הגורמים והנסיבות לעליית הנאציזם לשלטון

העלייה לשלטון

הנאצים עלו לשלטון תוך שימוש ברפובליקת ויימאר. הרפובליקה הייתה דמוקרטיה בלתי מתגוננת ולא הייתה מסוגלת להוקיע גורמים אנטי רפובליקנים וקיצוניים אשר שאפו להפילה. רפובליקת ויימאר סבלה מדעת קהל שלילית על חתימתה על הסכמי ורסאי וייצגה לציבור את הכניעה וההשפלה. במקביל הרפובליקה סבלה משני משברים כלכליים קשים: משבר ההיפר אינפלציה ומשבר אבטלה שבא בעקבות המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית.

המצב ברפובליקה גורם למירמור בקרב ההמון. ב- 1923 בשיאו של משבר ההיפר-אינפלציה היטלר בראשות המפלגה הנאצית הקטנה מנסה להשתלט בכח על השלטון במהלך שזכה לימים לכינוי "פוטש בית הבירה". הפוטש נכשל כאשר המשטרה המקומית פותחת באש על המפגינים. היטלר נאסר ומגיע לתובנה שעל השלטון הוא ישתלט בעזרת המערכת הדמוקרטית עצמה.

כאשר הוא משתחרר הוא מצליח, בזכות הכריזמה הרבה שלו, להלהיב את ההמונים ולצבור כוח. פלוגות ה- SA (פלוגות הסער), אשר שימשו כצבא למפלגה, מקיימות מצעדים ותהלוכות, ובמקביל פוגעות ע"י ביריונות רחוב במפלגות האחרות. בשנת 1932 מגיע המשבר הגדול לשיאו בגרמניה וממשלת ברנינג קורסת. ההמונים הנוטשים את המרכז מגדילים בעיקר את כוחה של המפלגה הנאצית. בשנת 1932 הופכת המפלגה הנאצית למפלגה הגדולה ברייכסטאג אך הנשיא הידנבורג מסרב למנות את היטלר לקנצלר. אך ב- 30 בינואר 1933 הידנבורג ממנה את היטלר לקנצלר בראשות ממשלה המונה עוד שני שרים נאצים: פריק וגרינג. באופן כמעט מיידי נקבעות בחירות חדשות לתחילת מרץ. כעת כשמנגנוני המדינה בראשות הנאצים הם יכלו בקלות להלחם ביריביהם. גרינג הקים בפרוסיה כוח עזר משטרתי מנאצים המונה 50000 איש, אשר פעל כנגד יריבים פוליטיים. שבוע לפני הבחירות נשרף בניין הרייכסטאג. הנאצים זכו בכמעט 44% מהקולות והשלימו בכך את עלייתם לשלטון.

הנאציפיקציה של גרמניה

מכאן הדרך הייתה מהירה עד להפיכתה של גרמניה מדמוקרטיה לדיקטטורה מוחלטת בראשות המפלגה הנאצית ובהנהגת הפיהרר היטלר. היטלר מעביר ראשית כל את חוק ההסמכה. חוק זה קובע שסמכויות החקיקה הם של הקנצלר ולא של הפרלמנט, מעניק לממשל זכות לשנות את החוקה ובנוסף מהעביר את הסמכות להצעת חוקים (כולל סעיף 48 העוסק בזמני חירום) מידי הנשיא לקנצלר. בחוק זה מתבטאת הפרה בוטה וחריפה של הפרדת הרשויות, אך הציבור אשר אינו מכיר בחשיבות ההפרדה נשאר אדיש. השלב השני בהפיכת גרמניה לנאצית הוא האחדה. פירוש הדבר שמשרות הממשל והפקידות מאוכלסות ע"י נאצים בלבד. הדבר מעניק שליטה נאצית הכל מוסדות השלטון תוך החלשת יריבים פוליטיים.

היטלר ממשיך ומחסל יריבים קומוניסטיים. מנהיגים שלא חוסלו בורחים כל עוד נפשם בם. ארגוני הפועלים מפורקים ובמקומם מוקם איגוד ממשלתי. ביוני נאסר על קיום מפלגות מלבד המפלגה הנאצית – ובכך מגיעה לידי ביטוי התפרקותה המוחלטת של הדמוקרטיה. כל אותה עת פוחד היטלר מפני הצבא והידנבורג המסוגלים להפילו בין רגע ופועל כך שלא יעורר את חשדם. ביוני 1934 נכנע היטלר למנהיגי הצבא ומחליט לחסל את הס"א ב"ליל הסכינים הארוכות". חברי ס"א ואישי ציבור רבים אחרים נרצחים או נאסרים במהלך הלילה. ארנסט רוהם, מפקד הס"א וידידו הקרוב ביותר של היטלר, מחוסל בפקודה ישירה מהקנצלר. היטלר פוחד מרוהם המצהיר על רצונו במהפכה שנייה – מהפכה סוציאליסטית וברצונו להנהיג את הצבא. חודש לאחר "ליל הסכינים הארוכות" מת הידנבורג והיטלר לוקח לעצמו את משרת הנשיא בנוסף למשרת הקנצלר. הצבא נשבע אמונים להיטלר אשר הופך למפקדו העליון. בשלב זה מוסר המעצור היחידי, הגורם האחרון, שיכול היה להפיל את היטלר. היטלר מכריז על כינון הרייך השלישי שישרוד 1000 שנה. האידיאולוגיה הנאצית מוחדרת גם לחינוך. בבתי הספר מלמדים מורים טהורי דם וגזע והתלמידים לומדים על תורת הגזע הנאצית. לאחר בית הספר התלמידים הולכים כולם לתנועת הנוער ההיטלראי שם ממשיך מסע התעמולה הנאצי. ספרי הלימוד מלאים בפרופגנדה נאצית. היהודי תמיד מופיע בספרים כאיש הרע המנצל את הגרמניה הארית. ההשתלטות הנאצית הסתיימה למעשה ב- 1938 כאשר הצבא איבד את אי-תלותו בממשל וכך היטלר שלט באופן מוחלט בצבא, בכלכלה ובמדיניות החוץ. המדיניות כלפי היהודים נבנתה תוך התחשבות במניעים פוליטיים וכלכליים. מטרת המדיניות הייתה דחיקת היהודים מהחברה ומהכלכלה ועידודם להגירה מגרמניה. השלב הראשון היה בין השנים 1933-1934. ב- 1933 הונהג חרם על חנויות יהודיות במטרה לפגוע בפרנסתם. בנוסף יהודים סולקו ממשרות ממשלתיות. הוגבל מספר הסטודנטים היהודיים ואנשי תרבות נדחקו מתחומי פעילותם. מדענים וחוקרים יהודיים בעלי שם עולמי הודחו וסולקו מהאקדמיה, אחרים עזבו מרצון. השלב השני במדיניות הגרמנית היה בשנת 1935 ושיא היה עם פרסום חוקי נירנברג. בתחילת השנה החלה להאסר כניסת יהודים למקומות בילוי ויהודים הוצאו מהצבא. על יהודים נאסר ללמוד בבתי ספר רגילים והם חויבו ללמוד בבתי ספר נפרדים. בנובמבר חוקקו חוקי נירנברג הידועים לשמצה. חוקים אלו נתנו אישור חוקי לפעילות האנטישמית ולדחיית היהודים. החוקים קבעו שיהודים אינם יכולים להיות אזרחי הרייך, אינם יכולים להשתמש בסמליו. נאסר ליהודים להעסיק עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45. בשנת 1936 הייתה הפוגה במדיניות האנטי יהודית בגלל אולימפיאדת ברלין. השלב השלישי במדיניות כלפי היהודים אופפין בניסיונות לכפות הגירה מגרמניה, אריזציה של עסקים יהודיים שהתבטאה בהשתלטות גורמים נאצים על בתי חרושת, מפעלים וחנויות יהודיים. שיאה של תקופה זו היה בליל הבדולח – פוגרום שפרץ בעקבות ההתנקשות במזכיר השלישי של השגרירות בצרפת. בליל הבדולח יחידות נאציות והמון רב פשטו על עסקים ובתי יהודים והחריבו אותם. 91 יהודים נרצחו ו- 30000 שולחו למחנות ריכוז. הרכוש הרב שנהרס היה מבוטח אבל כדי למנוע את הנטל על חברות הביטוח הוטל על היהודים לשלם על הנזקים, שהוערכו במעל למליארד מארק, מכספם.