מלחמת העולם הראשונה

• רמה: כיתה י'

א. הצדדים היריבים ומאפייניה העיקריים של המלחמה

מלחמת העולם הראשונה – מדינות ההסכמה ומעצמות המרכז

מדינות ההסכמה: צרפת, בריטניה, ארה"ב, איטליה ורוסיה (לא דמוקרטית).

מדינות המרכז: גרמניה, אוסטרו הונגריה, הקיסרות העותמנית.

מאפייני מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה הייתה מלחמה טוטלית.

הטוטליות של המלחמה התבטאה במאפייני המלחמה הבאים:

היקף הגיוס למלחמה: מאגר הכוח האנושי שהשתתף במלחמה היה חסר תקדים. התפשטות אזורי המלחמה: המלחמה לא התרכזה באזור מסויים, אלא התפשטה על פני כל יבשת אירופה ועל פני יבשות נוספות כמו אסיה ואפריקה. גיוסם של הטכנולוגיה והמדע: לראשונה גויסו למלחמה כלשהי לא רק משאבי כח האדם, אלא כל המקורות האחרים שעמדו לרשות האנושות כמו: המדע, הטכנולוגיה והתעשייה. מחסור במזון: התפשטה תופעת רעב באירופה, התזונה הירודה הביאה להתפרצות מגיפות. פגיעה בייצור התעשייתי והחקלאי: עקב מחסור בכוח אדם גויסו הנשים לעבודה בתעשייה.

מושגים:

• מלחמת החפירות:

המלחמה החלה כאש הגרמנים פולשים לתוך צרפת ומגיעים תוך 5 שבועות למרחק של 40 ק"מ מבירת צרפת ואז קרה מה שהצרפתים מכנים "הנס על המרן". צרפת בשארית כוחותיה עצרה את הצבא הגרמני אך עם עצירת הכוחות הפכה המלחמה למלחמת החפירות כאשר כל צד מתחפר במקום והחיילים חיים ומתים בתוך החפירות. בשלב זה הטכנולוגיה מתקדמת אבל המפקדים הם עדיין מהדור הישן, ובכך כל כמה ימים כל צד מנסה לכבוש את חפירות האויב.

מלחמת החפירות גרמה לשני דברים נוראיים: 1. מאות אלפי חיילים מתים ומליוני פצועים.

2. חיילים חוזרים הבייתה לאחר המלחמה עם טראומה: החיילים שונאים את הצבא ומרגישים מנוכרים לסביבה ולמשפחה.

תעמולה: התעמולה הפכה למרכיב מכריע בלוחמה הפסיכולוגית כאשר כל צד משתמש בדימויים נוראיים כדי להציג את הצד השני, ובדימויים אלוהיים כדי להציג את עצמו. הלוחמה הפסיכולוכית נועדה לחזק את הרגש הלאומי, להצדיק את מטרות המלחמה ולגבש את הציבור הנדרש להקרבה. לצורך זה הכל היה מותר כולל תיאורים זוועתיים של האויב.

ב. היישוב היהודי בא"י והתנועה הציונית בתקופת המלחמה

הקשיים של הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר מלחמת העולם פורצת, באה לידי ביטוי אופיה הטוטאלי של המלחמה גם לארץ, כי למרות שהמלחמה היא בין מדינות אירופה הרי שאחת המדינות (תורכיה) שולטת בארץ, מושפע גם הישוב היהודי מהמלחמה. השלטון התורכי התנכל ליישוב היהודי, ועל רקע מדיניות השלטון התורכי בארץ ישראל, נקלע היישוב היהודי במהלך המלחמה למצוקה קשה.

קשייו של הישוב היהודי בארץ ישראל התבטאו בדרכים הבאות:

1. מניעת הספקת מוצרים: לאוכלוסייה האזרחית כולל מוצרי מזון. תוצאה: שיתוק החיים הכלכליים ומחסור במזון.

2.מגפת ארבה בארץ: פוגעת בחיטה, אזורים שלא נפגעו חייבים חלק ניכר מהיבול לטובת הצבט התורכי. תוצאה: יותר ויותר אנשים שרויים ברעב.

3. נאסר לקבל תרומות מארצות האויב: גזרה זו פגעה בעיקר בישוב הישן.

4. ביטול "הקפיטולציות": זכויות מיוחדות שניתנו ע"י השלטון העותמני לנתינים שחיו תחת שלטונם והגיעו מארצות אירופה. הזכות הגדולה ביותר הייתה שאזרח אירופאי יישפט ע"פ החוק באירופה ולא ע"פ החוק העותמני (שהיה קשה יותר). תוצאה: יהודים רבים נפגעים ונותרים ללא הגנה משפטית וללא מעמד חוקי.

הקשיים של המדינות הדמוקרטיות החדשות באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה

לאחר מלחמת העולם הראשונה קמו מספר מדינות לאומיות חדשות במרכז ובמזרח אירופה. מדינות אלו הוקמו על שטחים שהשתייכו טרם המלחמה לקיסרויות הרוסית והאוסטרו-הונגרית. קיסרויות אלו היו רב לאומיות, כלומר נכללו בהן עמים שונים. למשל, בשטח הקיסרות האוסטרו-הונגרית חיו פולנים, הונגרים, רומנים, סרבים, קרואטים, סלובנים צ'כים וסלובקים וגרמנים. עמים אלו זכו לעצמאות מדינית לאחר מלחה"ע ה-1 מתוקף השאיפה לממש את עיקרון "זכות ההגדרה העצמית של הלאומים". במסגרת זו נוצרו 9 מדינות חדשות: פינלנד, אסטוניה, ליטא, לטביה, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, אוסטריה ויוגוסלביה. המדינות הלאומיות החדשות הללו ניתקלו בקשיים שונים - בתחומי הפוליטיקה, כלכלה וביטחון. הסיבה הכוללת לקשיים אלו היתה שמדינות אלו נאלצו עתה לראשונה להתקיים באופן עצמאי בעוד שקודם לכן השתייכו למסגרת מדינית גדולה יותר (אימפריה) שענתה על הצרכים השונים - מבחינה כלכלית, פוליטית, ביטחונית וחברתית. בעיותיהן של מדינות אלו לא נפתרו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, מה שגרם למתיחות גוברת והיה רקע למלחמת העולם השנייה. בכל המדינות האלו לא שרדה הדמוקרטיה (פרט לצ'כוסלובקיה שהחזיקה עד מלחה"ע ה-2), את מקומה של הדמוקרטיה תפסו משטרים אחרים כמו דיקטטורות צבאיות ומונרכיות אבסולוטיות, נפילתה של הדמוקרטיה התרחשה בצורה שונה ממדינה למדינה, תלוי בגורמים לאומיים וחברתיים שונים.

הקשיים של המדינות הלאומיות החדשות

1. בתחום הפוליטי - המדינות הלאומיות החדשות ביססו את משטרן המדיני על יסודות דמוקרטיים, אך לרובן לא היתה מסורת של דמוקרטיה. רמת השכלה של רוב אוכלוסייתן וחינוכה לאזרחות נאותה לא היו גבוהים. הבחירות לפרלמנטים שהוקמו, שהיו בדרך-כלל יחסיות, גרמו לפיצול מפלגתי. על- כך נוספו ניגודים לאומיים בין חלקי האוכלוסייה השונים ושאיפה של הרוב הלאומי להשתלט על המיעוט ואף לדכאו. ומאידך, מאבקים בין המיעוטים שלעתים בקשו להתנתק מהמדינה לבין הרוב השולט.גורמים אלה וכן הלחץ של מדינות שכנות חזקות (גרמניה או ברית המועצות) הכשירו את הקרקע בשנות ה-20 וה-30 לעלייתם של משטרים דיקטטוריים במדינות הלאומיות החדשות.כמו כן, היתה עוינות עמוקה ושורשית בין חלק מהמדינות החדשות, שהביאה לא פעם לסכסוכי גבול, פלישות צבאיות ולחוסר בטחון.
2. במישור הביטחוני - הגבולות ששורטטו למדינות אלה על-פי חוזי השלום שנוצרו לאחר מלחה"ע ה-1 הלמו רק במידה מעטה את המציאות הלאומית בשטח. חלק מהמיעוטים (העמים) לא זכו לטריטוריה וכך נוצר מצב שבחלק מן המדינות החדשות שהוקמו נשארו מיעוטים לאומיים, שלא פעם היוו אחוז גדול מן האוכלוסייה- דבר שגרם לקשיים פנימיים (תסכול, אכזבה) וגם לקשיים בינלאומיים. המתחים הפנימיים האלה, בין הלאומים השונים ערערו את הדמוקרטיה במדינות החדשות. ואף היוו בעיה חברתית קשה.
3. בתחום החברתי - ברוב המדינות התחוללו מאבקים חברתיים קשים, בין האיכרים, הבורגנים והפועלים, רוב המדינות היו בעיצומו של תהליך עיור אך עדין רוב תושביהן חיו בכפרים והיו נתונים להשפעות מסורתיות, דתיות, שמרניות ואנטי ליברליות. בנוסף, עם הקמת המשטר הדמוקרטי, ובהיותו רב מפלגתי, קבוצות שונות באוכלוסיה נתעצמו וצברו כח, דבר זה גרם לאיום ולירידה במעמד האצולה והמימסד הצבאי שנהנו מזכויות יתר במשטרים הקודמים, אלה "אימצו" את הדיקטטורה ופעלו להשגתה כדי למנוע פגיעה בזכויות היתר מהן נהנו בעבר. בשעת כושר ראשונה הן נטלו לעצמן מחדש את הסמכויות שמהן נהנו בעבר.
4. קשיים כלכליים - חלק מהמדינות הלאומיות החדשות לא הצליחו לקיים משק לאומי עצמאי. לא היה בכוחן לספק פרנסה לאוכלוסייה בשל הריבוי הטבעי. ענף התעשייה וענף המסחר לא היו מפותחים ולכן לא יכלו לקלוט כוח עבודה, בעיקר איכרים שלא הצליחו להתפרנס מחקלאות.
   • הבעיה בענף החקלאות נבעה בעיקרה ממחסור בקרקעות לעיבוד (בעיה אגרארית). חלק גדול מהקרקעות בארצות אלו היו בידי שכבה צרה של אצילים שהחזיקו בקרקעות שנים רבות קודם לכן (למשל, אצילים גרמנים במערב צ'כוסלובקיה ואצילים פולנים במזרח פולין). מצב זה גרם למחסור בקרקעות לעיבוד לשכבת האיכרים הרחבה ומנע ממנה פרנסה. לפיכך היה צורך ברפורמה אגרארית = חלוקה מחודשת של קרקעות באותן ארצות, אך ממשלותיהן שלא רצו להסתכסך עם שכבת האצילים הישנה לא עשו צעד בכיוון זה.
5. תפיסה כלכלית מוטעית - המדינות החדשות שאפו ליצור לעצמן משק עצמאי, במיוחד בתחום התעשייה לכן הן הטילו מכסי יבוא גבוהים על מוצרים מבחוץ. הדבר גרם לזעזועים ולמשברים כלכליים.

פולין

לפני מלחה"ע ה-1 היתה פולין מחולקת בין שלוש המעצמות - רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה. בשנת 1918 הפכה פולין למדינה עצמאית ובראשה הועמד המרשל יוזף פילסודסקי, שהיה בין מנהיגי תנועת השחרור של פולין.

1. במישור הפוליטי - סבלה פולין מקושי, שנבע מפיצול מפלגתי רב. בשמאל נמצאה מפלגה סוציאליסטית, ובימין פעלה מפלגה לאומנית קתולית - שמרנית (ואנטישמית) שסחפה את תמיכתן של שכבות רחבות החל בבורגנות ובמשכילים וכלה בהמוני העם הפשוטים - במידה רבה הודות לגישתה האנטישמית. את האיכרים יצגה מפלגת "פיאסט" - מפלגה קתולית ואנטישמית. מלבד גושים אלו היו בפולין עוד מפלגות קטנות רבות, שיצגו מיעוטים לאומיים. הפיצול המפלגתי התבטא במאבק חריף בין המפלגות ובמשברים ממשלתיים תכופים. סמכותו של הפרלמנט התערערה בעיני העם. מצב זה הביא לכך שבשנת 1926 השתלט המרשל פילסודסקי על השלטון בכוח הצבא והפך את פולין לדיקטטורה צבאית שהחזיקה מעמד עד מלחה"ע ה-2. מנהיגי פולין גילו אהדה לפשיזם ולאנטישמיות.
2. ריבוי לאומים - פולין כללה בתוכה מיעוטים לאומיים: אוקראינים, בילורוסים, גרמנים וכן כשלושה מיליון יהודים. רק 60% מאוכלוסייתה של פולין היתה פולנית בלאומיותה ואילו 40% הנותרים היו מיעוטים לאומיים מהם כ-3 מיליון יהודים. בעיית המיעוטים החריפה בשל כיבושיה של פולין במזרח אירופה. מנהיגי פולין ובמיוחד המרשל יוזף פילסודסקי, לא השלימו עם הגבולות של פולין במזרח ולכן שאפו להרחיב אותם. שאיפתם היתה להגיע לגבולותיה ההיסטוריים של פולין - שטחים שרובם לא היו מאוכלסים על ידי בני הלאום הפולני. לכן הם כבשו את וילנא - בירת ליטא והסתבכו במלחמה עם ברה"מ והרחיבו את שטח שלטונם במזרח. קיומם של מיעוטים לאומיים בשיעור כה גדול היו אחת מבעיותיה הפנימיות החמורות של פולין. פולין העצמאית לא הצליחה לקשור את המיעוטים השונים למדינה פולנית ועל כן שררה מתיחות בלתי פוסקת ביניהם. בעיה זו החלישה את פולין מבפנים.

גרמניה רפובליקת ויימאר

בגרמניה של אחרי מלחה"ע הראשונה, החזיקה הדמוקרטיה מעמד 14 שנים (1918-1933), מכינון הרפובליקה של ויימאר (נקראת כך ע"ש העיר ויימאר בה הוכרזה הרפובליקה ונכתבה החוקה), ועד חיסולה הסופי עם עליית הנאצים לשלטון. את תוחלת חייה של הרפובליקה הויימארית ניתן לחלק ל-3 תקופות: תקופה ראשונה - 1918-1924, שנים של משברים ומהומות.
תקופה שנייה - 1924-1929, שנים של שיקום וייצוב.
תקופה שלישית - 1929-1933, התדרדרות והתמוטטות.

1. התקופה הראשונה: התקופה הקשה שיצרה המלחמה, אי סדר פוליטי וכלכלי, מהומות ונסיונות הפיכה.
   • "מרד הספרטקיסטים" ב-1919 - מרד של אנשי השמאל הקיצוני, שדגל במהפכה סוציאליסטית וקומוניסטית, בהנהגת קרל ליבקנכט והיהודיה רוזה לוקסמבורג. המרד דוכא במהירות הודות לסיועם של אנשי הימין הלאומני. שני מנהיגי המרד נתפסו ונרצחו במהלך הדיכוי.
   • חתימת הממשלה על הסכמי ורסאי הביאה לנתק בינה לבין אותו ימין לאומני, שטען כי מעשה זה הינו השפלה לאומית ובגידה. מי שהואשם בבגידה זו היו כמובן הממשלה, הקומוניסטים והיהודים, שהואשמו ב"נעיצת סכין בגב האומה". גרמניה, כך לטענת התעמולה האנטישמית של הימין, לא הובסה בשדה הקרב כי אם נפלה קורבן לבוגדים. אף שלאמיתו של דבר, האחראים האמיתיים לתבוסה היו הקייזר ומפקדי הצבא.
   • ב-1920 ניסה הימין להשתלט ולכונן מחדש את הקיסרות. וולפגאנג קאפ, בסיוע מתנדבים, משתלט על הבירה הגרמנית והצבא לא נשמע להוראות הממשלה לדכא את הפוטש. בסופו של דבר נכשל נסיון ההפיכה של קאפ מאחר והפועלים בברלין והאיגודים המקצועיים הכריזו על שביתה כללית ובכך שיתקו את הבירה, הניסיון אמנם נכשל וקאפ ויתר ונמלט לשבדיה, אך עם זאת הוכח מעל לכל כי הצבא לא מוכן להחלץ לעזרתה של הרפובליקה ובעצם מצדד בימין.
   • ב-1922 נרצח שר החוץ היהודי וולטר רתנאו לאחר חתימה על הסכם ידידות עם רוסיה (הסכם רפלו).
   • ב-1923 – "פוטש מרתף הבירה". אדולף היטלר מנסה לתפוס את השלטון, אחרי השתלטות על בית הבירה במינכן וצעדה לעבר מרכז השלטון בעיר. הפוטש נכשל והיטלר נידון לחמש שנות מאסר, מתוכן הוא מרצה בפועל רק 9 חודשים, במהלכן הוא מתחיל לכתוב את ספרו "מיין קאמפף" ("מאבקי").
   • באותה שנה התרחש "משבר עמק הרור", כאשר צרפת ובלגיה פולשות לחבל הרור כדי לאלץ את גרמניה לשלם את הפיצויים שהוטלו עליה. המשבר הסתיים אחרי מו"מ והסדרים בתיווכה של ארה"ב.

מבחינה כלכלית -על הרפובליקה היה להתמודד במצב הקשה שגרמה מלחמת העולם. גרמניה יצאה מהמלחמה מובסת והרוסה, שטחים בעלי פוטנציאל כלכלי רב, דוגמת חבל הסאאר התעשיתי, הוחרמו, ובנוסף היה עליה לשלם פיצויים על הנזקים שגרמה, כי אשמת המלחמה הוטלה עליה ע"י המעצמות המנצחות. בתחילת שנות ה-20 נקלעה גרמניה למשבר כלכלי חמור שפגע קשות במעמד הבינוני והנמוך, קרי מליוני פועלים ושכירים. אינפלציה אדירה השתוללה, ערך המארק ירד במיליוני אחוזים, מה שגרם לאובדן חסכונות, שחיקת שכר, וכאוס כלכלי שנמשך עד 1924. הסיבות העיקריות למצב כלכלי ירוד זה היו הוצאות המלחמה הגבוהות והמעבר מכלכלת מלחמה לכלכלת שלום. אל המציאות הקשה הזאת חזרו מאות אלפי הלוחמים והפכו למובטלים, דבר שהוסיף תיסכול רב ואכזבה ופגע במורל וכמובן הגביר את הבעיה החברתית תקופה שניה- ב-1924 נבלמה האינפלציה, הבעיות הבינ"ל נסתיימו והחלה תקופה חדשה בגרמניה, תקופה בה שוקמו ויוצבו הכלכלה והמשק.

המשק הגרמני חזר לפעילות מלאה כאשר השקעות והלואות מחו"ל-בעיקר מארה"ב - אפשרו חזרה למסלול חיים נורמלי. השירותים התרחבו וכך גם היצור התעשיתי, שעלה בעשרות אחוזים. הוחל ביזום פרויקטים גדולים, מספר המובטלים ירד משמעותית וגרמניה הופכת למעצמה התעשיתית השניה בגודלה בעולם (אחרי ארה"ב).

מבחינה פוליטית - המצב הכלכלי שהשתפר והתייצב (באופן זמני) משפיע על היציבות הפוליטית הקיימת וכוחן של המפלגות האנטי-דמוקרטיות פוחת, נשיא חדש נבחר, יש לציין כי הנשיא החדש שנבחר, פאול הינדנבורג, היה גיבור מלחמה ונתפס כמיליטריסט, לאומני ושמרן.

מבחינה חברתית יש להוסיף כי המורים במערכת החינוך, קציני הצבא והמשטרה ושאר האחראים לחוק ולסדר, שרתו בימי הקיסרות ורובם לא הפנימו את המחויבות לחירויות האזרח הקשורות בדמוקרטיה ובליברליזם. יהודי גרמניה השתלבו היטב בכל תחומי החיים בתקופה זו ורבים הגיעו לתפקידים בכירים במפלגות הבורגניות, כמו גם רבים נוספים שעסקו במקצועות החופשיים.

מצב זה מתקיים עד 1929, ( מתחילה התקופה השלישית) כאשר התמוטטות הבורסה בניו יורק פוגעת בכלכלותיהן של מדינות אירופה, וביניהן גרמניה, שנשענה רבות על המימון האמריקני שהופסק עקב משבר כלכלי זה.

המשבר הכלכלי בארה"ב גורם לצמצום היצור, סגירת מפעלים, פיטורי עובדים, פשיטות רגל והתרחבות האבטלה, והמשק הגרמני נכנס לתקופת מיתון קשה מאוד.

כמו כן פורץ משבר פסיכולוגי וחברתי ,שאופיין ביאוש הולך וגואה, תחושת חוסר אונים ברחוב הגרמני ומספר לא קטן של התאבדויות. מצב זה הביא לחיזוקן של המפלגות הקיצוניות, שנהנו גם מסכסוכים הולכים וגוברים בין המפלגות השונות, דבר שהביא לאי הקמתה של קואליציה יציבה שתוכל לשלוט ולמצוא פתרון לבעיות. בינואר 1933 הפכה המפלגה הנאצית לגדולה במפלגות גרמניה והנשיא משתכנע למנות את העומד בראשה, אדולף היטלר, לקנצלר (ראש הממשלה). נקודה זו מהווה את קיצה של רפובליקת ויימאר.