ראי אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי: הבדלים בין גרסאות בדף

המשורר מתאר את הקשיים וכן את רגעי האושר שבני הזוג עברו עד שהגיעו למצב של עמידה יחדיו. האושר בא בכפילות היה גדול מאוד. השברים מתארים שבר ביחסים, גם בהווה כאשר הם עומדים יחדיו איננו בטוח. השבר גם מייצג את העובדה שהם אינם שלמים לבדם ואלי שהם אפילו פחות מעצמם כשהם נפרדים.

"העולם קו שבר" – הקרקע לא יציבה. היחסים עלולים להשתנות, ואולי דווקא העולם הוא שנשבר משתנה , אבל על בני הזוג להשאר יחד, למרות השבר בעולם.

"מעבר לאותו הקו פרח לנו עכשיו המכנה המשותף" – מצד אחד, מתחת לקו השבר יש מכנה משותף. פרח – מציין פריחה, פריחה ביחסים, אולם המילה גם מרמזת לכך שהמכנה המשותף שהם הגיעו אליו עלול לפרוח – לברוח.

אמצעים אמנותיים כל בית מורכב משתי שורות וכל שני בתים מהווים משפט אחד. באמצעות המבנה הזה מדגיש המשורר את הרעיון המרכזי של השיר – הזוגיות. כך השיר כולו הוא חטיבה אחת שכן בין השורות ובין הבתים יש גלישה – פסיחה, מה שמוכיח שאי אפשר להפריד בין זוגות הבתים, כשם שאי אפשר להפריד בין בני הזוג למרות העליות והמורדות ביחסים. העובדה שיחסים בין בני הזוג הם לא אבסולוטיים.  

מקסם השווא מתגלה באמצעות שתי מטאפורות המביעות תקווה, אושר וכיסופים: "חופי הפלא" ו- "אורות רחוקים". לפניהן מופיעים שני פעלים: "קראתם" ו- "כזבתם", המנפצים את האשליה. בשתי השורות האחרונות של השיר מתבררת הסיבה לרגשות הסבל והמרירות, הבאים לידי ביטוי באמצעות סימני השאלה הרטוריים. כגודל התקווה והציפייה, כך עומק האכזבה. "חופי הפלא" הקוראים ממרחק מתגלים ככזב, כמקסם שווא.

   

1. הדימוי המרכזי – עולמה של הדוברת כעולם נמלה (הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הרוחנית-רעיונית).  

2. המטאפורה המרכזית – "יד ענקים" כביטוי לגורל הזדוני, המשבש את דרכה של הדוברת למימוש עצמה ולהצלחה.