טענות ההגנה במשפט העברי

טענות הגנה

במשפט הפלילי נטל ההוכחה מוטל על התביעה להוכיח שהנאשם ביצע את המיוחס לו. יחד עם זאת ישנן טענות שאם תתקבלנה יש בהן כדי להפחית את מידת האחריות של הנאשם למרות המעשים שעשה. טענות אלו נקראות טענות ההגנה. אם הנאשם טוען שיש לו טענת הגנה אזי נטל ההוכחה לכך שהטענה מתקיימת מוטל על הנאשם. המדינה צריכה להוכיח שפלוני הרג את אלמוני, אבל המדינה לא צריכה להוכיח שפלוני לא עשה זאת תוך כדי הגנה עצמית אלא די בכך שהמדינה תוכיח שהנאשם עשה אקטוס ראוס של מעשה הרג בצירוף מחשבה פלילית מסוימת ואז אם פלוני רוצה לטעון שהוא זכאי לטענת הגנה עצמית, אז על פלוני להוכיח זאת. רציה- האפשרות לבחור בין אפשרויות שונות. אם הנאשם היה חסר רציה אז לא ניתן להרשיעו. האם לאדם שנהג מתוך שכרות לא הייתה רציה? לנהג השיכור הייתה רציה שכן יכל לבחור באפשרות שלא לשתות יתר על המידה ביודעו שהוא אמור לנהוג אח"כ.

טעות בעובדה

אדם שטעה באופן סביר במצב העובדתי האמיתי נושא באחריות פלילית לפי המצב שאותו דימה.

אי שפיות הדעת

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם בשעת המעשה בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי היה חסר יכולת של ממש:

• להבין את אשר הוא עשה או הפסול שבמעשה.

או

• להימנע מעשית המעשה.

כדי לעמוד בטענה זאת יש להוכיח לאחר בדיקות פסיכיאטריות מקיפות שאכן מדובר במחלת נפש של ממש ובמצב פסיכופטי.

העדר שליטה

אדם איננו נושא באחריות פלילית אם הייתה לו חוסר יכולת לשלוט על מעשיו עקב היפנוזה או רפלקס או שישן. אם אדם הנמצא באחד המצבים הנ"ל נכנס במודע לעשיית המעשה הפלילי אזי הטענה לא תופסת.

הגנה עצמית

"לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי בגין תקיפה שלא כדין שנשקפה לו ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו שלו או של זולתו". ואולם אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפעילה לתקיפה תוך שהוא ציפה מראש את אפשרות התפתחות הדברים. התנאים לקיום הגנה עצמית הםן:

• הסכנה עדיין קיימת בעת ביצוע הגנה.
• הכוח שהופעל ע"י המתגונן היה סביר ביחס לסכנה שנשקפה.
• המתגונן לא נכנס במודע למצב שאילץ אותו אח"כ להשתמש בהגנה עצמית.

הגנה עצמית במשפט העברי

במשפט העברי יש חובה (לא רק זכות) לעזור לאדם שנמצא בסכנה ולהציל אותו מידי התוקף, כמופיע בפסוק: "לא תעמוד על דם רעך". מכאן למדו שני דברים.

• יש זכות להגנה עצמית.
• יש חובה לעזור לזולת שנמצא בסכנה.

לפי הרמב"ם הגנה עצמית במשפט העברי הייתה מוגבלת רק למקרה שבו יש סכנה של גרימת חבלה שיכולה ותסתיים במותו של הנתקף אם לא תהיה התערבות. בספרות הפוסקים שלאחר הרמב"ם חלה התפתחות בדין של הגנה עצמית במשפט העברי וההגנה הורחבה כך שגם במקרה שבו יש תקיפה שנשקפת ממנה סכנת מוות לנתקף מותר להתערב כדי למנוע אותה. גם במשפט העברי כמו במשפט הישראלי פטור מאחריות פלילית במקרה של הגנה עצמית מותנה בכך שהופעל כי מינימלי על מנת למנוע את ההתקפה ובזמן שהסכנה עדיין נשקפה.

הגנת הצורך

"לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו." לדוגמא, אדם מאיים עליך שאם לא תרצח מישהו הוא ירצח אותך ואתה גונב מכונית ונמלט משם כדי לברוח מהאיום. ההגנה מותנית בתנאים הבאים:

• המעשה היה דרוש באופן מידי שכן הייתה סכנה מוחשית של פגיעה חמורה.
• הנאשם לא העמיד את עצמו מראש במצב שבו יצטרך לפעול על פי הגנה עצמית.
• הנאשם לא חרג מתחום הסבירות.

הגנת הכורח

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום מפורש שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, חירותו, גופו, ורכושו שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך". לדוגמא, איימו עליך שאם לא תשדוד בנק יהרגו אותך והלכת ושדדת את הבנק. במשפט העברי יש הגנת כורח אך בשלוש עבירות ההגנה אינה תופסת:

• ברצח, מכיוון ששם אומרים חז"ל את הכלל הבא "מנין חזית דדמך סומק תפי מדם חבריך?" – מי אמר לך שדמך יותר עבה או אדום יותר מזה של שכנך או חבריך?.
• עבודה זרה
• גילוי עריות.

במשפט הישראלי יש את שלוש ההגבלות שאמרנו בהגנת הצורך גם בהגנת הכורח.