על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מלכים א' - פרק י"ז: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תבנית:אסנת ארליכמן}} | {{תבנית:אסנת ארליכמן}} | ||
בפרק ט"ז פסוקים 33-29 מסופר על אחאב מלך ישראל אשר עשה הרע בעיני אדוני, חטאים חמורים מאלה של ירובעם בן נבט. הדגש בפרק הוא עבודה לבעל, הבעל היה אל שנחשב לאל הפיריון, משיב הרוח ומוריד הגשם. אליהו מופיע משום מקום ובלי שושלת יחוס. הוא מדגיש שה' הוא | בפרק ט"ז פסוקים 33-29 מסופר על אחאב מלך ישראל אשר עשה הרע בעיני אדוני, חטאים חמורים מאלה של ירובעם בן נבט. הדגש בפרק הוא עבודה לבעל, הבעל היה אל שנחשב לאל הפיריון, משיב הרוח ומוריד הגשם. אליהו מופיע משום מקום ובלי שושלת יחוס. הוא מדגיש שה' הוא אלוהי ישראל, הוא שליחם ובשם ה' הוא מטיל בצורת. את הבצורת מטיל אליהו כעונש לבני ישראל שמאמינים בבעל בראשות מלכם אחאב, הוא פותח בעימות בו הוא רוצה להוכיח לעם שבידי ה' הכוח להוריד גשם. הקונפליקט הוא בין עבודת הבעל לעבודת האלוהים באותה תקופה. | ||
בפסוק 1 נוצר קושי בדברי אליהו "כי אם לפי דברי", מן הדברים אפשר להבין שהוא זה שמטיל בצורת על העם. קושי זה נפתר על ידי '''רד"ק''' בפירושו לפסוק שמצמיד את הפסוק לפרק י"ח פסוק 1 בו מורה ה' לתת גשם כלומר גם בצורת באה מידי ה' על ידי אליהו. '''אברבנל''' מפרש שהטלת הבצורת לא באה מאת ה' אלא מפי אליהו שכזר כזרה שהאל נאלץ לקיימה ובכך יש ביטוי לתפישתו הקנאית קיצונית של אליהו, אברבנל אף מוסיף ואומר שבגלל שאליהו עשה זאת בלי ציווי אלוהי ובלי רשות כי אם מרצונו ובחירתו לקנא את קנאת ה' ולכן בא הדיבור בפסוק 3 "לך מזה ופנית". | בפסוק 1 נוצר קושי בדברי אליהו "כי אם לפי דברי", מן הדברים אפשר להבין שהוא זה שמטיל בצורת על העם. קושי זה נפתר על ידי '''רד"ק''' בפירושו לפסוק שמצמיד את הפסוק לפרק י"ח פסוק 1 בו מורה ה' לתת גשם כלומר גם בצורת באה מידי ה' על ידי אליהו. '''אברבנל''' מפרש שהטלת הבצורת לא באה מאת ה' אלא מפי אליהו שכזר כזרה שהאל נאלץ לקיימה ובכך יש ביטוי לתפישתו הקנאית קיצונית של אליהו, אברבנל אף מוסיף ואומר שבגלל שאליהו עשה זאת בלי ציווי אלוהי ובלי רשות כי אם מרצונו ובחירתו לקנא את קנאת ה' ולכן בא הדיבור בפסוק 3 "לך מזה ופנית". | ||
[[קטגוריה:תנ"ך]] | [[קטגוריה:תנ"ך]] | ||
גרסה מ־22:46, 6 בספטמבר 2006
- מבוסס על סיכומים של אסנת ארליכמן, מורה לתנ"ך בתיכון עירוני ד' בת"א.
בפרק ט"ז פסוקים 33-29 מסופר על אחאב מלך ישראל אשר עשה הרע בעיני אדוני, חטאים חמורים מאלה של ירובעם בן נבט. הדגש בפרק הוא עבודה לבעל, הבעל היה אל שנחשב לאל הפיריון, משיב הרוח ומוריד הגשם. אליהו מופיע משום מקום ובלי שושלת יחוס. הוא מדגיש שה' הוא אלוהי ישראל, הוא שליחם ובשם ה' הוא מטיל בצורת. את הבצורת מטיל אליהו כעונש לבני ישראל שמאמינים בבעל בראשות מלכם אחאב, הוא פותח בעימות בו הוא רוצה להוכיח לעם שבידי ה' הכוח להוריד גשם. הקונפליקט הוא בין עבודת הבעל לעבודת האלוהים באותה תקופה.
בפסוק 1 נוצר קושי בדברי אליהו "כי אם לפי דברי", מן הדברים אפשר להבין שהוא זה שמטיל בצורת על העם. קושי זה נפתר על ידי רד"ק בפירושו לפסוק שמצמיד את הפסוק לפרק י"ח פסוק 1 בו מורה ה' לתת גשם כלומר גם בצורת באה מידי ה' על ידי אליהו. אברבנל מפרש שהטלת הבצורת לא באה מאת ה' אלא מפי אליהו שכזר כזרה שהאל נאלץ לקיימה ובכך יש ביטוי לתפישתו הקנאית קיצונית של אליהו, אברבנל אף מוסיף ואומר שבגלל שאליהו עשה זאת בלי ציווי אלוהי ובלי רשות כי אם מרצונו ובחירתו לקנא את קנאת ה' ולכן בא הדיבור בפסוק 3 "לך מזה ופנית".