מלכים א' - פרק י"ז: הבדלים בין גרסאות בדף

בפסוק 1 נוצר קושי בדברי אליהו "כי אם לפי דברי", מן הדברים אפשר להבין שהוא זה שמטיל בצורת על העם. קושי זה נפתר על ידי '''רד"ק''' בפירושו לפסוק שמצמיד את הפסוק לפרק י"ח פסוק 1 בו מורה ה' לתת גשם כלומר גם בצורת באה מידי ה' על ידי אליהו. '''אברבנל''' מפרש שהטלת הבצורת לא באה מאת ה' אלא מפי אליהו שכזר כזרה שהאל נאלץ לקיימה ובכך יש ביטוי לתפישתו הקנאית קיצונית של אליהו, אברבנל אף מוסיף ואומר שבגלל שאליהו עשה זאת בלי ציווי אלוהי ובלי רשות כי אם מרצונו ובחירתו לקנא את קנאת ה' ולכן בא הדיבור בפסוק 3 "לך מזה ופנית".

# אחאב ואיזבל רצו להתנכל לאליהו בשל הבצורת שהביא על הארץ.

# העלמותו של אליהו נועדה להמחיש לאחאב ולכל ישראל שבידי אליהו בשם ה' הכוח להביא בצורת והכוח להפסיקה. כל עוד אליהו אינו בנמצא, תמישך הבצורת, עובדה זו תשכנע את אחאב והעם שהכח להורדת גשמים או להפסיקם הוא בידי ה' ולא בידי הבעל.  

#הוא מצווה עליה לתת לו מים בתנאי בצורת קשה.

# הוא מצווה עליה לתת לו מפת לחמה האחרונה ומקשה עליה באומרו שעליה לתת מן הלחם תחילה לו אחר כך לעצמה ורק בסוף לבנה. סדר הנתינה מנוגד לסדר הטבעי לפיו האם מעוניינת לתת תחילה לבנה אחר כך לעצמה ורק בסוף לאדם זר. במהלך הניסיון מציג עצמו אליהו כשליחו של ה' אלוהי ישראל ומבטיח לה בתמורה שה' ידאג שהמזון לא יגמר לה עד סיום הבצורת. האלמנה מסכימה ואליהו נשרא שם למשך שנה וה' דואג שלא יחסר אוכל.

פסוק 17 פותח את היחידה השלישית בפרק. בפסוק זה יש איחוי פרשיות. המחבר לקח שני אירועים שונים ואיחד אותם לאירוע אחד. יש הטוענים כי בפרשיה זו כלל לא מדובר באותה אשה אלא באשה אחרת וזו הסיבה שבפרשיה זאת האשה מכונה "בעלת הבית" ולא "האלמנה".

# טענות כלפי האלוהים.

# הייאה פיזית.

# דרישה של אליהו להחיות את הילד.

# עד בואו של אליהו נחשה האלמנה לצדיקה בעירה, עם בואו של אליהו היא כבר לא התבלטה בצדיקותה ובנה חלה.

# אדוני כנראה לא מרוצה מהאופן בו האלמנה מטפלת באליהו ולכן מעניש אותה במחלת בנה.