סיכומונה:הסבר איך לפרסם סיכום חדש

[[תנך - שמות פרקים א'-ב']]

תנך פרק א'- פרק זה מתאר כיצד התרבתה משפחת יעקב והפכה לעם רב ועצום. התרבותם של בנ"י מעוררת את חששו של פרעה,מלך מצרים. הוא מחליט לשעבד ולדכא את ישראל. כדי למנוע את התרבותם ואת סכנת השתלטותם על ארץ מצרים. תהליך הדיכוי מתחיל בהטלת עבודה בכפייה של העם ומגיע לשיאו בגזרה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו". בפרק זה שני נושאים מרכזיים: 1.מ-70 איש לעם רב ועצום. 2.השעבוד במצרים. מ-70 לעם(פס' 1- פס' 7) תפקיד פיסקה זו היא לקשור בין שני הספרים(בראשית ושמות) פסוקים אלו מסבירים בקצרה את ההפיכה לעם גדול רק מ-70 איש. יוסף היה במצרים ביחד עם משפחתו סה"כ היו 70 איש יוסף מת באיזה שהוא שלב וגם כל הדור שלו, ואז בנ"י שנשארו המשיכו את חייהם במצרים יכול להיות מכיוון שהיה להם טוב היתה פרנסה אוכל מים וכל התנאים שצריכים.הם התרבו עד לעם עצום וגדול."בנ"י פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם".בבראשית לה' היתה תוכנית וכאן היא התקיימה בנ"י התרבו במצרים.שני פירושים יש לפסוק זה: נחמה ליבוביץ':"על ידי ריבוי המילים, ע"י ישי שרשרת הפעלים, התכוון הכתוב להמחיש את ההתרבות הבלתי נפסקת הבלתי רגילה – את הילודה שהיא למעלה מכל התרבות מצויה וטבעית". ראב"ע: "פרו"-הולידו , "וישרצו"-ילדו כמה בלידה אחת , "וירבו"- לא מתו כדרך עם רב , "ויעצמו"-בעלי עוצמה , "במאוד מאוד"- לא יכלו להיות יותר חזקים. ההבדל בין הפרשנים הוא הגישה לפסוק האחד מילה מילה והשני כמשפט. שעבוד מצרים לאחר זמן רב שבו חיו בנ"י במצרים חל שינוי בחייהם קם מלך חדש- שני פירושים: מלך חדש באופן הפיזי, מלך חדש עם חוקים חדשים. "אשר לא ידע את יוסף"- שני פירושים: 1. לא הכיר אותו פיזית. 2. התעלם ממנו במכוון. מלך מצרים מתחיל להתייחס לבנ"י כעם. פרעה משנה את ייחסו לבנ"י בגלל כמה מניעים: מניע כלכלי- ישראל יעזבו את מצרים ויעלו לכנען כך תאבד מצרים את עבדיה שהם נכס כלכלי. מניע צבאי- ישראל תצטרף לאויב שעת מלחמה. מניע דמוגרפי-הופר האיזון בין המצרים לבנ"י. מניע לאומי- כאשר המצרים יפסידו במלחמה בנ"י ישתלטו על הארץ. אין היגיון בדבריו של המלך מכיוון שאין לבנ"י סיבה לעשות את הדברים שטען כנגדם. לאח"כ פרעה אומר לעבדיו "הבה נתחכמה לו" כלומר הבה נחבל תחבולות כנגד ישראל,ננהג בעורמה. יש שלושה הסברים ע"פ רמב"ן:

1.זאת תהיה בגידה אם יכו לחינם את ישראל ללא "קייס" כלשהו הוא יפגע בשמו ובמעמדו.              2. העם המצרי לא ייתן לעשות אבל זה לישראל הוא ימנע זאת אלא אם יהיה לפרעה "קייס".             3.עם ישראל רב ועצום הם יוכלו להתנגד לכן צריך להתחכם כדי שהם לא יתקפו.

שלבי שיעבוד שלב ראשון- "וישימו עליו שרי מיסים...ויבן ערי מסכנות". בשלב זה הוא מצווה על בנ"י לבנות לו ערי תבואה לשנות בצורת ושם עליהם שרי מיסים שיפקחו שהם עושים את העבודה ושהם משלמים מיסים. השלב הראשון הוא הקל מבין 4 השלבים."ויקצו מפני בנ"י" רש"י מסביר שהם מאסו בחייהם בנ"י נמאס להם הם היו אנשים מכובדים מקורבים וכו' ופתאום הסתובב הגלגל והמצב התהפך. חז"ל הסבירו שהמצרים היו כקוצים בעיני בנ"י הם אלו שמציקים שדוקרים שמפריעים .

שלב שני-"ויעבדו..בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודות השדה" בפס' 13-14 יש מילה מנחה שהיא עבד או עבודה מטרת החזרה היא להדגיש את העבודה הקשה שבנ"י עובדים. לצירוף "עבודת פרך" יש כמה פירושים: 1.רש"י-עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו. 2. לקח טוב – היו מחליפין בין עבודת נשים לעבודת גברים והפוך. 3. רבי אליעזר- בפה רך הצרים דיברו אל העברים ברכות שמסתתרת בה אכזריות וערמומיות- כלומר הם דיברו ברוך כדי שהם יעשו את מה שהם רוצים ולבסוף ישועבדו. שני סוגי העבודות שעבדו בהם בנ"י זה עבודה בשדה ועבודה לבנים כלומר בנייה. ע"פ מדרש תנחומא: לאחר שסיימו את מלאכתם בטיט ולבנים הם עבדו בערב בשדה- לא הייתה להם מנוחה זוהי ממש התעללות.פה אין תגובה של העם בניגוד לגזרה הראשונה בה נאמר כי לבנ"י נמאס והמצרים דמו לקוצים בעינהם. שלב שלישי ויאמר ..למיילדות העבריות...בילדכן את העבריות ...אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת הוא וחיה" ההוראה פה היא למיילדות של העבריות להרוג בפרוש להרוג את התינוקות שנולדים אך רק את הבנים.פרשנים חולקים אחד על השני בשאלה האם המיילדות היו עבריות או מצריות. חז"ל אומר שהמיילדות היו מזרע ישראל.אברבנאל אומר מצריות היו מיילדות עבריות. שד"ל אומר שמה שיותר הגיוני הוא הנכון הוא אומר שלא הגיוני שיאמר לבנות ישראל להכרית את בני עמם. תגובת המיילדות הייתה אי ביצוע המשימה הם לא עשו את מה שפרעה ביקש מהם ובתגובה ה' היטיב איתם ובנה להם בתים. כאשר פרעה קרא להם הן אמרו כי בנות ישראל הן חיות והן לא קוראות להן כדי ללדת הן יולדות בדרך של חיות.שני פירושים ל"כי חיות הנה":1.הנשים העבריות חזקות ולא קראו למיילדות. 2.נשים הן כמו חיות ולכן יולדות כמו חיות ללא סיוע. ע"פ עמוס חכם. רש"י אומר ששם המיילדות מתאים לתפקידן פועה- פועה והוגה לתינוקות כדי להרגיע אותם(צועקת ומדברת). שפרה –משפרת(מיטיביה) עם התינוקות. שלב רביעי "ויצו רעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון". יש פנייה לעם הנרחב לרצח של תינוקות כאן יש עליית מדרגה מבחינת פרעה יש כאן הוראה ברורה להרוג תינוקות שהם זכרים. ע"פ אגדה בנות ישראל היו מחביאות את בניהם במחילות אך ע"י הבכי שלהם הם (המצרים) גילו את התינוקות והשליכו אותם ליאור. כמובן שהגזרה האחרונה היא האחרונה והיא הקשה ביותר יש הדרגתיות. פרק ב' על רקע אכזריותם של המצרים ותכניות ההשמדה שבפרק א',מציג פרק ב' בפתיחתו משפחה שדבקה בחיים, משפחה שפעלה להציל את הבן שנולד לה. בן זה עתיד להביא גאולה לישראל. "כשנולד נתמלא הבית אורה"- הבית התמלא אור ושמחה בעקבות הולדת הילד. "ולא יכלה עוד הצפינו"- היא לא יכלה להחביא אותו יותר היא החביאה אותו שלושה חודשים ולא היה ניתן יותר להסתיר אותו עקב בכי עקב תנאים שהיה צריך כדי לחיות. האחות הולכת להשגיח על התינוק כאשר האם מניחה אותו בעדינות בתוך תיבה ושמה אותו ביאור אנו רואים שהאחות משגיחה ודואגת לאחיה ויש מדרש שאומר שאחותו צפתה וניבאה כי הוא זה שיביא גאולה לישראל ולכן הלכה ובדקה מה עם התינוק. כאשר האחות רואה את בת פרעה היא מייד פונה אליה ואומרת לה:"האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד" האחות מדגישה כי התינוק הוא שלה היא מיד מצמידה לה אותו כדי שתיקח אותו ותגדל אותו, האחות גם מדגישה כי המינקת תהיה מן העבריות כדי שאמה היא זו שתניק את הילד שלה. בת פרעה מרחמת על הילד ולכן מושה אותה מן היאור נערות בת פרעה ע"פ מדרש אומרות לה שהיא מחויבת לציית לצו של פרעה כי במשפחתו אך החמלה היא זו ששלטה בה באותם הרגעים. הילד נקרא משה על שם זה שהיא משתה אותו מהנהר. "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן. הביטוי יהי לה לבן בה ככל הנראה בכוונת תחילה כדי להדגיש שבת פרעה היא זאת שמגדלת את הילד ולא אימו הביולוגית למרות שמצוין שאימו היא זאת שמניקה אותו במשך איזו שהיא תקופה שהיא לא ידועה לנו. שני הסברים יש לשם משה: 1. לפי המספר- בת פרעה קוראת לו משה כי היא .ms-משתה אותו מהמים. 2. ע"פ פרשנים- משה הוא שם מצרי, במצרית: ילד לכן נכון יותר לקבל את ההסבר של הפרשנים ולא של הסופר המקראי. התערבות משה בסכסוכים בפסוקים 11-12 המקרא רומז שהיו במשה תכונות של מנהיג לפני שנתמנה להיות מנהיג. משה הופך לגבר הוא כבר לא ילד ולכן המקרא מכנה אותו משה.משה ככל הנראה יודע שהוא עברי מכיוון שהוא שהה בבית אימו זמן מה שבו היא כנראה אמרה לו את הפרט החשוב הזה. מן המעשים של משה ניתן ללמוד עליו וגלות תכונות חשובות. ע"פ הסכסוכים שהתערב בהם ניתן להבין שמשה הוא רודף צדק הוא רודף שלום,אמיץ גיבור, חכם, מתוחכם, חושב בתחילת הדרך. מעשה א'- משה מכה למוות איש מצרי שמכה איש עברי. הוא טומן אותו בחול כאשר אף אחד אינו מסתכל ובכך ניתן ללמוד עליו: עומד לצד החלשים,מנסה להשכין שלום,שופט,רודף צדק. יש בעיה מוסרית קשה עם הריגת המצרי מכיוון שה' אסר הריגה של אנשים הוא זה שנותן חיים והוא זה שלוקח חיים, פרשנים רבים פירשו אירוע זה: רמב"ם: כל ישראל מצווין להציל את הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של הרודף כלומר הוא מצדיק את המעשה. קאסוטו: "המצרי היכה ולכן הוא יהיה מוכה"-כלומר מידה כנגד מידה מצדיק את משה. נפתלי הירץ ויזל : נראה שהיה מעשהו שלא במשפט כי איך בעבור הכותו הרגהו"- הוא אומר שאם הוא רק היכה מדוע הוא היה צריך להרוג אותו וחוץ מזה אין הריגה של אחד עוזרת לעברי הרי יש עוד מצרים רבים שיכו. קב"ה: האם אתה ממית ומחיה כמוני? כלומר ה' מותח ביקורת כלפי משה ואומר לו שהוא היחיד שיכול להרוג אדם. מעשה ב'- משה רואה שני עברים ניצים כלומר רבים הוא פונה לרשע ושואל אותו מדוע הוא מכה את רעהו הרשע שואל אותו אם הוא מתכוון להרוג אותו כמו שהוא הרג את המצרי משה מבין כי נודע הדבר והוא מחליט לברוח למדיין מפני פרעה. משה מוכן להושיע מקופחים עוזר גם לחלשים שאינם מבני עמו רודף צדק באופיו. מעשה ג'- גוי רב עם גוי משה פוגש ליד הבאר את בנות מדיין שאינם מצליחות לשאוב מים מן הבאר כדי להשקות את צאן אביהן מאחר ורועים מידיינים רשעים מרשים אותן מן הבאר משה קם והתמודד עם הרואים כדי שהם יצליחו לשאוב מים. מסקנות:1.משה מתערב בכל אחד מן הסכסוכים מאחר והוא מגלה תכונה בולטת של רדיפת צדק. 2. משה ראוי להיות מנהיג של העם מאחר ויש לו את התכונות הדרושות למנהיג של עם. מדרש שם גרשום משה משתקע במדיין נושא את ציפורה לאישה ומוליד בנים לבנו הוא קורא גרשום ומסביר:"גר הייתי בארץ נכרייה" כלומר משה מרגיש נבגד הוא מרגיש לא שייך לארץ בה הוא גר כרגע הוא מרגיש כאב ועצב מכיוון שהוא מרגיש לא בארץ שלו.

פס' 23-25- זעקת העם: הפרק מסתיים במות פרעה ובזעקת בני ישראל הסובלים. אלוהים שומע את הזעקה, זוכר את הבטחתו לאברם, ונרמז בפס' זה כי אלוהים מחליט לקיים את ההבטחה. העם זועק רק עכשיו כי הם רוצים לנצל את המצב שנוצר לטובתם וזועקים הם כרגע לא זועקים לה' מכיוון שהם מרגישים ריחוק כלשהוא מה' ולא מרגישים קרובים אליו.ה' רואה ושומע הכול הוא מכוון את הכל לטובתו אם זה הריבוי של בנ"י ואם זה משה הוא מחכה שהעם יזעק אליו כדי שיבקשו סליחה על החטאים שחטאו ואז יתחיל בעשייה למענם. "ותעל שועתם אל האלוהים": הזעקה עלתה אל ה' ותגובת ה' מתחלקת ל-4 שלבים:1.וישמע ה' את נאקתם 2.ויזכור ה' את בריתו את אברהם ויצחק 3.וירא ה'. 4. וידע ה'. ראב"ע מפרש ההבדל בין השלב השלישי לרביעי: וירא ה' כלומר יודע את הדברים שהמצרים עשו בגלוי ואת ההתעללות הגלויה.וידע ה' ידע גם את הדברים שהמצרים עשו בסתר בלי שכולם ידעו.