התיאוריה הפנומולוגית של רוג'ר

אישיות : רוג'רס - גישה הומניסטית פנומנולוגית : העצמי מחברות: ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן

מימוש עצמי 

על-פי הגישה ההומניסטית פנומנולוגית ועל-פי התפיסה שלו, האמין רוגר'ס שהמימוש העצמי הוא המניע המרכזי לצמיחה אישית ולפיתוח הכשרים האישיים בצורה הטובה ביותר. הנטייה למימוש עצמי היא הכוח המרכזי אשר מניע אותנו. במילים אחרות: המימוש העצמי אחראי לפיתוח כל האפשרויות הטמונות ביחיד.

ההגדרה של מימוש עצמי היא: מימוש עצמי הוא נטיה מורשת של האדם להיות העצמי הטוב ביותר, שטבעו המורש מאפשר לו. המימוש העצמי מתבטא בשמירה על הקיום הפיזי שלנו וגם בצמיחה האישית שלנו.

בעוד שהקיום הפיזי משותף לכל בני האדם, הצמיחה האישית היא ייחודית לכל פרט, בהתאם לשאיפת ההתקדמות שלו. שאיפה זאת היא שמובילה להישגים.

על-פי רוג'רס, האדם שופט כל אירוע או חוויה בהתאם למידה שהם מקרבים אותו אל המימוש העצמי שלו. אם האירוע או החוויה מקרבים למימוש עצמי - הפרט חש סיפוק. לעומת זאת, אירוע או חוויה, אשר מרחיקים את המימוש העצמי, גורמים לתחושת אכזבה. המדד להצלחה הוא ההשוואה שהאדם עושה ביחס לעצמו וביחס לפוטנציאל האישי שלו.

רוג'רס מניח שהאדם מסוגל להעריך את יכולותיו ולהעריך מה טוב עבורו ולתכנן כיצד לבחור את בחירותיו באופן שיאפשר לו לממש את יכולותיו ואת כישוריו. אם כך, על-פי תפיסתו של רוג'רס, האדם מכוון כלפי העתיד.

מסקנה נוספת הנובעת מתפיסה זאת, היא שלהבדיל מפרויד, על-פי רוג'רס, האישיות אינה מעוניינת בשיווי משקל אלא פועלת באופן קבוע להצבת יעדים נוספים ולהגשמתם. על כן, לעולם לא נגיע למימוש עצמי מלא.

המושג 'עצמי' 

המושג המרכזי של רוג'רס הוא עצמי. כאשר מדובר בעצמי או במימוש העצמי או במהות העצמי - הכוונה היא לארגון של הפרט את התפיסות שלו. ארגון זה של הפרט כולל את המרכיבים הבאים:

התפיסות של האדם על עצמו היחסים של האדם עם אחרים התפיסות של היבטים שונים בחיים הערך שהאדם מייחס לתפיסות אלה כל המרכיבים האלה ודרך הארגון שלהם משפיעים על התנהגות האדם.

תפיסות עכשוויות ושאיפות ולעתיד - עצמי ריאלי ועצמי אידיאלי

רוג'רס מבחין בין תפיסות עכשוויות לבין תפיסות, אשר מבטאות את השאיפות ואת העתיד הרצוי. הראשונות מבטאות את העצמי הריאלי, ואילו האחרונות - את העצמי האידיאלי. גם האני הריאלי וגם האני האידיאלי משפיעים על התנהגות האדם ואף מושפעים ממנה.

מובן, ששני סוגים אלה של האני יכולים להיות שונים זה מזה. אם כך, מה קורה לנו, כאשר יש פער ביניהם? ומה קורה לנו, כאשר אין פער ביניהם?

דוגמה: ממוצע ציוניה של ליטל בפסיכולוגיה הוא 80. אמנם זהו ציון טוב יחסית, אך ליטל מאוכזבת מאוד, משום שהיא בטוחה שהיא מסוגלת להשיג ציון 95. המקרה של ליטל ממחיש את ההבדל בין האני הריאלי לבין האני האידיאלי. האני הריאלי שלה הוא 80, אך באידיאלי היא מעוניינת בציון 95. אם כך, בין האני הריאלי שלה לבין האני האידיאלי שלה יש פער.

האני הריאלי והאני האידיאלי - מהי משמעות הפער ביניהם?

הפער בין האני האידיאלי לבין האני הריאלי הוא בעצם פער בין תפיסת האדם את עצמו לבין מה שהוא היה רוצה להיות. פער זה יכול להיות גדול או קטן, וייתכן גם שאין כלל פער. אם כן, מה קורה לאישיות בכל אחד מהמצבים האלה?

פער גדול גורם הרגשת נחיתות. פער מסוים הוא טוב, שכן הוא זה שדוחף את האדם לקראת הישגים. העדר פער אינו רצוי, משום שהוא עשוי להוביל להתנוונות ולקפיאה על השמרים.

תרשים - אני ריאלי ואידאלי 

התרשים הבא מסביר בצורה נוספת את הנטייה למימוש עצמי:

התפתחות הדימוי העצמי  

על-פי רוג'רס, התפתחות הדימוי העצמי של האדם (בין שהוא דימוי עצמי חיובי ובין שהוא דימוי עצמי שלילי), היא תוצאה של ההשפעה של הערכות האחרים (שניתנות לאדם בעיקר בילדותו). העצמי של האדם מעוצב דרך ההידוד (האינטראקציה) עם האחרים, שהם משמעותיים לו, ועם התגובות שלהם.

כיצד הסביבה מגיבה? - הסביבה יכולה להגיב בשני סוגי הערכה:

א. הערכה חיובית מותנית ב. הערכה חיובית בלתי מותנית

הערכה חיובית מותנית ובלתי מותנית 

לכל אדם, ולילדים במיוחד, יש צורך בהערכה חיובית, באהבה ובקבלה. השאלה היא: האם ההערכה, האהבה והקבלה ניתנות לילד או לילדה ללא תנאי, או שהן ניתנות רק בתנאי שהעצמי שלהם מתאים את עצמו לציפיות של הסביבה? מה קורה לאישיות בכל אחד מהמצבים האלה?

הערכה חיובית מותנית

ילדים, הזוכים להערכות חיוביות, לחיזוקים, לתשבחות ולאהבה, רק כאשר הם ממלאים את ציפיות ההורים - מתרחקים מן העצמי האמתי שלהם, משום שהוא מתאים את עצמו לציפיות הסביבה. סוג זה של הערכה נקרא: הערכה חיובית מותנית. מכיוון שהילדים עסוקים במילוי הציפיות, הם אינם פנויים לבחור את בחירותיהם ולממש את כישוריהם.

הערכה חיובית בלתי מותנית

לעומת זאת, התנאים להתפתחות תקינה ולצמיחה של העצמי מתקיימים אצל ילדים הגדלים בסביבה המעניקה להם הערכה חיובית בלתי מותנית, דהיינו: הערכה חיובית, תשבחות, חיזוקים ואהבה, הניתנים ללא כל תנאי. תנאים אלה מאפשרים לפרט למצות את הכישורים שלו כפי שהוא באמת, ובכך להגיע להגשמה עצמית.

כזכור, על-פי רוג'רס, יש חשיבות לחוויה הסוביקטיבית שהאדם חווה, ועל כן תפיסתו של הילד את המצב חשובה. הילדים התופסים את החוויה כחופש לבחור את בחירותיהם, יוכלו לשאוף לפיתוח העצמי שלהם, ולהפך.

איום והגנה מפניו, או: האדם השלם

בנושא האיום על האישיות ודרך ההתגוננות מפניו עסקו גם פרויד וגם רוג'רס. ההבדל בין השניים הוא בהתייחסותם. בהיותו מטפל, השכיל רוג'רס לתאר את אישיותו של אדם, שחי את חייו נכון. רוג'רס כינה אדם כזה: האדם השלם.

מתי אנו חשים איום? אנו חשים איום כאשר יש פער (חוסר התאמה) בין שני מרכיבים:

א. פער בין העצמי לבין החוויה - נטיותיו של האדם שונות ממה שעליו לבצע או לחוות.

ב. פער בין הדימוי הריאלי לבין הדימוי האידיאלי - תפיסת האדם את עצמו בהווה שונה מהתפיסה שהוא שואף אליה.

ג. פער בין תפיסת העצמי לבין תפיסת החברה - האדם רואה את עצמו באופן שונה ממה שהסביבה רואה אותו.

יתר על כן, חוויות שהן בהתאמה לעצמי נכנסות למודעות שלנו, בעוד שחוויות אשר יוצרות פער ביחס לעצמי אינן נכנסות למודעות. הסיבה לכך היא שפערים אלה יוצרים מתח וחרדה, עד כדי הפרעה נפשית. ככל שהפער גדול יותר, כך תחושת האיום על האישיות גדולה יותר, ובעקבותיה - החרדה רבה. הסיבה לחרדה זאת היא בפער הגדול (חוסר התאמה) בין התפיסה העצמית לבין החוויה.

כיצד ניתן לסגור את הפערים?

נדגים זאת באמצעות הפער בין העצמי לבין החוויה. הילה, תלמידת כיתה י, צריכה לבחור מגמת לימוד לשנת הלימודים הבאה. העצמי של הילה מכוון אותה לבחור בלימודי הפסיכולוגיה, אשר מעניינים אותה, ואילו הוריה לוחצים עליה לבחור במקצוע המינהל, כדי שיהיה לה , לדבריהם, "מקצוע לעתיד". אם כן, הילה חווה פער בין העצמי, המכוון אותה לבחור פסיכולוגיה לבין החוויה - בחירה במקצוע המינהל.

את הפער הזה אפשר לסגור בשתי דרכים:

א. שינוי העצמי - העצמי הוא מבנה מאורגן ויציב, ולכן הפרט מתקשה מאוד לשנותו.

ב. שינוי החוויה - חוויה היא התהליך שהאדם מבצע. ניתן לשנות את החוויה באמצעות שני מנגנונים: עיוות או הכחשה. ההבדל ביניהם הוא שבעיוות החוויה אנו פועלים באופן מודע, ואילו הכחשתה נעשית באופן לא מודע.

אם כן, כאשר איננו מסוגלים לסגור את הפער, אנו חווים חרדה גבוהה, המובילה להפרעה נפשית.

כאמור, גם פרויד מדבר על חרדה/איום. אצל פרויד החרדה/האיום נפתרים באמצעות שימוש במנגנוני הגנה, אשר מעוותים את המציאות. ביניהם גם מנגנון ההכחשה. רוג'רס תופס את ההכחשה כאחת הדרכים לסגירת פערים/איום, ואילו עיוות המציאות נתפס בעיניו כדרך אחרת; ההבדל בין הכחשה לבין עיוות המציאות הוא במודעות: הכחשת החוויה אינה נכנסת למודע, ואילו בעיוות המציאות החוויה נכנסת למודע אך באופן מעוות.

האדם שמתפקד נכון - האדם השלם לאחר שקיבלנו מושג כללי על ההנחות של רוג'רס, נוכל להבין למה התכוון בתיאור שלו על האדם שמתפקד נכון. האדם השלם שואף שתמיד יהיה פער מסוים. פער זה הוא חיובי, כיוון שהוא תורם לחתירה מתמדת לקראת מימוש עצמי. האדם השלם חש חופשי להיות הוא עצמו, הוא מסוגל להקשיב לעצמו, שכן הוא אינו חושש מאיום, מאיבוד הערכה חיובית. ככזה האדם השלם מסוגל לקבל גם מחשבות ורגשות הנחשבים שליליים ולהודות בהם, הוא אינו פועל בתואמות (קונפורמיות), והוא מסוגל למצוא דרכים מגוונות ויצירתיות, כשהוא נדרש לפתרון.

ביבליוגרפיה:

כותר: אישיות : רוג'רס - גישה הומניסטית פנומנולוגית : העצמי שם האתר: בית הספר הווירטואלי של מטח : פסיכולוגיה לבגרות מחברות: כהן, אורית (ד"ר) ; פרידמן, דנה עורכת האתר: בוהק, חוה בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית הערות: 1. ייעוץ מדעי: ד"ר ציפי בר-אל. 2. הקורס נכתב בשנת 2002.

הערות לפריט זה: 1. המשך כותר: הערכה חיובית מותנית ובלתי מותנית

אישיות : רוג'רס - גישה הומניסטית פנומנולוגית : האדם השלם

מחברות: ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן

כותר: אישיות : רוג'רס - גישה הומניסטית פנומנולוגית : האדם השלם שם האתר: בית הספר הווירטואלי של מטח : פסיכולוגיה לבגרות מחברות: כהן, אורית (ד"ר) ; פרידמן, דנה עורכת האתר: בוהק, חוה בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית הערות: 1. ייעוץ מדעי: ד"ר ציפי בר-אל. 2. הקורס נכתב בשנת 2002.