רנסנס

מבוא על הרנסנס- המאה ה-14- סוף המאה ה-16פירוש המונח "רנסאנס" הינו 'לידה מחדש' או 'תחיה'. הוא מציין תופעה תרבותית שהחלה באיטליה במאה ה- 14וערכה בערך כ-3000 שנה (עד סוף המאה ה-16), וכללה חזרה לתפיסות אינטלקטואליות של העולם העתיק, ופריחת תחומי המחשבה הרוח האמנות והעיסוק. תקופת הרנסנס היא התקופה הראשונה אשר הכירה בעצמה כעידן בפני עצמו; ובניגוד לכל התקופות האחרות, העניקה לעצמה שם. בתקופה זו הייתה מגמה ששאפה לתחייה של תרבות יוון העתיקה ורומא. אנשי הרנסאנס ניסו לחדש את הרוח הקלאסית, המנוגדת לרוח הכנסייה אשר שלטה במאות הקודמות לה, אשר העמידה במרכז את האל ולא את האדם עצמו. אף שהחברה נותרה דתית כפי שהייתה, ואף העמיקה את דתיותה, ניתן כוח רב לאנשי ציבור חילונים, ולהלכי הרוח, לאומנות ולתרבות נוצר מקום חשוב בחייהם של אנשי התקופה. המהפכה הגדולה של תקופת הרנסנס היא בתפישה של הקרע שחל בהיסטוריה. אנשי הרנסנס ידעו שהם התחילו תקופה חדשה, אך כמובן שלא הבינו ההמונים את משמעותו של ניתוק זה, אלה מהפכה זו נעשתה בעיקר בידיי בעליי העוצמה תרבותית, דתית וכלכלית. תחילת הרנסאנס היא באיטליה בעיר המדינה פירנצה, אך במהרה התפשטה לאיטליה כולה וכמו כן אף השפיעה על התרבות בשאר אירופה. כמובן שהיה ניתן לראות הבדלים משמעותיים בין התרבות בכלל, והאומנות בפרט, בין מקום למקום, ואפילו בין האסכולות השונות באיטליה עצמה. בתקופה זו הייתה פריחה של הספרות, הציור, הפיסול, המוזיקה, המדע והאדריכלות.

אמנות הרנסאנס, אומנם נשארה ברובה אומנות דתית ואומנות שנעשתה בהזמנה מהפטרונים, אך שונה לקודמת לה, העניקה חשיבות גדולה לסימטריה, לפרספקטיבה, לקומפוזיציה ולמשחקי אור וצל. בכל תחומי העיניין ובאומנות בפרט הייתה שאיפה לשלמות, אידיאליזם. במהלך התקופה כולה האומנות מתפתחת ומשתנה, זאת גם בהשפעתם של גורמים חיצוניים כמו גילויה של אמריקה בידיי כריסטופר קולומבוס, המצאת הדפוס והמגפה השחורה. הרנסנס נחלק מבחינה כרונולוגית ואומנותית לארבעה שלבים: 1) הקדם רנסנס- מתחיל עם דוצ'ו וג'וטו ונמשך כ-120 שנה. בתקופה זו עולים היסודות המאפיינים את הרנסנס- הומניזם, שחלק מביטוייו הם "הפיכת הקדושים לבני-אדם", העמדת האדם במרכז הגורמת לשינוי בגישת תיאור הקדוש המקבל תכונות אנושיות. 2) הרנסנס המוקדם- נמשך כ-70-80 שנה. תקופה בה משתדלים למזג את האמנות והמדע וליצור תמונות עפ"י חוקים חמורים. עוסקים בפרספקטיבה ובאנטומיה. בתקופה זו ניכר השימוש בקו וברישום. בתקופה זו גם מתחילה ההתעניינות בתקופה העתיקה (החייאת יסודות קלאסיים), אמני התקופה משתמשים בפסלים עתיקים כהשראה וחיקוי. אומנים מובילים הם- מאזאצ'ו, דונטלו, וברונולסקי. 3) הרנסנס בשיאו- נמשך כ-20 שנה. השפעה ישירה של האומנות הקלאסית. האסכולה הניאו-אפלטונית משפיעה על העיצוב אומנותי- מטרתם הייתה למצוא מיזוג בין המסורת הקלאסית-הפגאנית לבין ערכי הנצרות, כיוון שהמסורת הקלאסית התמקדה בגוף האדם והנצרות מדגישה את הרוחניות. בתקופה זו האומנים שלטו באופן מושלם בחוקי הפרספקטיבה. ליאונרדו, מיכלאנג'לו, ורפאל הם האומנים המובילים של תקופה זו. 4) הרנסנס המאוחר-המנייריזם- נמשך עד סוף המאה ה-16. ניכרת בתקופה זו האינדיבידואליות של האומנים. המנייריזם הוא ניסיון להגיע להישגיהם של גדולי אמני הרנסנס תוך חיקוי ותוספות דרמטיות לקומפוזיציות המצויירות, ללא כל ייחוד מקורי משלהם.

אנשי רוח בולטים בתקופת הרנסנס היו לאונרדו דה-וינצ'י, מיכאלנג'לו, הסופר ניקולו מקיאוולי,וכו' אין ספק שתקופה זו היא אחת התקופות המרתקות ביותר עד היום, אשר אנו מושפעים ממנה עד היום.