נושאים מרכזיים בקובץ השירים

1. דמות האדם- האדם מוצג בשני קטבים. במילים אחרות, האדם מורכב גם מקין וגם מהבל- גם מהרוצח וגם מהקורבן, גם מהצלם וגם מהצל... כל הניגודים מתחברים יחד לדמות האדם באשר הוא- באדם יש גם מן הרוצח וגם מן הנרצח, ושניהם בנים של האנושות עפ"י תפיסתו של פגיס.

הרעיון חוזר בשירים הבאים:

• כתוב בעפרון בקרון החתום
• המסדר
• עדות

בחלק מן השירים מופיע הדובר בכינוי "אני" – מלווה בהנמכה של האני. הוא תופס את עצמו כטעות, כצל, הוא מגדיר את עצמו במונחים אחרים, לא של בני אדם. (במסדר "אני אינני", בעדות- "אני הייתי צל") המחיקה של האני מדגישה את התהליך שעבר על האנושות בתקופת השואה- מחיקת ההומאניות, מחיקת האנושיות.

השירים לא מציגים את הקוטב המנוגד לאדם כמפלצת, אלא יש התבוננות בתהליכים הומאניים שהאנושות עברה, כמו מחיקת האני האישי וההומאניות. כל הצדדים במאבק הם בתוך האנושות.

2.ביטויים של מחאה

א. מחאה נגד האל- בחלק מהשירים יש מחאה מאוד חזקה כנגד בורא העולם. המחאה היא כנגד אלוהים שבכלל ברא סוג כזה של אדם, שיוצר מעשי שטן. המחאה היא כנגד שיתוף הפעולה של כל מלאכי האלוהים ביצירת אדם כזה, ובמקרים מסוימים המחאה היא על היעלמותו של האל.

בשיר "עדות" הדובר פונה בציניות אל האלוהים. הביטוי "והוא בחסדו לא השאיר בי מה שימות" הוא ביטוי חריף כנגד מעשיו של האל. האל מתואר בשיר הזה כ"עשן כל יכול". יש זלזול בדמות האלוהים ואף הנמכה, שיוצרת התרסה כנגד חוסר תפקודו.

בשיר "עדות אחרת" יש התרסה לאורך כל השיר כנגד אלוהים שברא את האדם כפי שהוא. יש גם התרסה כנגד אלוהים שאחראי על מה שקורה בעולם – "אתה הראשון ואתה נשאר אחרון", אבל הוא לא פועל למען ברואיו.

ב. מחאה נגד הרוצח'- ישנם שירים שעוסקים בדמות הרוצח, המופיע כבן אדם. למשל, קיימת מחאה כנגד הרוצח בדמותו של קין בשיר "כתוב בעפרון בקרון החתום".

קין מוזכר בשיר כבן אדם, אך למרות היותו בן אדם- הוא בחר לרצוח. המחאה היא כנגד השתלטות יצר הרע על האדם. הרוצח מתואר כבן אדם עם חולשות אנושיות.

ג. מחאה כנגד הקורבן - המחאה הזו מתחילה כבר בשיר הראשון, כנגד אותם אנשים שהעדיפו לטמון את הראש בחול ולא לשים לב לסכנה המתקרבת. המחאה ממשיכה בכך שהקורבן, פעמים מספר, מעדיף למחוק את עצמו, על מנת שלא ישימו לב אליו ("אני אינני" במסדר).

ד. מחאה כנגד אומות העולם והעדים- מחאה כנגד אלה שלא נתנו יד לעזרה, או שהתעלמו. למשל, בשיר הראשון "אירופה מאוחר", יש אמירת מחאה נגד כלל אירופה.

בשיר "כתוב בעפרון בקרון החתום", הדובר פונה אל אנשים חיצוניים: "אם תראו"... ואלה אינם משתפים פועלה ומושיטים יד לעזרה.

בשיר "טיוטת הסכם לשילומים", יש מחאה כנגד כל האנשים שמסביב, שמנסים "להשיג כסף".

3. מוטיבים מרכזיים א. מוטיב השמיים- המחזור נפתח במילה "שמיים" וכן מסתיים בה, השמיים מסמלים מצב אילעי ושמיימי, אבל בשירים- לשמיים יש תפקיד קשה. הם מופיעים כמרחב שמוליך שולל, בשיר הראשון שנפתח במילים "בשמיים פורחים כינורות" (מבטא את האווירה הטובה), ובשיר האחרון שמסתיים בכך שיש בשמיים כוכב צהוב- טלאי צהוב. בשמיים אין אלמנט תרבותי או מימד תרבותי יפה, אלא בתוך גרמי השמיים יש כוכב נוסף, שהוא לדראון עולם.

ב. מוטיב העשן- המוטיב חוזר בשיר "עדות" ("עשן אל עשן כל יכול", בשיר "הוראות לגניבת גבול" ("אל תברח עם הגצים מתוך ארובות הקטר"), ובשיר "טיוטות הסכם לשילומים" ("העשן לארובות" – העשן= האדם).

מבנה המחזור

יש קשר כרונולוגי בין שיר לשיר, כלומר כל שיר מתאר סיטואציה שמתפתחת בזמן ובמקום. השיר מתחיל באירופה, לפני המלחמה ["אירופה מאחר"], ממשיך בקרונות הרכבת ["כתוב בעפרון בקרון החתום"], אל מחנות הריכוז ["המסדר"]. השיר "עדות" מדבר על תהליך של השמדה ("עליתי כליל, כחל, מפויס" = עשן בשמיים), ב"עדות אחרת" מדובר על משהו מעבר לעולם הזה (אלוהים, מלאכים) וב"הוראות לגניבת גבול" מדובר על הבריחה מהמחנות.

"טיוטת הסכם לשילומים" כבר מתרחש אחרי המלחמה.

בכמה שירים מופיעה המילה "כאן", מה שמציג את הסיטואציה לנגד עיננו- "כאן ועכשיו".

הכותרת

"קרון חתום" זהו ביטוי למשהו שהוא סגור וחתום, שמהווה קובץ קנוני. מצד שני, זה יכול לבטא את מצב הנפש של האדם – שיש בעיה להכנס אליה.

בביטוי הזה יש דו משמעות, מצד אחד זה מה שהביא את האנשים למוות, ומצד שני- מהקרון יצא קולו של הקורבן.

---

• בית הספר "כרמל זבולון"