על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מלכים א' פרק א': הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי Tomler) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
חלק א: '''1-10:''' '''''מצב חצר המלוכה''''' | |||
11-31: המאבק על הירושה | חלק ב: '''11-31:''' '''''המאבק על הירושה''''' | ||
11-14: עצת נתן לבת שבע | '''11-14:''' '''''עצת נתן לבת שבע''''' | ||
נתן משקר כי אדוניהו לא מלך. נתן הנביא פעול על מנת להביא להכתרת שלמה. הוא מציג עצמו כדואג לשלמה ולבת-שבע ("איעצתך עצה"). אין הוכחה להבטחה כזו, פרט לתיאור בדברי הימים, המסופר בשמואל ב' פרק ז' פסוקים 12-13 אינו מציין שם של יורש. | נתן משקר כי אדוניהו לא מלך. נתן הנביא פעול על מנת להביא להכתרת שלמה. הוא מציג עצמו כדואג לשלמה ולבת-שבע ("איעצתך עצה"). אין הוכחה להבטחה כזו, פרט לתיאור בדברי הימים, המסופר בשמואל ב' פרק ז' פסוקים 12-13 אינו מציין שם של יורש. | ||
15-21: דברי בת-שבע לדוד | '''15-21:''' '''''דברי בת-שבע לדוד''''' | ||
בת-שבע מוסיפה כי השבועה היא בה'-וזו שבועה מחייבת. לגבי השבועה עצמה – אין הוכחה (להוציא את הנאמר בדברי הימים). אדוניהו לא מלך. בת-שבע חוזרת על דברי נתן. "לרוב" לא מופיע בגרסא המקורית. זוהי שלון גוזמה. מטרת ההגזמה – להעצים את הגורם ומשמעותו כדי לזרז את דוד לפעול. היא אינה מציינת את כל אלו שלא הוזמנו, אלא את שלמה בלבד כדי להדגיש את בידודו. המושג "שלמה עבדך" נועד להדגיש נאמנות של שלמה לדוד מול בוגדנות אדוניהו. "ואתה" – כינוי גוף. יכול להיות גם "ועתה" – לשון זמן. כלומר, זה הרגע להכריע מי היורש וזאת צריך לעשות דוד. נתן מגיע כפי שתיאם מראש עם בת-שבע. | בת-שבע מוסיפה כי השבועה היא בה'-וזו שבועה מחייבת. לגבי השבועה עצמה – אין הוכחה (להוציא את הנאמר בדברי הימים). אדוניהו לא מלך. בת-שבע חוזרת על דברי נתן. "לרוב" לא מופיע בגרסא המקורית. זוהי שלון גוזמה. מטרת ההגזמה – להעצים את הגורם ומשמעותו כדי לזרז את דוד לפעול. היא אינה מציינת את כל אלו שלא הוזמנו, אלא את שלמה בלבד כדי להדגיש את בידודו. המושג "שלמה עבדך" נועד להדגיש נאמנות של שלמה לדוד מול בוגדנות אדוניהו. "ואתה" – כינוי גוף. יכול להיות גם "ועתה" – לשון זמן. כלומר, זה הרגע להכריע מי היורש וזאת צריך לעשות דוד. נתן מגיע כפי שתיאם מראש עם בת-שבע. | ||
22-27: דברי נתן הנביא לדוד | '''22-27:''' '''''דברי נתן הנביא לדוד''''' | ||
שאלה רטורית מגמתית – להעמיד את דוד במבוכה קשה במיוחד מול נתן – הנחשב לאדם נאמן ביותר לדוד בחצר המלוכה. "ויאמרו יחי המלך אדוניהו" – שקר. מגמתו להרגיז את דוד ולהניעו לפעולה. "לי עבדך" + "שלמה עבדך" - נתן ושלמה מכונים עבדים, משל לנאמנותם למלך הנוכחי, בניגוד לאדוניהו הבוגד. מגמתו להביך את דוד ולהראות שאינו נוהג בהגינות כלפי אילו הנאמנים לו. | שאלה רטורית מגמתית – להעמיד את דוד במבוכה קשה במיוחד מול נתן – הנחשב לאדם נאמן ביותר לדוד בחצר המלוכה. "ויאמרו יחי המלך אדוניהו" – שקר. מגמתו להרגיז את דוד ולהניעו לפעולה. "לי עבדך" + "שלמה עבדך" - נתן ושלמה מכונים עבדים, משל לנאמנותם למלך הנוכחי, בניגוד לאדוניהו הבוגד. מגמתו להביך את דוד ולהראות שאינו נוהג בהגינות כלפי אילו הנאמנים לו. | ||
28-31: החלטת דוד ותגובת בת-שבע | '''28-31:''' '''''החלטת דוד ותגובת בת-שבע''''' | ||
32-37: התוצאה | בחלק ג: '''32-37:''' '''''התוצאה''''' | ||
38-40: משיחת שלמה ושמחת העם | '''38-40:''' '''''משיחת שלמה ושמחת העם''''' | ||
הנחיות להכתרת שלמה: | הנחיות להכתרת שלמה: | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
*עולים לארמון המלך כדי ששלמה ישב על כס המלכות | *עולים לארמון המלך כדי ששלמה ישב על כס המלכות | ||
41-49: אדוניהו ואנשיו מתבשרים על הכתרת שלמה ומתפזרים | '''41-49:''' '''''אדוניהו ואנשיו מתבשרים על הכתרת שלמה ומתפזרים''''' | ||
50-53: אדוניהו מקבל הבטחת שלמה כי לא יפגע, בתנאים מסוימים (תחת הסתיגויות) | '''50-53:''' '''''אדוניהו מקבל הבטחת שלמה כי לא יפגע, בתנאים מסוימים (תחת הסתיגויות)''''' | ||
גרסה אחרונה מ־14:10, 20 בנובמבר 2010
חלק א: 1-10: מצב חצר המלוכה
חלק ב: 11-31: המאבק על הירושה
11-14: עצת נתן לבת שבע
נתן משקר כי אדוניהו לא מלך. נתן הנביא פעול על מנת להביא להכתרת שלמה. הוא מציג עצמו כדואג לשלמה ולבת-שבע ("איעצתך עצה"). אין הוכחה להבטחה כזו, פרט לתיאור בדברי הימים, המסופר בשמואל ב' פרק ז' פסוקים 12-13 אינו מציין שם של יורש.
15-21: דברי בת-שבע לדוד
בת-שבע מוסיפה כי השבועה היא בה'-וזו שבועה מחייבת. לגבי השבועה עצמה – אין הוכחה (להוציא את הנאמר בדברי הימים). אדוניהו לא מלך. בת-שבע חוזרת על דברי נתן. "לרוב" לא מופיע בגרסא המקורית. זוהי שלון גוזמה. מטרת ההגזמה – להעצים את הגורם ומשמעותו כדי לזרז את דוד לפעול. היא אינה מציינת את כל אלו שלא הוזמנו, אלא את שלמה בלבד כדי להדגיש את בידודו. המושג "שלמה עבדך" נועד להדגיש נאמנות של שלמה לדוד מול בוגדנות אדוניהו. "ואתה" – כינוי גוף. יכול להיות גם "ועתה" – לשון זמן. כלומר, זה הרגע להכריע מי היורש וזאת צריך לעשות דוד. נתן מגיע כפי שתיאם מראש עם בת-שבע.
22-27: דברי נתן הנביא לדוד
שאלה רטורית מגמתית – להעמיד את דוד במבוכה קשה במיוחד מול נתן – הנחשב לאדם נאמן ביותר לדוד בחצר המלוכה. "ויאמרו יחי המלך אדוניהו" – שקר. מגמתו להרגיז את דוד ולהניעו לפעולה. "לי עבדך" + "שלמה עבדך" - נתן ושלמה מכונים עבדים, משל לנאמנותם למלך הנוכחי, בניגוד לאדוניהו הבוגד. מגמתו להביך את דוד ולהראות שאינו נוהג בהגינות כלפי אילו הנאמנים לו.
28-31: החלטת דוד ותגובת בת-שבע
בחלק ג: 32-37: התוצאה
38-40: משיחת שלמה ושמחת העם
הנחיות להכתרת שלמה: הכהן: צדוק הנביא: יונתן מצביא: בניהו בן יהוידע (אחראי על חייל הכירים – "הכרתי והפלתי").
ביצוע: פרדת המלך – ישב עליה
- נחל הגיחון – מקור מים חיים
- משיחה בשמן
- תקיעה בשופר
- קריאת "יחי המלך"
- עולים לארמון המלך כדי ששלמה ישב על כס המלכות
41-49: אדוניהו ואנשיו מתבשרים על הכתרת שלמה ומתפזרים
50-53: אדוניהו מקבל הבטחת שלמה כי לא יפגע, בתנאים מסוימים (תחת הסתיגויות)