מלכים ב' פרק כ"ב - הקדמה לפרק כ"ג

• נכתב על פי סיכומים של אסנת ארליכמן, מורה לתנ"ך בתיכון עירוני ד' בת"א.

יאשיהו בן אמון החל למלוך בגיל 8. ביותו בן 18, מחליט יאשיהו לשפץ את בית המקדש, כדי לנקותו מהאלילים שהיו בו = בדק בית. במהלך בדק הבית מתגלה בבית המקדש ספר תורה.

לשאלת זיהוי ספר התורה, איזה ספר נמצא קיימות שתי גישות:

1. הגישה הפרשנית מסורתית. גישה זו מבוססת על השקפה כללית שמשה כתב את התורה כולה, על פי דבר ה' במעמד הר סיני. לפי גישתם של הפרשנית המסורתיים, הסרפ שנמצא בבית המקדש הוא חמשת חומשי התורה שנכתבו ע"י משה מפי ה'.
2. הגישה הביקותית מדעית - גישה זו מבוססת על השקפה כללית שלתורה היו מחברים רבים, היא אינה מיקשה אחת שניתנה לעם ישראל בבת אחת במעמד הר סיני. לפי גישה זו הספר שנמצא בבית המקדש הוא ספר דברים בלבד. ספר דברים הוא הספר היחידי מבין חמשת החומשים שדורש את ריכוז הפולחן במקום אחד. ניתן להסיק מכך שספר דברים גובש ועובד אך ורק בתקופת חזקיהו ויאשיהו שביטלו את הבמות וריכזו את הפולחן. כדי להעניק לספר קדושה, נכתב הספר בשפה עתיקה - כאילו ע"י משה רבנו כלומר, יש חוקרים הסבורים שסיפור מציאת הספר הוא פיברוק יש יאשיהו במטרה להעניק תוקף של קדושה לספר שנכתב על פי השקפתו. ביסוס נוסף להנחה זאת ניתן למצוא מכך שבספר דברים מסופר על כריתת ברית בין ה' לעם. בימי יאשיהו נכרתה ברית בין ה' לעם - מעין חידוש הברית. הענקת תוקף של קדושה לספר שנמצא, נותנת תוקף דתי מחייב להחלטותיו הפוליטיות של יאשיהו.