תנאי החיים בגטו והשפעתם על הפרט, על המשפחה ועל החברה.

צפיפות:שטחי הגטאות היו קטנים הן ביחס שלהן מכלל השטח העירוני והן מכמות האוכלוסייה שנאלצה לחיות בתחומם,כאשר בנוסף לזאת הגטאות הוקמו באיזורים נכשלים ביותר ובם עוני כבד.למשל בגטו וורשה שטח הגטו היווה רק 2.4% מכלל השטח העירוני כאשר בו התגוררה קרוב ל 1/3 מהאוכלוסית העיר.כמו כן,בגטו לודז' היו תנאי צפיפות קשים ביותר,כאשר יחס הנפשות לחדר נע בין1/6 ל1/8 ואף יותר בחדר אחד.

רעב:בגטאות שרר רעב כבד.כך למשל בגטו לודז' צרכו רק את המזון הירוד שהוקצב להם וזאת בשל היתוקו המוחלט.לעומת זאת בגטו וורשה כ-80% מצריכת המזון היומית הגעיה בצינורות הברחה השונים,המאורגנים והפרטיים בהם העוברו טונות של מצרכים חיוניים,חלק ניכר מהם עי ילדים.הנאצים סיפקו מזון מועט מאוד כדי לגרום לרעב מכוון כאשר המפתח לחלוקת האוכל היה אתני: גרמנים 2,613 קלוריות ביום,פולנים 699 קלוריות וליהודים רק 184 קלוריות ליום.פחות מ10% מהתצרוכת של אדם בוגר.מנת המזון השבועית של ילדים עד גיל 3 כללה:1/4 ליטר חלב,שתי ביצים וכ-250 גרם דייסת סולת בלבד.איכות המזון הייתה ירודה,הקמח שהגיע היה לרוב נגוע בתולעים או לח והירקות קפואים או רקובים.על כן יהודי הגטו ניסו למכור את כל רכושם הנותר כדי לממן תוספת מזון.הרעב יצר מחלוקות קשות בין היהודים ואף בתוך המשפחות.בגטו וורשה כ200,000 נפשות סבלו מרעב ונאבקו בו בעוד 200,000 אחרים היו במצב של גוויה למוות.

תברואה וסיטציה:הגטאות הוקמו במכוון בשכונות העוני הקשות ביותר והמוזנחות ביותר.המצב התברואתי והסינטרי הקשה בגטאות נבע מהעדר תשתית תברואתית נורמלית בגטו.בגטאות שרר מחסור באמצעי הסקה,סבון ומים.היה קושי רב שמירה על ניקיון סביבתי והגייני,ערמות זבל ואשפה מילאו את הרחובות ומערכות הביוב הוזנחו כאשר אלה גרמו מאוחר יותר להתפשטות של מגפות ותמותה רבה.