33
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
הרופא וגרושתו / ש"י עגנון: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 65: | שורה 65: | ||
בסוף הסיפור מסופר על דינה כך: "מטפלת הייתה בנערה אחת משותקת, בת אלמנה עניה, ולא קיבלה שכר על טרחתה. ולא עוד אלא שהייתה מסעייתה בממון ומביאה לה פרחים...". דינה חוזרת לטפל בחולים וכך היא סוגרת מעגל. היא שוב נעשית עצמאית וחוזרת לאישיותה ולמקצועה המקוריים. בכך היא מתקרבת לעבר עצמאות מוחלטת, לעבר גירושין. דינה עוזרת לנערה נכה להיות עצמאית, וזהו התהליך שהיא עברה. כן היא מביאה לנערה פרחים, וכך היא שוב סוגרת מעגל. | בסוף הסיפור מסופר על דינה כך: "מטפלת הייתה בנערה אחת משותקת, בת אלמנה עניה, ולא קיבלה שכר על טרחתה. ולא עוד אלא שהייתה מסעייתה בממון ומביאה לה פרחים...". דינה חוזרת לטפל בחולים וכך היא סוגרת מעגל. היא שוב נעשית עצמאית וחוזרת לאישיותה ולמקצועה המקוריים. בכך היא מתקרבת לעבר עצמאות מוחלטת, לעבר גירושין. דינה עוזרת לנערה נכה להיות עצמאית, וזהו התהליך שהיא עברה. כן היא מביאה לנערה פרחים, וכך היא שוב סוגרת מעגל. | ||
'''מוטיב העיניים:''' | |||
העיניים בסיפורי עגנון הן מוטיב מוכר, והן נחשבות לראי הנפש ולכן הן מלמדות אותנו לא רק נתונים פיזיים, אלא גם נתונים נפשיים של הדמות המתוארת. | |||
הרופא מקדיש את פרק א' לתיאור אופייה ויופייה של דינה, ואת עיניה הוא מתאר כך: "יתירות על חיוכה עינייה מעין תכלת שחורה, שכל שהייתה מביטה בו ראה את עצמו כאילו הוא עיקרו של עולם". מתיאורו של הרופא עולה שדינה היא אישה יפה מאוד, ובמיוחד בולטות שפתייה ועינייה. אלו הם "הסמלים המסחריים" של דינה, שמסוגלים לשבות כל לב אדם (ואפילו את לבה של האחות הראשית המיזנתרופית). עם זאת, הביטוי "תכלת שחורה" הוא אוקסימורון (ביטוי המורכב מניגודים) שכן תכלת היא צבע בהיר, ואילו שחור הוא צבע כהה. בכך שהרופא רואה איזשהוא פגם אפל בעיניה הבהירות של דינה, הוא בעצם מזהה "פגם" אישיותי בדינה. נושא זה מפריע לו ומאוד מציק לו וזה מעיד על האובססיביות שלו, ועל היותו טיפוס כפייתי, והרופא אכן מזכיר את עינייה של דינה פעמים נוספות באקספוזיציה. ביטוי זה הוא בגדר רמז מטרים. | |||
כאמור, הרופא מציק לדינה עד שתגלה לו את סודה, ודינה נעצבת אל לבה ו"תכלת שחורה זו שבעיניה השחירה כעננה שעומדת להוריד דמעות" (פרק ב'). אנחנו רואים שהשחור משחיר ומתגבר על התכלת, וזה מעיד על מצבה הנפשי של דינה ועל דכאונה. בהמשך, דינה מתוודה בפני הרופא ומספרת לו את סודה: "דברים היו לי עם אחר". מרגע זה ואילך, לא תמוש דמותו של ה"אחר" ממחשבותיו של הרופא, והוא יהרוס את חיי הנישואין שלו. ככל שמחלתו של הרופא מחמירה, דינה נעצבת וכואבת יותר, ועיניה הולכות ומאפילות, לדוג': בליל הכלולות מסופר על עיניה של דינה כך: "ותכלת שחורה זו שבעיניה השחירה" (פרק ו') | |||
לסיכום, למוטיב העיניים שתי משמעויות עיקריות: | |||
1. דרך מבטו הסובייקטיבי של הרופא, השחור הולך ומתגבר, וכך גם חטאה; הפגם שבאישיותה (ה"בגידה" הוירטואלית) גדל ומתעצם. | |||
2. עצבותה של דינה גדלה, שכן היא קולטת - בתת מודע ולאחר מכן במודע - שהיא נשואה לאדם חולה נפש, אובססיבי וקנאי. | |||