השינויים העיקריים שחלו במפה המדינית של אירופה ושל המזרח התיכון1

2.שינויים העיקריים שחלו במפה המדינית של אירופה ושל המזרח התיכון.

א.המפה המדינית החדשה של אירופה ושל המזרח התיכון

1. שלוש אימפריות התפרקו : אוסטרו- הונגריה, רוסיה והאימפריה העותומנית.
2. הוקמו תשע מדינות חדשות ועצמאיות באירופה כמו :צ'כוסלובקיה, פולין, יוגוסלביה, אוסטריה, הונגריה, פינלנד, ליטא לטביה, ואסטוניה.
   
3. במזרח התיכון: עמי ערב השתחררו מהשלטון העותומני, והקימו יחידות פוליטיות חדשות כמו : סוריה, לבנון, עיראק, עבר הירדן וארץ ישראל. יחידות אלה לא זכו לעצמאות מיידית, אלא הועמדו תחת שלטון מנדט של צרפת ובריטניה.
4. שונו גבולות של מדינות ותיקות באירופה כמו:

-תיקוני גבול בין צרפת לגרמניה – אזור אלזס לורן הוחזר לצרפת, חבל הסאר נמסר לפיקוח של חבר הלאומים ל-15 שנה, חבל הריינוס פורז ונמסר לפיקוח בינלאומי.

-חבל הסודטים , המיושב בגרמנים , נמסר לצ'כוסלובקיה.

-גרמניה התחייבה למסור לפולין את הפרוזדור הפולני והעיר דנציג, הוגדרה כעיר נמל חופשית.

ב.הגורמים שעיצבו את השינויים במפת אירופה / הגורמים שהשפיעו על חוזה ורסאי

- האידיאלים של הנשיא וילסון שבאו לידי ביטוי בנאום "14 הנקודות" שלו בפני הקונגרס האמריקאי

תנאיי יסוד לסדר עולמי חדש:

1. דיפלומטיה גלויה – לפני המלחמה נחתמו הסכמים צבאיים חשאיים בין כמה מדינות באירופה, שהולידו פחדים הדדים ,שתרמו למרוץ החימוש והוו את אחד הגורמים למלחמה. וילסון האמין שכאשר כל ההסכמים הבינלאומיים יהיו גלוים לא תיווצר אווירת מתח שתביא למלחמה.
2. חופש שיט מלא בימים בימי שלום ובימי מלחמה.
3. סילוק חומות מסחר ומכסים כלכליים בסחר הבינלאומי- כדי למנוע מתח ואימפריאליזם
4. האטת מרוץ החימוש, שהיה אחד הגורמים לפרוץ המלחמה.
5. יישוב המחלקות והתביעות הקולוניאליות לפי האינטרסים של המתיישבים עצמם ולא של המעצמות הקולוניאליות.

תיקון גבולות

1. פינוי הטריטוריה הרוסית.
2. פינוי ושיקום בלגיה.
3. פינוי הטריטוריה הצרפתית והחזרת אלזס לורן לצרפת.
4. תיקון גבולות איטליה.
5. התפתחות אוטונומית לעמי הקיסרות האוסטרו- הונגרית.
6. הבטחת עצמאות לפולין תוך מתן גישה חופשית לים.
7. הקמת חבר לאומים כדי לשמור על העצמאות הפוליטית של מדינות קטנות וגדולות - גוף זה היה הכרחי בעיני וילסון .

- שיקולים אסטרטגיים וכלכליים של המדינות המנצחות ורצון להעניש את המנוצחים

לאחר תום הקרבות התכנסו ראשי המדינות המנצחות לדון בהסדרי השלום. הסדרי השלום הושפעו בעיקר מהאינטרסים של "שלושת הגדולים":

1. וודרו וילסון נשיא ארה"ב - אידיאליסט שרצה לעצב את הסדר העולמי החדש, על פי 14 הנקודות שפרסם בינואר 1918. וילסון רצה שלום של אמת, ללא מנצחים וללא מנוצחים, ללא רגשות נקם וללא השפלות. הוא רצה יציבות עולמית שתאפשר לארה"ב לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלה ולעצור את הבולשביזם.
2. ז'ורז' קלמנסו ראש ממשלת צרפת -מדינאי ותיק שפעל על פי האינטרסים של ארצו והרצון לנקום בגרמניה ולהחליש אותה ככוח צבאי ופוליטי כדי, להבטיח ביטחון לצרפת. בנוסף דרש פיצויים גבוהים מגרמניה כדי שיוכל לשקם את ארצו.
3. לויד ג'ורג' ראש ממשלת בריטניה –ראה את האינטרסים הכלכליים של בריטניה לנגד עיניו. הוא רצה לחדש את המסחר הבינלאומי ולחזור למדיניות המסורתית של בריטניה, מדיניות של "מאזן כוחות".

הוא רצה הסכם של פשרה, כי חשש שהחלשתה והשפלתה של גרמניה תחזק את צרפת יתר על המידה .