admin
664
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
הנדודים בדרכים באירופה ובאסיה עם תום המלחמה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הנדודים בדרכים באירופה ובאסיה עם תום המלחמה (הצגת מקור)
גרסה מ־12:47, 7 באוקטובר 2008
, 7 באוקטובר 2008←הקשיים של ניצולים במחנות העקורים
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
*התמודדות עם האנטישמיות וגילוי האיבה במקומות שאליהם חזרו. האוכלוסייה המקומית בחלקה נהנתה מהרכוש שנגזל מהיהודים ולא הייתה לה שום כוונה להחזירו. הם גם המשיכו באנטישמיות המסורתית שהייתה מקובלת לפני המלחמה וחלקם אפילו הצטערו על כך שהנאצים "לא סיימו את העבודה". <br>על רקע זה התחולל "פוגרום קיילצה" , ביולי 1946, שבו נרצחו יותר מארבעים יהודים. לאירוע הייתה השפעה טראומטית על היהודים שרצו לחזור לבתיהם. אחת התוצאות הקשות הייתה מנוסה אדירה של כ- 100,000 איש שיצאו מפולין והצטרפו ל"תנועת הבריחה" (ראו פירוט בהמשך) שהפכה כעת להמונית. רובם הגיעו למרכזי העקורים בגרמניה ואוסטריה. הפוגרום הדגיש את התובנה שפולין אינה יכולה לשמש בית ליהודים. | *התמודדות עם האנטישמיות וגילוי האיבה במקומות שאליהם חזרו. האוכלוסייה המקומית בחלקה נהנתה מהרכוש שנגזל מהיהודים ולא הייתה לה שום כוונה להחזירו. הם גם המשיכו באנטישמיות המסורתית שהייתה מקובלת לפני המלחמה וחלקם אפילו הצטערו על כך שהנאצים "לא סיימו את העבודה". <br>על רקע זה התחולל "פוגרום קיילצה" , ביולי 1946, שבו נרצחו יותר מארבעים יהודים. לאירוע הייתה השפעה טראומטית על היהודים שרצו לחזור לבתיהם. אחת התוצאות הקשות הייתה מנוסה אדירה של כ- 100,000 איש שיצאו מפולין והצטרפו ל"תנועת הבריחה" (ראו פירוט בהמשך) שהפכה כעת להמונית. רובם הגיעו למרכזי העקורים בגרמניה ואוסטריה. הפוגרום הדגיש את התובנה שפולין אינה יכולה לשמש בית ליהודים. | ||
===הקשיים של ניצולים במחנות העקורים=== | ===הקשיים של ניצולים במחנות העקורים=== | ||
*הניצולים המשיכו להתגורר אחרי השחרור במחנות העבודה והריכוז על אדמת גרמניה או אוסטריה, מחנות אלו הפכו ל"מחנות עקורים". תנאי החיים של אותם ניצולים במחנות היו קשים ביותר. במחנות לא היו תנאים סניטאריים, פרצו מגיפות וחלקם נותרו אפילו מגודרים. | |||
*יחס החיילים שניהלו את המחנות היה קשה. הם לא הבינו אותם בעיקר הסבב השני של החיילים, שלא היה שותף לשחרורם. בעת שחרורם הטיפול שזכו, למרות הכוונות הטובות, לא היה מתאים למצבם. בעלות הברית הציפו את המחנה במזון וחלק מהניצולים שהיה במצב תת תזונה מתו כתוצאה מאכילת יתר לא מתאימה. הניצולים היו במצב פיסי ונפשי קשה והצחנה דחתה את החיילים. היחס של החיילים באזור הבריטי היה קשה יותר מאשר באזור השליטה האמריקני. | |||
*הניצולים היו בעצם חסרי מולדת, נעקרו ממולדתם ולא יכלו לחזור לביתם, היו חסרי כיוון ותקווה . חלק היה אפאטי לגורלו והתעניין רק בחיפוש קרובים. המצב היה קשה בעיקר משום שנושא העקורים הפך לסוגיה פוליטית, אף אחד לא רצה לקחת אחריות עליהם ובריטניה סירבה לאפשר להם לעלות לארץ ומחנות העקורים המשיכו להתקיים עד 1956! (קראו בעמ' 201 בספר של גוטמן_השואה). | |||
*דוח הריסון יועצו של הנשיא טרומן, שסייר בקיץ 45 בכ- 30 מחנות עקורים, מדווח על מציאות עגומה ומגנה את מדיניות שלטונות הכיבוש של בעלות הברית כלפי העקורים וקורא לפעולה דחופה לפתרון בעיית העקורים. בין היתר הריסון טען שההבדל היחיד בין בעלות הברית לנאצים הוא שהם לא הורגים את היהודים. הוא קרא להעלות באופן דחוף 100,000 יהודים לא"י (קרא בספר של גוטמן עמ' 202-203). | |||
===התארגנות הקורים במחנות העקורים=== | |||
העקורים יזמו בעצמם התארגנות במחנות. ההתארגנות הייתה בכל תחומי החיים והם דרשו מרשויות המחנות לאפשר להם לנהל בעצמם את המחנה. הרצון להתארגנות אינו מפתיע משום שעקורים רבים היו מנהיגים בתנועות הנוער ובמחתרות. העקורים , אפילו כאלו שלא היו ציוניים בעבר בחרו בדרך הציונית , אחרים כמו חברי תנועת הבונד שהתנגדה לציונית שבו לארצותיהם. על הפעילות במחנות העקורים קרא בעמ' 205 – 206 בספר של גוטמן – השואה. <br><br> | העקורים יזמו בעצמם התארגנות במחנות. ההתארגנות הייתה בכל תחומי החיים והם דרשו מרשויות המחנות לאפשר להם לנהל בעצמם את המחנה. הרצון להתארגנות אינו מפתיע משום שעקורים רבים היו מנהיגים בתנועות הנוער ובמחתרות. העקורים , אפילו כאלו שלא היו ציוניים בעבר בחרו בדרך הציונית , אחרים כמו חברי תנועת הבונד שהתנגדה לציונית שבו לארצותיהם. על הפעילות במחנות העקורים קרא בעמ' 205 – 206 בספר של גוטמן – השואה. <br><br> | ||