הגורמים לצמיחתן ולגיבושן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19.

השפעת רעיונות ההשכלה

בסוף המאה ה-18 התפתחה באירופה תנועת ההשכלה, שביקשה להעביר את הדגש מן הדת והאמונה מול התבונה האנושית. אנשי ההשכלה הדגישו, כי האדם יכול בכוח שכלו להשיג ידע ולעצב את חייו האישיים והציבוריים. האדם מעצב את גורלו. זו הייתה תפישה מהפכנית, שערערה על מעמדה של הכנסייה ועל המלוכה, שכן המלכים, על-פי התפישה הישנה, מלכו בחסר האל, ואילו תנועת ההשכלה טענה, כי יש לבחון את צורת השלטון הטובה ביותר לעם ולהנהיג אותה. הלאומיות ניזונה מן הרעיונות האלה. לא המלך הוא הריבון אלא העם באמצעות נציגיו. מרעיונות החירות והשוויון במישור הפרטי נגזרה השאיפה לעצמאות מדינית. העמים אינם צריכים להיות משועבדים לעמים אחרים, ולכן השאיפה של הלאומיות הייתה הן שחרור משלון זר והן שחרור משלטון של יחיד או מיעוט.

השפעת התנועה הרומנטית

בלאומיות מראשיתה היה גם מרכיב של רומנטיקה. הרומנטיקה הדגישה את הרגש, החושים, הדמיון, הקסם ואפילו המיסטיקה, וראתה בהם מרכיבים שנותנים טעם לחיים. הלאומיות ינקה מרעיונותיה של התנועה הרומנטית, שחיפשה את השונה והמיוחד לכל אומה. כך תנועות לאומיות הדגישו את הייחוד שבאומה: את תרבותה (אמנות, שירי-עם, שפה, חגים), את תכונותיה ואת מקורותיה הנשכחים. הרומנטיקנים השתמשו באגדות-עם, בסיפורי גיבורים ובמיתוסים ככלי-חינוך ועיצוב הזהות הלאומית. הם העלו על נס מעשי גבורה אמיתיים או מדומים, וגילו או המציאו גיבורים עממיים. כך הם תרמו לעיצוב זהות לאומית אתנית.

חילון

רעיונות ההשכלה גרמו לירידה במרכזיותה של הדת בחייהם של האנשים. אמנם מוסדות הכנסייה המשיכו להתקיים , אולם הדת ,שהייתה מרכיב מרכזי בחיי הפרט, בצורת החשיבה של האנשים ובאורח חייהם, נעשתה שולית יותר. החילון הגביר את תחושת חוסר ההשתייכות לקהילה. לכן נוצר צורך במוקד הזדהות חדש , במכנה משותף שיצור קשר ושייכות ביניהם. הלאומיות הייתה הדבק הזה שחיבר את מגזרי החברה החדשים והקנה לכולם תרבות משותפת.

המהפכה התעשייתית

מהפכה זו שינתה סדרי עולם חברתיים. בתי-החרושת שינו את הנוף החקלאי. החברה האירופית הפכה לדינמית יותר בעקבות התפתחות טכנולוגית מואצת. המודרניזציה של אירופה אפשרה את הפצת הרעיון והתרבות הלאומיים לכל שכבות האוכלוסייה. התפתחות התחבורה ותפוצתם ההולכת וגדלה של עיתונים וספרים, אפשרו העברה מהירה של רעיונות לכל התושבים במדינה. הפנייה אל כל התושבים באותה שפה לאומית והעיסוק בנושאים, שנתפסו כנוגעים לכולם, גרמו לתושבים לחוש שהם בני לאום אחד.

תהליך העיור

תהליך שבו אנשים עוזבים את מקום מושבם בכפרים ועוברים לעיר, בגלל האפשרויות הרבות שהעיר מציעה. תהליך זה גרם להתפוררות המבנה החברתי המסורתי, שהתבסס על המשפחה הגדולה המתגוררת באותו מקום דורות רבים. הלאומיות נכנסה לחלל שנוצר אצל הפרט, בעקבות תהליך זה. היא הקנתה תחושה של סולידריות חברתית, דבר אשר התפורר עם המעבר מהכפר על העיר. הלאומיות העניקה לאדם תחושה של השתייכות האדם. אינו לבד אלא מוקף בני-לאום דומה, דבר אשר מוביל לתחושה של עוצמה, גאווה ומשמעות חדשה לחיי האנשים, משמעות אשר מצאה לה ביטוי בלאומיותם.

המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון

המהפכה הצרפתית באה לשנות סדרי עולם ישן. כלומר, להוריד את המשטר האבסולוטי הלא שוויוני והמדכא, בשלטון המבטא את רצונו של העם, או כפי שכינה רוסו , שלטון המבטא את הרצון הכללי. אין הדבר אומר בהכרח שמדובר בשלטון דמוקרטי כפי שנתפש כיום. המהפכה הצרפתית נתפשה כמאיימת מצדם של בתי מלוכה אחרים באירופה, אשר החלו לאיים על צרפת. האיום המתמיד מחוץ , ומאלה שהתנגדו למהפכה הצרפתית מבפנים תרמו להתגבשות הלאומיות הצרפתית. לצרפת המהפכנית היה מנהיג חזק שלא בא משורות והאצולה הקיימת - שמו נפוליאון בונפרטה. כיבושיו של נפוליאון באירופה גרמו להתעוררות הלאומיות האירופאית. להתעוררות זו היו שני פנים: מחד, נפוליאון שיחרר לאומים שונים משלטון קיסרי מלוכני . הדוגמה לכך היא הניתוק בין איטליה לגרמניה שהיו תחת קיסרויות אוסטריות ופרוסיות. מאידך, כיבושי נפוליאון פגעו בריבונות העמים שנכבשו והרעיון הלאומי גויס נגדם . השליטה הצרפתית עוררה התנגדות בקרב העמים הכבושים וחיזקה אצלם את הייחוד ואת השאיפה לעצמאות.