כינורו של רוטשילד / צ'כוב אנטון פבלוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

אחרי מות אישתו הוא כואב על יחס החובש כלפיהם, שלא טיפל במארפה היטב וזילזל בהם. הוא יוצא לטבע, יושב על גדת הנהר ונזכר בביתו. עושה חשבון נפש ומבין שטעה ביחסו הקשה לאישתו ומבין שהוא גוסס ורוצה לכפר על מעשיו. לכן הוא מחליט לתת את כינורו לרוטשילד כניסיון לפייסו על חטאו כלפיו.

רק אל הנגינה יעקוב מתייחס באורח שונה ואינו רואה בה רק מקור לרווח כספי. הנגינה משפיעה על תחושותיו העמוקות ביותר ומספקת לו מפלט והגנה רגשית. השינוי בהתנהגותו מתגבר ביום האחרון שלו, בו מתרכך יחסו לרוטשילד ונוצרת בינהם ידידות. רק ברגעיו האחרונים מגלה את החסד שבנתינה ואומר: "את הכינור תנו לרוטשילד".