סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הקשר בין תחילת ההשמדה ובין המלחמה בברית - המועצות

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עם הפלישה לבריה"מ ביוני 1941, החלו הפעולות המאורגנות הראשונות לחיסולם של היהודים. יחידות SS מיוחדות, האיינזצגרופן (עוצבות המבצע), קיבלו הוראות מהיידריך לחסל כל התנגדות לכיבוש הגרמני וכל סימן לקומוניזם. ארבעת האיינזצגרופן נעו בעקבות הצבא הגרמני המתקדם, ריכזו את היהודים (בשלב ראשון את הגברים בלבד, ולאחר כחודשיים גם את הנשים והילדים), הוציאו אותם מהעיירות ומהכפרים - ליער או למקום סמוך אחר - שם נורו היהודים אל תוך בורות ירי שהוכנו מראש (לעיתים ע"י היהודים עצמם). האיינזצגרופן ניהלו רישום מדוייק של מספר היהודים שחוסלו באופן זה בכל מקום ומקום בו עברו. בשיטה זו חוסלו מאות אלפי יהודים בשטחי הכיבוש בבריה"מ בששת החודשים שלאחר תחילת הפלישה.

במהלך חודשים אלו מחליטים ראשי המפלגה הנאצית (היטלר, גרינג, הימלר... אף שאיננו יודעים בודאות), על השמדה מוחלטת של כל יהודי אירופה: "הפתרון הסופי". שימו לב, ההחלטה על "הפתרון הסופי", השמדה טוטאלית של כל יהודי אירופה, מתקבלת לאחר הפלישה ולאחר פעולות החיסול של האיינזצגרופן בבריה"מ. מתי בדיוק מתקבלת החלטה זו - אין לדעת, וחוקרים שונים מחזיקים בדעות שונות בנושא. הדעה המקובלת במחקר היא שהחלטה כזו התקבלה באוקטובר (או נובמבר) של שנת 1941, כלומר כארבעה חודשים לאחר תחילת הפלישה. אם תרצו, משמעות הדבר היא שפעולות האיינזצגרופן (החיסול בבורות) לא נעשו כחלק ממדיניות כוללת ומוחלטת ובהוראה מהיטלר עצמו, אלא כחלק מדינמיקה של מלחמה ומפירוש רחב של הוראותיהם של גרינג, הימלר והיידריך. מכחישי שואה מסויימים טוענים שהוראה מהיטלר לא ניתנה מעולם, ושכל תהליך ההשמדה היה פרי יוזמה של מפקדים בשטח. טענה זו אינה מסבירה את ההערכות המיוחדת לקראת השמדה טוטאלית של כל היהודים: גירוש יהודי גרמניה לליטא ופולין וחיסולם (אוקטובר - נובמבר 1941), הקמת מחנות ההשמדה בסוף 1941 (חלמנו) ובמהלך 1942, וועידת ואנזה (ינואר 1942). פעולות אלו מעידות על החלטה מגבוה, החלטה שאין לה אח ורע בכל ההיסטוריה האנושית: החלטה על השמדה מלאה ומוחלטת של עם שלם! נשאלת אם כן השאלה: מה היו התנאים והגורמים להחלטה זו - מה הקשר בין הפלישה לבריה"מ ותחילת פעולות ההשמדה וההחלטה על הפתרון הסופי.

הקשר בין הפלישה לבריה"מ ותחילת ההשמדה:

א. המלחמה בבריה"מ הוגדרה ע"י הנאצים כמלחמת השמדה שמטרתה חיסול הקומוניזם והקומוניסטים. היהודים זוהו באופן אוטומטי כסוכני הקומוניזם ולכן היו מועמדים מיידיים להשמדה פיזית.

דבר זה בא לידי ביטוי ב"פקודת הקומיסרים" (שנתן היידריך למפקדי האיינזצגרופן) ושהכשירה את הרצח ההמוני ביהודים שחוללו עוצבות אלו עם התקדמותן בשטח הכבוש.

ב. עם הכיבוש היה ברור שמאות אלפי יהודים יפלו בידי הגרמנים, והיה רצון מצד ההנהגה הנאצית שלא להשאיר את הבעיה היהודית ללא פיתרון סופי וברור כפי שכבר אירע בפולין: כדי להימנע משלבים מיותרים כמו גטואיזציה של יהודים רבים וחיפוש אחר פתרונות יצירתיים, הוחלט שעדיף להשמיד כמה שיותר מהם, כבר בשלבי הפלישה הראשונים, ובכך לצמצם את היקף הבעיה.

ג. ההצלחות הצבאיות העצומות, והצלחת פעולות האיינזצגרופן (הירי בבורות, חיסולם של אלפי יהודים ללא התנגדות) דרבנו את ההנהגה הנאצית להחליט על פיתרון סופי וכולל לבעיית היהודים.

ד. בתפיסת הנאצים שטחי הכיבוש היו אמורים להיות מאורגנים על פי עקרון "הסדר החדש" והיה לכן צורך לפנותם מגורמים לא רצויים כיהודים.

ה. האכזריות האיומה של המלחמה בבריה"מ ומלחמת ההשמדה שגזרו הנאצים על הרוסים הייתה רקע מתאים להשמדה מאורגנת של היהודים: בתוך מיליוני הקורבנות מהצד הרוסי, השמדתם של מאות אלפי יהודים לא נראתה חריגה או מזעזעת כפי שהייתה עלולה להיראות בעבר, בעיקר לזרועות הצבא הגרמני, שבעבר היו בו סימנים של התנגדות למדיניות הנאצית כלפי היהודים, למשל בפולין.