קווינטת לקלרניט, 2 כינורות, ויולה וצ'לו בלה מג'ור kv 581 מאת מוצרט

קווינטת לקלרניט, 2 כינורות, ויולה וצ'לו בלה מג'ור kv 581 מוצרט וולפגנג אמדאוס (אלגרו, לרגטו, מנואט, אלגרטו + וריאציות)

למוצרט היתה אהבה מיוחדת לקלרניט. מוצרט כתב את החמישיה (לקלרניט, 2 כינורות, ויולה וצ'לו) לחברו הטוב נגן הקלרניט אנתון שטטלר. הקלרניט של שטטלר נבנה במיוחד לביצוע היצירה כדי לבצע את הצלילים הנמוכים שמעבר למנעד של הכלי הרגיל. מסופר כי הגרסה המקורית של החמישיה נמכרה באחד מהמסעות של שטטלר באירופה. הגירסה המודרנית של היצירה יצאה לאור בשנת 1802 (לאחר מותו של מוצרט). החמישיה היא אחת מהיצירות האחרונות שכתב להרכבים קאמרים.

הפרק הראשון (אלגרו) הוא חלק מהצורה (form) של הסונטה: בפרק הראשון ישנו עירבוב אדיר של צלילים (בהתאמה). פעמים רבות נשמע הנושא מנוגן על ידי הקלרניט ולפעמים על ידי המיתרים. לפעמים ניתן לשמוע את החופשיות של הקלרניט אך במקרים מסוימים הוא סגור ואינו מתפתח. הסצינה השניה מביעה קלילות ובהירות שבאות לידי ביטוי בחופשיות של הקלרניט, בסינקופות של הכינורות והויולה ובפיציקטו של הצ'לו. בהתפתחות מצויים כל התפקידים מהסצינה הראשונה והשניה, ומתבצע דיאלוג בין הקלרניט לצ'לו (הבהיר והגבוה מול העמוק והנמוך).

הפרק השני (לרגטו) מראה את היכולות, היופי והעומק של הקלרניט. שאר הכלים המלווים "נותנים רקע" לקלרניט. הם מנגנים עם סורדינו, חוץ מהצ'לו המנסה להביע עומק. בהתחלה הקלרניט מנגן סולו. לאחר מכן מתחיל דיאלוג בין הכינור והקלרניט ולבסוף חזרה על המלודיה (הנושא הראשון המנסה להביע רגש ונשמה).

הפרק השלישי (מנואט) מבוסס על ריקוד ישן מתומצת: הצורה (from) של המנואט הוא A – B – A – B - A . B – שני סוגי טריו. הראשון מנוגן ללא הקלרניט והשני יחד איתו. הטריו הראשון מנוגן במינור כאשר היצירה עצמה במג'ור. לאחר מכן הנושא הראשון מנוגן כחזרה. הטריו השני מנוגן במג'ור וחלקו בא לידי ביטוי בצחוק, המובא באקורדים דיסוננטים של כלי הקשת. לסיום חזרה על הנושא הראשון.

הפרק הרביעי (אלגרטו + וריאציות): בתוך פרק זה יש 4 וריאציות. שלושת הראשונות מבוצעות באלגרו. הוריאציה הרביעית מנוגנת באדג'יו המבוסס על הפרק השני. לבסוף הוא זורם אל הפינאל (אלגרו). בהתחלה נשמע הנושא + חזרה (A – B – A) ואז מופיעות הוריאציות: וריאציה 1 – קלרינט חופשי וכלי הקשת מנגנים נושא ראשון. וריאציה 2 – כלי הקשת חופשיים והקלרינט מנגן מוטיבים קצרים. וריאציה 3א – ללא קלרינט, מבוצעת במינור. הכינור מנגן נושא מלודי. וריאציה 3ב – דיאלוג בין הקלרינט לכלי הקשת - הדיאלוג מתחיל מהר וניגמר בריטנוטו. וריאציה 4 – אדג'יו שמתחיל במוטיבים קצרים, המנסים להזכיר לנו את הפרק השני. וריאציה זו מדגימה את שלל היכולות של הקלרניט. התפתחות המביאה אותנו לסיום (אלגרו).

וולפגן אמדאוס מוצרט: מוצרט נולד בשנת 1756 בזלצבורג שבאוסטריה. הוא למד לבד לנגן על מקלדת, כינור, וויולה. כשהיה בן שש התחיל להלחין וערך סיור קונצרטים של שלוש שנים באירופה. מוצרט נפטר בשנת 1791. מוצרט הלחין יותר מ-700 יצירות מסוגים שונים וכולן מצטיינות במלודיות נפלאות, מיקצבים מלאי חיות, באיכות דרמטית, בתיזמור ובטכניקה עילאיים. מוצרט הרחיב את גבולות האמנות, הנגינה והזמרה. הוא שינה את פני הסמפוניה, הקונצרטו לפסנתר, רביעיית המיתרים והסונטה. יצירתו האחרונה של מוצרט הייתה תפילה למתים, אך הוא לא זכה לסיים אותה. יש האומרים ש"הדבר הכי חשוב שמנגנים את מוצרט זה לא הדינמיקה או הרגש, אלא הטמפו הנכון והמדוייק".

השוואת ביצועים:

ביצוע של נגנית הקלרינט yona ettlinger ביצוע של נגנית הקלרינט michel portal 1. הביצוע של yona ettlinger - הטמפו קצת יותר מהיר. 2. הביצוע של yona ettlinger - הקלרינט פחות מביע את עצמו. 3. הביצוע- michel portal האיזון בין הכלים יותר מדוייק. 4. בביצוע של michel portal- הקלרניט מקפיד יותר בדייקנות על האורך של הצלילים - מצד אחד דייקנות (סטטי) מצד שני חופשיות (זורם).