א. תהליכי דמוקרטיזציה ביפן בממשלי הארה וקאטו: הבדלים בין גרסאות בדף

ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה התפרשה כניצחון הדמוקרטיה הליברלית, מצד שני נראתה הצלחת המהפכה ברוסיה כראשיתו של עידן חדש. מול הבשורה הדמוקרטית שמיצגה היה נשיא ארה"ב (ווילסון) הופיעה הבשורה הקומוניסטית שמיצגה היה לנין. שליטי יפן חששו מהדמוקרטיה אך עוד יותר מהקומוניזם. "מהומות האורז" המחישו את הפוטנציאל המהפכני הטמון בציבור המתוסכל, החסר זכויות פוליטיות. הם הבינו כי לא יוכלו למנוע התפרצויות נוספות בלי להרחיב את הדמוקרטיה.  

הארה השתמש במעמדו כדי לחזק את מפלגתו, סייוקאי. מחוזות שתמכו במפלגתו זכו למסילות רכבת יותר ממחוזות שלא תמכו בו. ב4.11.1921 כאשר הארה הגיע לתחנת הרכבת של טוקיו בדרכו לעצרת מפלגתית, תקף אותו עובד רכבת לאומני ודקר אותו למוות. הרוצח טען כי ביצע זאת כמחאה על שחיתות הממשלה והתרפסותה בפני מעצמות המערב.  

הקומוניזם קסם לסטודנטים ולאינטלקטואלים היפנים .בשנת 1918 הקימו סטודנטים למשפטים באוניברסיטת טוקיו אגודה בשם שינג'ינקאי כדי להטיף לדמוקרטיה ולצדק החברתי.  

לאחר שנתיים וחצי שמליצו לקיסר ב1924 למנות לראש ממשלה את קאטו טקאקי, נשיא מפלגת קנסיקאי. בזמן מלחמת העולם הראשונה שימש קאטו שר החוץ. הוא הקים ממשלת קואליציה שהתבססה על שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט, ודבר זה סייע לו להעביר את הרפורמות הדמוקרטיות. קאטו העריץ את הדמוקרטיה הבריטית. הישגו הראשון היה ביטול הגבלות המס על זכות הבחירה. ב1925 העביר חוק, שהעניק את זכות הבחירה לכלהגברים מעל גיל 25. דבר זה הגדיל את מספר בעלי זכות הבחירה מ3 מיליון ל14 מיליון מתוך אוכלוסיה של 60 מיליון. קאטו השיג את הסכמתם של הבית העליון והשמרנים לרפורמה זו בהעבירו במקביל את "החוק לשמירת שלום הציבור". חוק זה הטיל עונשי מאסר על הסתה לביטול "המבנה הלאומי" של יפן , כמדינה בראשות הקיסר או לביטול הרכוש הפרטי. זכות הבחירה הכללית והחוק לשמירת שלום הציבור השלימו זה את זה. הממסד הסכים לשתף את הפועלים והאיכרים העניים החיים הפוליטיים משום שקיבל לידו מכשיר לדיכוי המהפכנים.