התרומה של בנימין זאב הרצל לבנייתה ולארגונה של התנועה הציונית.

הרצל

בנימין זאב תיאודור הרצל נולד בשנת 1860 בהונגריה. משפחתתו הייתה משפחה יהודית-מתבוללת שהושפעה מרעיונות ההשכלה. בצעירותו סבר הרצל כי על היהודים להיטמע בסביבה הלא-יהודית ולהתבולל. בגיל 18 עבר עם משפחתו לווינה ושם למד משפטים, במהלך לימודיו נחשף לראשונה לגילויי האנטישמיות כאשר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה בו למד ערכה אזכרה למלחין האוסטרי ואגנר שהיה ידוע בהשקפותיו האנטישמיות. האזכרה הפכה להיות הפגנה אנטישמית בה קראו קריאות כנגד יהודים. הרצל לא נכח באזכרה אך לאחר שנודע לו על התרחשות זו, הוא החליט לעזוב את אגודת הסטודנטים. לאחר סיום לימודיו, עבד הרצל ככתב בעיתון "נויה-פריה-פרסה" ובשנת 1891, כחלק מעבודתו, מונה הרצל לכתב העיתון בפריז. בתקופת שהותו בפריז הוא נתקל בגילויי אנטישמיות נוספים והמרכזי שבהם הוא משפט דרייפוס.

משפט דרייפוס

דרייפוס היה קצין יהודי בצבא הצרפתי, בשנת 1894 הואשם בריגול לטובת גרמניה ובמשפטו הוא נמצא אשם ונידון למאסר עולם. משפטו גרר האשמות כלפי כל היהודים וערר קריאות אנטישמיות רבות - היהודים כולם הואשמו בחוסר נאמנות כלפי צרפת. בשל לחץ ציבורי חזק נערך לדרייפוס משפט חוזר ובמשפט הוא יצא אשם בשנית אך מעצרו קוצר, ולאחר מכן הוא גם קיבל חנינה. אולם דרייפוס התעקש למשפט נוסף ובשנת 1904 זוכה מכל אשמה. גילויי האנטישמיות שאליהם נחשף הרצל גרמו לו להבין כי האמנסיפציה לא תפתור את בעיית היהודים וכל זמן שהיהודים יחיו ביו לא-יהודים, תתעורר כלפיהם שנאה. הפיתרון היחיד לבעיית היהודים (האנטישמיות) הוא מדינה משלהם.

מדינת היהודים

בשנת 1895 פירסם הרצל את ספרו "מדינת היהודים". הספר תורגם לשפות רבות והגיע ליהודים רבים באירופה. בספר העלה הרצל את בעיית היהודים כפי שהוא רואה אותה והציע פיתרון מעשי לבעיה זו.
בעיית היהודים לדעת הרצל היא האנטישמיות, אשר תוסיף ותתקיים בכל מקום שבו ישבו יהודים בין לא-יהודים. גם אם היהודים יהגרו למקום חדש בו אין כעת אנטישמיות, עם הזמן עקב הצלחתם ועקב המפגש בין החברה היהודית לחברה שמסביבה, תתעורר האנטישמיות. גם האמנסיפציה לא פתרה את בעיית היהודים אלא החמירה אותה בעקבות המפגש שנוצר בין יהודים לגויים. הפיתרון אותו הציע הרצל בסיפרו היה הקמת מדינה ליהודים. המדינה תקופ במקום כולשהוא ולווא דווקא בארץ ישראל (בספרו הוא העלה גם את האפשרות של ארגנטינה). התרבות במדינה תהיה תרבות אירופאית והשפה המדוברת תהיה השפה הגרמנית. החידוש בספר זה היה שהרצל הציע גם דרך מעשית לפיתרון בעית היהודים: 1. השגת צ'ארטר (אישור בינלאומי) ממדינות העולם - המדינות יסכימו של שטח כולשהוא שאליו יעברו היהודים ובו יקימו מדינה ריבונית. 2. יוקמו 2 גופים שתפקידם יהיה להוציא את הרעיון אל הפועל:

• אגודת היהודים - תפקידה יהיה להשיג צ'ארטר מראשי מדינות אירופה, להפיץ את הרעיון הציוני בקרב כמה שיותר יהודים באירופה ולהשיג מידע על השטח בו עתידה לקום המדינה היהודית.
• החברה היהודית - הגוף שתפקידו יהיה העברת רכוש היהודים למדינה החדשה ואירגון הסביב הכלכלי בארץ.

קונגרס באזל

קונגרס באזל נפתח בטקס חגיגי ב-29 באוגוסט 1879 בעיר באזל שבשוויץ. הקונגרס התקיים באולם הקונצרטים של העיר, נמשך כשלושה ימים ונכחו בו כ-250 משתתפים. הרצל ביקש מנציגי הקהילות היהודיות להגיע לקונגרס בבגדים הולמים כדי לשוות לאירוע אופי חשוב. כמו כן הוא גם הזמין את חבריו העיתונאים על מנת שייסקרו את האירוע. הרצל החליט להעלות להצעה רק נושאים שסביבם היה קונצנזוס (הסכמה) כדי למנוע פילוג בקרב משתתפי הקונגרס. בסופו של דבר הצביעו משתתפי הקונגרס בעד כמה החלטות המכונות "תוכנית באזל".

מטרות הכינוס
1. השגת תמיכת יהודי אירופה ברעיון הציוני
2. השגת הכרה של מדינות אירופה בהרצל כנציג רשמי של היהודים
3. איחוד של הפלגים השונים בחברה היהודית סביב הציונות

תוכנית באזל
1. מטרת התנועה הציונית היא הקמת מקלט בטוח לעם היהודי בארץ ישראל
2. יישוב הארץ ע"י חקלאים, תעשיינים ובעלי מלאכה יהודים שיקימו את הבסיס הכלכלי בארץ ולאחריהם ייעלו יתר היהודים.
3. יש לפעול למען חיזוק הזהות הציונית של יהודי אירופה.
4. יש להקים מוסדות ואירגונים שתפקידם יהיה להוציא את תוכנית באזל אל הפועל.

מוסדות ואירגונים

1. ההסתדרות הציונית = הגוף המארגן של התנועה הציוניות. החברים בו שילמו דמי חבר קבועים לנועה הציונית.
2. הקונגרס הציוני = הגוף שקיבל החלטות בתנועה הציונית. התכנס כל שנה כדי לקבל החלטות.
3. הוועד הפועל = גוף שתפקידו היה להוציא לפועל את החלטות הקונגרס.
4. קק"ל = הגוף האחראי על רכישת אדמות בא"י והכשרתן להתיישבות.
5. בנק אוצר ההתיישבות = הגוף המממן של התנועה הציונית.