בעיר ההריגה / חיים נחמן ביאליק: הבדלים בין גרסאות בדף

הדובר מתאר את שיא ההשפלה. העם מתואר כמי שמנצל את כאבו ואסונו כדי לעשות רווחים משפיכות הדמים. היהודים מנצלים את הטרגדיה לאיסוף תרומות בשם הצער והרחמים עליהם ("וראית המון שברי אדם נאנקים ונאנחים, צובאים על חלונות גבירים וחונים על הפתחים, מכריזים בפומבי על פצעיהם כרוכל על מרכולת, למי גולגולת רצוצה ולמי פצע יד וחבורה... לאמור: גולגולת רצוצה לי, אב, 'קדוש' לי – תנה את תשלומיהם!"). הדובר מביע כעס וזלזול על הנוהג היהודי המגונה לשנורר כסף. הוא פונה איהם בצווי אירוני לגשת לבית הקברות ושם, תוך חילול כבוד המתים, למצוא סחורה לסחור בה. ("לבית הקברות, קבצנים! וחפרתם עצמות אבותיכם ועצמות אחיכם הקדושים ומלאתם תרמיליכם ועמסתם אותם על שכם ויצאתם לדרך, עתידים לעשות בהם סחורה בכל הירידים").