מלכים ב'- פרק ב'

• מבוסס על סיכומים של אסנת ארליכמן, מורה לתנ"ך בתיכון עירוני ד' בת"א.

===מלכים ב' פרק ב' - אליהו עולה בסערה השמיימה===

פרק ב' פותח בסדרת סיפורים הנקראים מחזור סיפורי אלישע ומתמקד בהקדשת אלישע לנביא. החלק הראשון של הפרק הוא סיום מחזור הסיפורים על אליהו. הפרק מתחלק ל-3 יחידות: היחידה הראשונה, פסוקים 11-1, עוסקת בעליית אליהו השמיימה והקדשת אלישע לנביא. החלק השני, פסוקים 18-12, מתמקד באלישע היורש את תפקידו הנבואי של אליהו. היחידה השלישית, פסוקים 22-19, מתארת נס שעשה אלישע כשריפא את מי יריחו. פסוק 1 פותח בתיאור זמן הדברים "ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים". המטרה היא לציין את המאורע החשוב כמסמן את זמן התרחשות האירוע החשבו בפרק והוא הקדשת אלישע לנביא. בפסוק 2 מבקש אליהו בפעם הראשונה מאלישע שלא להתלוות אליו בלכתו לבית אל, אלישע מסרב בכל תוקף משום שהוא חושש מהעלמות אליהו, אליהו כפי הנראה בודק את נאמנותו של אלישע. בני הנביאים המוזכרים בפסוק 3 מודעים לכך שאליהו עומד להעלם ואלישע משתיקם, בפסוקים 5-4 חוזרת שוב הנוסחה של בקשת אליהו מאלישע --> סירוב אלישע --> דברי בני הנביאים --> השתקתם על ידי אלישע. בפסוק 6 חוזרת הנוסחה בחלקה. אליהו מבקש מאלישע לעוזבו, אלישע מסרב ושוב מופיעה חבורת בני הנביאים. הפעם בני הנביאים צופים באליהו ואלישע והפעם אליהו עושה נס. הוא מקפל את מעלו, מכה את מי הירדן ונוצר מעבר יבש. הנס שעשה אליהו מתקשר אסוציאטיבית לנס שעשה משה בזמן יציאת מצרים ומעלה כמובן את חשיבותו של אלישהו. אליהו מציא לאלישע לבקש בקשה לפני פרידתם הסופית ובפסוק 9 מבקש אלישע "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי". את הביטוי "פי שניים" ניתן לפרש במספר דרכים:

1. כפליים.
2. כפול מאשר כל נביא אחר.
3. שני שליש.

קשה להניח שאלישע שהעריץ את אליהו ביקש לקבל כפול ברוח הנבואה מרבו. בפסר דברים כ"א 17 בחוק ירושת הכור נאמר כי הבן הבכור יורש כפליים מכל בן אחר במשפחה. בספר זכריה פירוש המלה כפליים היא שני שלישים. אליהו עונה לאלישע שיש לו קושי במילוי בקשתו, שאת משום שאדוני הוא האחראי על הענקת הרוח הנבואית, אולם הוא מבטיח לו שאם יהיה לו כוח נבואי לראות את אליהו נלקח ממנו - בקשתו תתמלא. בפסוק 11 עולה אליהו בסערה השמיימה ברכב אש עם פרשי אש. היחידה השניה של הפרק מתמקדת באלישע שיורש את תפקיד אליהו כמנהיג נבואי. תגובתו של אלישע להעלמות אליהו מתבטאת במילים ובמעשה: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", הפנייה אל אליהו כאב מורה ורב. אלישע קורע את בגדיו לאות אבל ולאחר מכן מרים את אדרתו של אליהו שנפלה. האדרת מסמלת את מעמדו של הנביא ותפקידו, את משיחתו של אלישע לנביא במקום אליהו. אלישע מכה על מי הירדן כדי לחצותם כפי שעשה אליהו ונעשה לו נס כמו לאליהו. מטרת הנס היא לוודא שהוא יורשו של אליהו ובני הביאים הצופים במעשיו מאשרים את מנהיגותו הבואית במילים ובמעשה: "נחה רוח אליהו על אלישע", "וישתחוו לו ארצה". בני הנביאים מבחינים שאליהו איננו, הם חושבים שאליהו נפטר. הם מבקשים לשלוח 50 אנשים שיחפשו את גופתו, שאולי רוח אדוני השליכה אותה. לאחר הפצרות רבות אלישע נותן את הסכמתו. הם מחפשים את גופת אליהו אך לא מוצאים אותה. פסוקים 18-16 מהווים קושי מסויים, בפסוק 5 נאמר שבני הנביאים יודעים שאדוני עמוד לקחת את אליהו מדוע לפיכך הם מחפשים את גופתו? יש חוקרים החושבים שפסוקים 18-16 אינם שייכים לסיפור והם הוכנסו על ידי עורך הפרק. אולם נראה שבני הנביאים יודעים שאדוני ייקח את אליהו, אולם לא יודעים על הצורה בה נלקח השמיימה ולכן הם חושבים שרוח סערה נשאה אותו ממקום למקום כפי שהיה ידוע על העלמויות אליהו בעבר. כאשר מתברר להם שאלישע הוא יורשו של אליהו הם סבורים שאליהו נפטר. היחידה השלישית בפרק, פסוקים 22-19, מתמקדת בהוכחת יכולתו של אלישע לעשות ניסים. בני העיר מעלים בפני אלישע בעיה. יריחו, בה יושב אלישע, נמצאת במקום בו האדמה טובה אבל המים אינם ראויים לשתיה ולכן רבים מתושבי העיר מתים. אלישע מבקש צלוחית חדשה ומלח ויוצא אל מקור המעיין. הוא השליך מלח מהצלוחית, אמר דברים בשם אדוני והמים נרפאו. ריפי המים היה בעצם מאין אמצעי כישוף למי שרוצה עוד סיכום נושא הפרק: סיפורי אלישע מבוא – מבחינה ספרותית נקראים לגנדות(אגדה, נבואה שקוטעת את הרצף הסיפורי נקראת כך) כלומר סיפורי נפלאות של איש קדוש. סיפורים קצרים המתארים מעשי ניסים שמבצע אלישע לטובת אנשים פשוטים שאינם מוזכרים בשמם. מטרת הנס היא אחת להעיד על כוחו המופלא דל איש האלוהים המחולל אותו. המבנה חוזר על עצמו הוא פותח בתיאור של מצוקה המחייבת התערבות מצד גורם על טבעי ,בהמשכו מגיעה פניה אל אלישע והסיום הוא בישועה המופלאה מאיש האלוהים.

פס' 1-18 הקדשת אלישע חלקו הגדול של הסיפור עוסק בהסתלקות אליהו ובעלייתו השמיימה כלומר בחתימת סיפורי אליהו "ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים" (1). יש לשים לב שלא מסופר על קבורת אליהו אלא על עלייתו השמיימה .על רקע כתוב זה חוברו אגדות רבות על אליהו הנביא. הערה :בדומה לאליהו גם חנוך המצוין במקרא אינו מזכיר במותו שנאמר "כי לקח אותו אלוהים" בראשית ה' 24 . גם דמותו סקרנה רבים ושוכתבה באגדות וספרים שונים. בכל זאת המטרה המרכזית בסיפור הוא האצלת רוח אליהו על אלישע 6: אליהו ברגעיו האחרונים לפני פרידתו מעולם , מבקש בדרך האופיינית לו להתבודד 3-,ודורש מאלישע להשאירו לבד.. אלישע מתעקש להילוות אל אליהו לאורך המסע מתוך הבנה שסופו קרב, אך מתוך דאגה ואהבה אליו לא רוצה להיפרד ממנו ולהשאירו לבד ובכך דוחה את ניסיונות רבו להיפטר ממנו ונשבע 3 פעמים: "ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל ויאמר אלישע חי ה' וחי נפשך עם אעזבך וירדו בית אל" (2, 4 6) תחילה :מגלגל לבית אל, לאחר מכן ליריחו ועד ירדנה. בכל אחד מהמקומות שאלישע מגיע אליהם עם אליהו פונים בני הנביאים אל אלישע כך לדוגמה בבית אל "ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדוניך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי החשו"(3.5). הביטוי "בני הנביאים" אינו מכוון לבנים מבחינה ביולוגית אלא מבחינה מקצועית חברתית .כלומר מדובר בחבורה של נביאים בראשם עומד נביא-מנהיג הנושא את התואר "אב". כפי שמכנה אלישע את אליהו "אבי", גם אליהו מכנה בפרק י"ט 4 את הנביאים שקדמו לו "אבותיו". קיומה של חבורת נביאים זו מלמדת, שאיזבל לא הצליחה להשמיד לחלוטין את נביאי ה' . "החשו" = שיתקו. פס' 7-8 : הנס מתרחש על ידי אליהו לנגד עיניהם של בני הנביאים אשר התבוננו מרחוק במתרחש כאשר באמצעות אדרתו מכה במי הירדן ובכך חוצה אותם "ויקח אליהו את אדרתו ויגלום ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה" (8). כששניהם חוצים את הירדן אליהו שואל לבקשת אלישע אשר כתלמידו הבכיר של אליהו מבקש לרשת חלק נכבד מרוחו של אליהו כנביא פס' 9 – בקשת אלישע מאליהו : "ויהי כעברם ויאמר אליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שניים ברוחך אליי"(9). (להשוות לזכריה י"ג 8)

אין הכוונה שאלישע מבקש פי שניים מרוחו של אליהו אלא הביטוי פי שניים מזכיר את דין הבכורה (דברים, כ"א 17) המבטיח את סמכויות הירושה הניכרות של הבכור על פני אחיו היורשים הנוספים, גם אם הוא בן האישה השנואה. חלק מהפרשנים מסבירים כי בקשת אלישע היא, שרוח הנבואה שתשרה עליו תהיה כפולה מרוח הנבואה ששורה על אליהו.
תשובת אליהו מעידה על מידת אדישות מצידו הנובעת כנראה מהסתלקותו הקרבה כאשר הוא משיב "ויאמר הקשת לשאול אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן ואם מאין לא יהיה "(10). אליהו חושב שבקשת אלישע קשה ובלתי אפשרית, כי רק ה' יוכל לממשה ולא אליהו. לדעת רש"י "אי אפשר לתת לך יותר ממה שיש לי ביד". 

למרות שההסתלקות היתה צפויה כל אותו יום היא מופיעה כהפתעה. פס' 11 - כשאלישע ראה בעליית אליהו רבו השמיימה בסערה לאחר ש "רכב אש וסוסי אש" הפרידו ביניהם הוא צועק "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (11) כלומר ביטוי של כבוד והערכה כתלמיד לרבו ובהסמכתו לממשיך דרך. כמו כן המוטיבים של האש והרוח שאפיינו את אישיותו של אליהו לאורך כל מחזור סיפוריו , מופיעים גם בפרידתו העובדה שאלישע רואה באליהו העולה השמיימה מלמדת שזכה בראיה נבואית שהבטיח לו את האצלת רוח ה' כפי שביקש, זהו האות שקובע אליהו לאלישע. תמונה זו מלמדת שבפעולותיהם של הנביאים טמון כוח הדומה לרכב ולפרשים ממש כצבא בשרות מלך. אלישע נוהג בסימן הדומה לאבלו "ויחזק בגדיו ויקרעם לשנים קרעים" (11). פס' 14: אלישע חוזר על הנס שעשה אליהו חציית מי הירדן לאחר שלקח אתה אדרת (או לבישת האדרת) אליהו "וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים ויאמר איה ה' אלוהי אליהו אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע".המעשה מעיד שאלישע זכה לא רק באדרת אלא במרבית מרוחו של רבו. כאשר אלישע מכה את המים באדרת, הוא מוסיף ואומר: "איה ה' אלוהי אליהו?" בדבריו פונה אלישע בתפילה לה' ומכנה אותו אלוהי אליהו – הוא מבקש מה' שיסייע לו כפי שסייע לאליהו. ואכן נעשה לו נס בדומה לאליהו.

בני הנביאים שראו קודם כיצד חוצה אליהו את הירדן רואים עתה את אלישע חוזר על מעשה רבו ואומרים במפורש "נחה רוח אליהו על אלישע ויבואו לקראתו וישתחוו לו ארצה"(15). בהמשך יוצאים בני הנביאים לחפש את גופת אליהו בהרים ובגאיות בניגוד לרצון אלישע(הוא משלים עם פרידתו מאליהו ובכך מוצג כאיש מעשי ומחושב) וחוזרים בידים ריקות (16-18).

פס' 19-22 ריפוי מעיין יריחו מעשה ישועה של אלישע למען תושבי העיר שסבלו מן המים הרעים "הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה והמים רעים והארץ משכלת"(19). .כנראה שאנשי העיר הם תושבי יריחו על פי ההקשר לפס' 18. אלישע ובני הנביאים ישבו ביריחו מיד לאחר שקיבל אלישע את התפקיד מאליהו.אלישע מצווה מיד שיביאו לו צלוחית חדשה מלאה במלח והוא משליך אותו במקום נביעת המעיין. הפעולה נושאת אופי מאגי ,הצלוחית חיבת להיות חדשה כדי שהפעולה תצליח פס' 20 - "ויאמר קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו".לפעולה עצמה מתלווה מאמר בשם ה' "כה אמר ה' ,ריפאתי(= תיקנתי) למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת"(21). סוף הסיפור הקצר בישועה "וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר"(22). ניצלו אנשי העיר ממוות ושכול, ואלישע הוכיח שרוח ה' שורה עליו והוא פועל בשליחותו.