בראשית פרקים א-ד: הבדלים בין גרסאות בדף

סיכום פרק א'- כיתות יב'

.2. הקושי השני: ציון בריאת השמים והארץ כעובדה מוגמרת, והרי לאחר מכן  

    נמסר פירוט של בריאת השמים והארץ.

לדעת חוקר בשם קאסוטו, פסוק אחד עומד לעצמו ומהווה הקדמה קצרה וחגיגית לנושא שבו תעסוק הפרשה, ומשמש ככותרת לסיפור כולו- בראשונה ברא אלוהים את השמים והארץ. לאחר מכן יבוא פירוט איך ובאיזה סדר נבראו הדברים, וזאת על פי השיטה הפרשנית של כלל ואחריו פרט.  לפי גישתו של קאסוטו בפסוק 2 מתחיל עניין חדש ובו מודיע הכתוב על המצב ששרר בעולם לפני הבריאה.

על פי תפיסה זו לפני בריאת העולם יש אוקיאנוס מים אין סופי שמכסה את הכול, הכול אפל וחשוך ובמצב סטטי- ללא תנועה. המצב המנוגד למצב בסטטי הוא רוח אלוהים המרחפת המסמלת תנועה וחיים

מכאן מתעוררות שתי גישות:  

א. העולם נברא יש מאין [גישת חז"ל] כלומר לא היה קיים חומר גולמי לפני מעשי הבריאה, כלומר ה' ברא את העולם ובכלל זה ברא תחילה את החומר הגולמי, ועל כן ברא ה' את העולם מאין- מלא כלום.  

ב. הבריאה נעשתה מחומר שהיה קיים, כלומר יש מיש. מסקנה זו מתאימה לתפיסה הפילוסופית שרווחה בתקופה היוונית והניחה קיומו של חומר ראשוני – היולי שממנו נוצר היקום.  

מסקנה לכל הימים:  

1. כל הפעולות בסיפור מיוחסות לאל אחד- תפיסה מונותיאיסטית.

2. " ויקרא אלוהים" בעצם קריאת שם יש הכרזה מטעם האל הבורא, הכרזה על שלטונו ובעלותו על הדבר שקרא לו בשם. קריאת השם מופיעה רק בשלושת הימים הראשונים :אור, חושך, שמים, ארץ וימים. מכאן שלטונו של האל על החושך, הארץ והים, שהם יסודות שהיו קיימים לפני הבריאה האלוהית.

3. "ויהי ערב ויהי בוקר..." יש כאן ציון יחידת זמן של יממה המתחילה עם בריאת האור והיא בוקר, ויהי ערב- חלפה מידת זמן של יום, אחר כך ויהי בוקר- חלפה מידת זמן של לילה. [במקרא ובמסורת היהודית השבת החגים והמועדים מתחילים עם ערב.

4. "וירא אלוהים כי טוב"- ביטוי זה שחוזר אחרי כל בריאה[למעט יום שני] מציין שהעולם במקורו טוב.

5. במבנה פרשת הבריאה יש התאמה בין צורה ותוכן. המבנה המסודר מבטא את הרעיון כי הבריאה היא שלמות הרמונית.

יום שני- רקיע יום חמישי-בעלי חיים בים        

                                                                    וביבשה

6. החזרות הן סממן סגנוני המאפיין את סיפור הבריאה, מדובר בחזרות של נוסחאות: "ויאמר אלוהים" "ויהי ערב ויהי בוקר" "וירא אלוהים כי טוב" "ויהי כן".

7. בסיפור מצוי דגם ספרותי של המספר העולה- שש ושבע, ששה ימי בריאה והשיא הוא היום השביעי-ביום זה יש חריגה מן הבריאה והעשייה , זהו יום של שביתה מן העבודה.

8. המספר שבע מספר טיפולוגי

סיכום הימים:

-פס' 3-5: בריאת האור- יום ראשון

ביום הראשון אלוהים בורא את האור. אין הכוונה לאור השמש, הירח והכוכבים, מכיוון שאלה יבראו ביום הרביעי. מדובר באור קוסמי. האור מבטא את ראשית המעבר מן הכאוס [תוהו ובהו] אל הקוסמוס. לכאוס אין גבול, כל היסודות מצויים בו בערבוביה.  האור מניס מן העולם את החושך[ האלמנט השלילי העיקרי]. החושך לא נעלם לגמרי, אלא הוא מובדל מן האור ועובר לשלוט בזמנים מסוימים בלבד- בלילה. מכאן שהאור נברא בראשונה כנגד החושך שקדם לבריאה.

פס 6 -8 בריאת הרקיע- יום שני

מהו הרקיע? בלשון העברית המודרנית הרקיע הוא השמים.  במקרא הוא מוגדר כעין הקרח [יחזקאל פרק א' פס' 22]. השורש רקע  משמעו בסורית "קרש". הרקיע ביסודו שכבה קרושה של מים- שכבת קרח, והוא נקרא שמים.. אותו הרקיע היה ביסודו שכבת קרח, שבראה ה' כדי לחלק את מי התהום הצפים על הארץ לשתי שכבות:  שכבת המים התחתונים ושכבת המים העליונים. אותה שכבת קרח דמוית כיפה שמעליה המים העליונים, נקראת רקיע או שמים, וכך נוצר החלל בין הארץ שהייתה מוצפת במים תחתונים, ובין השמים שנוצר משכבת הקרח והמים העליונים, שהתנשאו למעלה. במילים אחרות הקריע היה חומר פיזי שתפקידו לשמש חיץ בין המים שמתחת לרקיע ובין המים שמעל לרקיע.

פס' 9-13 :הפרדת היבשה מן הים ובריאת הצמחייה – יום  

ביום השלישי עשה אלוהים שתי פעולות:

1. הפרדת היבשה מן הים. מכיוון שהים כיסה את הכול,היה צריך לרכז את המים במקום אחד כדי שהיבשה תיראה. בפעולה זו רומז הכתוב כי אלוהי הבריאה שולט במים ועושה בהם כרצונו, ואין מתנגדים לו. שלטונו המוחלט של האל בא לידי ביטוי בצו האומר "יקוו המים".  רמיזה זו באה כנגד אותם מיתוסים קדמונים המספרים על מרד שר הים באל הבורא, מרד ששרידים לו מצויים במקרא.

2. בריאת הצמחייה- אלוהים מצווה על האדמה לאחר שנגלתה, להצמיח דשא, עשב ועצים עושי פרי. נראה שדשא ועשב הם שתי מילים נרדפות המבטאות כל צמח שאינו עץ.  יש פרוש אחר הטוען שדשא הוא שם כוללני לצומח, והוא מחולק לשני סוגים: עשב ועץ, וכל אחד משניהם כולל מינים שונים.יש כאן כעין הבחנה בוטנית בצומח, צמחים שהם גלויי זרע- עשב, וצמחים שהם מכוסי זרע- עץ.

הפקודה האלוהית ניתנת לארץ, הנתונה לשלטון האל, ולארץ כוח להצמיח צמחים, וגם להעניק חיים לבעלי חיים ,תוצא הארץ נפש חיה, [פרק א' פס' 24].. הצמחים כמו החיות נוצרו על ידי הארץ, הם הופיעו מן הטבע והם חלק אורגני של הטבע.

  על הבריאה ביום השלישי נאמר פעמים "כי טוב" משום ששני מעשי   

  בריאה שונים נבראו ביום השלישי.

פס' 14-19 :בריאת המאורות ביום הרביעי

  -להבדיל בין היום ובין הלילה.

  -לאותות- לסימנים, כוכבים מסוימים והם ,סימנים" לארבעת כיווני  

                השמים.

  -למועדים- תאריכי החגים או לעונות חקלאיות.

- ימים ולשנים-יחידות זמן הנמדדות לפי הקפות הירח והשמש מסביב  

                      לארץ.

  -להאיר על הארץ.

  -להבדיל בין האור ובין החושך.

בתחילת הפרק האור והחושך הם מושגים מופשטים. בתהליך הבריאה כולו יש תהליך מעבר ממופשט לקונקרטי [מוחשי]. כך גם האור עובר שינוי ממושג מופשט , חסר צורה , למושגים מוחשיים :שמש ,ירח וכוכבים.