עמוס פרק ו'

בפרק זה עמוס תוקף את העשירים וטוען שהם חיים חיי הוללות שיביאו אסון על העם. הנביא מתייחס לחיי המותרות ולשאננות של העשירים. לטענתו, הם יגרמו לבואו של האסון. המילה "הוי" מראה על אבל (הוא צופה אסון שיבוא על העם)בגלל שהם חטאו. "נקובי ראשית הגוים"= המנהיגים רואים את עצמם בראש כל העולם כולל הגויים. אותם אנשים שחשבו שהם מנהיגי העם והגויים יהיו הראשונים שילקחו לגלות-זהו עונשם[עמוס לועג להם]. בפסוק 2 אומר עמוס לחוטאים שאם הם ימשיכו לחטוא הם ייפגעו כמו שאר העמים שחטאו,ע"י הפלישתים, הוא אומר להם שהם לא חסינים ושגדולים מהם נפגעו, ואם זה יימשך הם ייפגעו. ממלכת שומרון לא חזקה יותר ממלכות אחרות. בפסוק 3 נאמר שהחוטאים עושים מעשה חמס זאת אומרת:

1. עשו עוול
2. הם יוגלו לחמס(=מקום).

בפסוק 4 מתוארים המעשים שהם עשו (ביטויי השאננות):שוכבים במיטות מפוארות עשויות משנהב של פילים (מראה על יוקרה), מבלים את זמנם בשינה, עסוקים בזימה (תככים), לא עושים כלום במשך היום (עצלנים), אוכלים כבשים, מפטמים את עצמם, אוכלים ושותים יין ללא הפסקה. הם חשבו את עצמם למנהיגי הגויים, הם מושחים את עצמם בשמנים יקרים. בפסוק 5 נאמר שהם מבלים את זמנם בנגינה. עמוס לועג להם ואומר שהם חושבים שהם כמו דוד- מנגנים ברמתו של דוד (מנגנים על נבל). מנהיגי ממלכת שומרון מצטיירים כבטלנים,אנוכיים,נצלנים, חיים חיי טובים על חשבון העניים,אגואיסטים. גורל ממלכת שומרון, עפ"י עמוס, מקורו בשחצנותם של המנהיגים. הוא יוצא נגד עיוות הדין שלהם- העובדה שהם חיי טובים על חשבון העניים, התנהלותם הביאה את העונש עליהם, עונש הגלות. עמוס דורש חברה מוסרית ומכיוון שהם לא נהגו לפי דרישתו-הם נענשו.