ראשיתן של תמורות ביחס החברה הקולוניאלית והחברה המוסלמית אל היהודים בשנות ה-30

הסיבות לתמורות ביחס החברה הקולוניאלית והחברה המוסלמית אל היהודים בשנות ה-30:

1) השפעות הסכסוך הערבי-יהודי בארץ ישראל – מאורעות הכותל בשנת 1929 בארץ ישראל היוו מפנה ביחסים שבין יהודים ומוסלמים בארצות האסלאם. משנה זו הפך הסכסוך המקומי בין היהודים לבין ערביי ישראל לסכסוך בין התנועה הציונית והעם היהודי לבין העולם הערבי. החל מ-1929, ככל שהמתח בארץ ישראל בין היהודים לערביי ארץ ישראל הלך וגבר, כך גם גדלה השפעתו על יחסי היהודים והמוסלמים בארצות האסלאם. במרבית ארצות האסלאם קמו ועדים להגנת פלסטין והם קיבלו השראה מהמופתי חאג' אמין אלחוסייני ופתחו בפעולות שונות נגד היהודים (חרם על סחורות יהודיות, פרסומי מאמרי הסתה בעיתונות המקומית ועוד). התוצאה הישירה של פעילות זו הייתה האוירה העכורה שאפיינה את היחסים שבין יהודים לבין סביבתם בארצות האסלאם.

2) התפתחות הלאומיות בקרב אזרחי – כמו גם רעיון הלאומיות (ולאחר מכן התפתחה גם הלאומנות) אשר החל להיות מקובל באירופה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, כך הוא נפוץ גם באותה תקופה במדינות ערב. תושבי מדינות ערב אשר גילו את רעיונות הלאומיות באופן הרב ביותר היו התושבים המוסלמיים. באותה התקופה ובשנים שלאחר מכן, קיבלו מדינות ערב עצמאויות בדרגות שונות מהמדינות הקולוניאליות ששלטו בהן, דבר שחיזק את רגש הלאומיות בקרב התושבים המוסלמים. רוב יהודי ארצות ערב לא רצו ולא יכלו להזדהות עם רגש הלאומיות של ארץ מוצאם.

3) השפעת האנטישמיות האירופאית – ברוב ארצות האסלאם הורגשה במחצית השנייה של המאה ה-30 פעילות מוגברת שמקורה בגרמניה הנאצית. המשטר הנאצי הגרמני קיווה להסיט את תשומת הלב של המדינות הקולוניאליות, בריטניה וצרפת, מנעשה באירופה על ידי התססת המושבות. אחת הדרכים הנוחות ביותר לכך הייתה החדרת התעמולה האנטישמית לארצות האסלאם, שלהן ייחסו הגרמנים חשיבות גיאוגרפית-פוליטית. התוצאה הייתה החדרת חומר תעמולה אנטישמי לארצות האסלאם באמצעות העיתונים, השפעה על אישי ממשל שונים וארגון תנועות נוער המזוהות עם המפלגה הנאציונאלית-סוציאליסטית. בארצות צפון אפריקה היו מקורות נוספים לאנטישמיות – אנטישמיות איטלקית וצרפתית. באותן ארצות הייתה אוכלוסיה אירופאית גדולה, ובשל כך הורגשה האנטישמיות.