על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

השסע הלאומי

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
גרסה מ־21:12, 10 בפברואר 2011 מאת נועם15 (שיחה | תרומות)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השסע הלאומי:

השסע הלאומי בין היהודים והערבים בישראל נוצר בשל שני גורמים:


א. גורמים הסטוריים – - בסוף המאה ה-19 הקמת בית לאומי לעם היהודי ושאיפת הציונות נתקלת בהתנגדות מצד ערביי ישראל שמוביל להתפרצויות, סכסוכים ובמאורעות דמים. בתקופה זו ערביי ישראל מהווים את רוב האוכלוסיה בארץ.

- משנת 1948 – עם הקמת המדינה הפך הסכסוך האלים למלחמה בין מדינת ישראל ומדינות ערב. וערביי ישראל שנותרו בארץ הפכו למיעוט.וקבלו אזרחות ישראלית.

- משנת 1967 - אחרי מלחמת ששת-הימים שלטה מדינת-ישראל על האוכלוסיה הפלסטינית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. האוכלוסיה הזאת לא קיבלה אזרחות ונשלטה באמצעות הצבא.

- משנת 1987 ואילך – פרצה האינתיפדה בשטחים ומאז מצוייה ישראל במתיחות בטחונית עם ערביי השטחים. ערביי ישראל נטו להזדהות עם מאבק של הפלסטינים. מצבם המיוחד של ערביי ישראל מתבטא בכך כי מצד אחד הם חלק מהעם הערבי-פלסטיני אך מהצד שני הם גם אזרחי מדינת ישראל, אשר נמצאת במלחמה עם חלק מהעם הערבי והפלסטיני. כל אלה גורמים לחשדנות בקרב היהודים ביחס לערבים והם נוטים לראות בערבים איום בטחוני.

ב. הגדרת מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי: מדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינת הלאום היהודי. דבר המתבטא בסמלים, מוסדות ובחוק השבות המאפשר עליה יהודית למדינת ישראל. בשל כך המדינה אינה מאפשרת לערבים שותפות מלאה בשלטון. מצד שני דורשת המדינה מהערבים נאמנות. כל אלה מקשים על הערבים לחוש כי זוהי מדינתם ולכן רוב הערבים דורשים שישראל תהפוך למדינת ככל-אזרחיה כדי שתהייה מדינתם של היהודים והערבים כאחד. רוב היהודים רואים בדרישה זו דרישה בלתי לגיטימית מפני שהיהודים מעוניינים שהמדינה תמשיך להיות יהודית. לכן ביקורת הערבים נתפסת על ידי היהודים כעויינת, חתרנית ומחמירה את השסע שבין היהודים לערבים.

2. ביטויי השסע הלאומי לכאורה ערביי ישראל הם אזרחים שווי זכויות אולם בפועל קיימת בישראל אפלייה מוסדית נגדם: - בתחום החקיקה: שורה של חוקים שנחקקו בישראל נותנים יתרון ברור ליהודים על פני הערבים: - מדיניות ההתיישבות של קק"ל. - חוק השבות לגבי משפחות של אזרחים ערביים – לא מתקיים. - חוק שרות בטחון – החוק מסמיך את שר הבטחון לפטור את הערבים משרות-צבאי. משוחררי צבא מקבלים הטבות שונות כמו סיוע ברכישת דירות, משרות ציבוריות ואילו הערבים אינם זכאים לסיוע זה בתחום הזכויות החברתיות אותם מעניקה המדינה. בתחום התקציב: - בתחום הקצאת המשאבים – מדיניות הקצאת הקרקעות של מינהל מקרקעי ישראל מדגישה רוב מוחלט ליהודים. - הקצאת משאבים לחינוך, לרווחה, לבריאות, לבינוי ועוד – לוקה בחסר. אפליה ברמה החברתית: לא רואים בערביי ישראל חלק מהחברה הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים: מקומות עבודה, בילוי, מגורי ערבים בשכונות יהודיות. הערבים מרגישים כי מצבם הכלכלי נובע מאפליה מכוונת (ברגע שנוצרת חפיפה בין השסע הלאומי לכלכלי יש החרפה במתח). ההשלכות של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית על האזרחים הערביים בישראל העובדה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי (בארץ ובתפוצות) גורמת לכך שהערבים אזרחי מדינת ישראל מרגישים שמדינת ישראל אינה מדינתם. ולטענתם יש אפליה וקיפוח: • הם רואים בחוק השבות חוק המפלה לטובה היהודים כיוון שהוא מעניק להם זכות עליה ואזרחות אוטומטית. • הערבים מרגישים כאזרחים לא שווים במדינתם כיוון שיש מוסדות לאומיים ייחודים שמיועדים רק ליהודים למשל הסוכנות היהודית שמופקדת על הקשר בין היהודים בארץ ליהודים בתפוצות • מדינת ישראל מקצה תקציבים להעמקת החינוך היהודי ציוני בתפוצות אבל יהדות התפוצות מגייסת כספים רק לאזרחים יהודיים למשל קליטת עולים יהודים כמו כן הם טוענים שאינם יכולים להזדהות עם כל סמלי המדינה, הסמל הדגל ההמנון, שמיצגים את האופי היהודי אתני ואת המורשת היהודית

~זכויות שמורות גם לתיכון ברל כצנלסון כפר סבא!~