי ליצור תנועה ריתמית בלתי פוסקת.