כינורו של רוטשילד / צ'כוב אנטון פבלוביץ'

סיפור קצר- "כינורו של רוטשילד"/ אנטון צ'כוב

הגדרת סיפור קצת- בד"כ מגובש סביב נקודה אחת, או אירוע אחד שאותם מבקש המספר להדגיש בסיפור. אקספוזיציה- נקודת היצג יש בה ציון זמן, מקום, עלילה אחת,מספר דמויות מצומצם ובעיה מרכזית.

האקספוזיציה- ביצירה "כינורו של רוטשילד" מתארת את שיגרת חייו של יעקוב ברונזה בעיירה קטנה, את תנאי מגוריו, את אופיו ואת תגובותיו כלפי הסובב אותו. המספר מפרט את מעמדו הכלכלי כפי שהוא רואה מנקודת מבטו של ברונזה עצמו. הוא מספר על חיי העוני בבקתה הקטנה, על מלאכתו הבלתי שיגרתית בהתקנת ארונות מתים, וכן על עיסוקו הנוסף כמנגן בתזמורת העיירה. אנשים וחפצים עומדים בעיניו באותה דרגה.אישתו מארפה אינה יותר מאשר חפץ בעיניו, נוהג בה בתוקפנות ובחוסר תשומת לב ובאדישות. כל ההיתרחשויות שסביבו נמדדות רק על פי התועלת הכספית שניתן להפיק מהן. מתואר גם ההיבט החברתי שבחיי ברונזה קשריו עם היהודי רוטשילד שאף להם צד עסקי. יחסו כלפי רוטשילד שנאה ומסמל בעיניו את העליבות שבנגינה. כמוכן שנאה כלפי יהודים ללא סיבה וטעם. המספר מזכיר בסיומה שך האקספוזיציה היבט אנושי בדמותו של ברונזה- הנגינה השפעתה על תחושותיו ויכולתו להירגע מיסוריו באמצעותה.

העלילה- התחלקת לארבעה חלקים שבהם מתוארים בפירוט ארבעת הימים האחרונים של ברונזה. הימים האלה נעים מהצד הקשוח והמיסחרי. אל הצד האנושי שמתגלה בו. מתרחשים שני מאורעות מרכזיים וחשובים: 1. מחלתה ומותה של אישתו מארפה. 2. פגישתיו המקריות עם היהודי רוטשילד. היום הראשון 6 במאי- מארפה חולה. תגובותיו של יעקוב מבוכה ופחד. אריכת מאזן שנתי של רווח והפסד (במקום מאזן יומי רגיל) נגינה בכינור והיתבוננות במארפה. היום השני 7 במאי- יעקוב נזכר כיצד במשך השנים התייחס גרוע לאישתו מארפה ומבין לפתע מדועה מארפה שמחה למות . יעקוב ומארפה הולכים לבית חולים החופש מקסים ניקולאיץ אטום, תוקפני ולא רגיש. יעקוב זוכה ליחס לא יפה מהחובש, החובש בודק את מארפה.יעקוב ומארפה חוזרים הביתה. יעקוב ממשיך לנהל את חשבונותיו בלי להיתייחס למארפה ולמחלתה. ומחשב את הוצאות קבורתה בעודה בחיים ומתקין עבורה ארון מתים. היום השלישי 8 במאי- מותה של מארפה. עורכים לה לוויה. יעקוב נזכר ביחו הרע למארפה. יעקוב פוגש את רוטשילד. יעקוב מגיע לנהר בהתחלה מתלהב ממנו אחר כך מתייחס אליו במובן רווחי. היום הרבעי 9 במאי- יעקוב הולך לבית החולים אינו מצטער שהגיע שעתו. רואה את כינורו ליבו נצבט. יעקוב ורוטשילד נפגשים.יעקוב מנגן מנגינה עצובה שמרגשת אותו ואת רוטשילד. יעקוב מבקש שיתנו את כינורו לרוטשילד. יעקוב נפטר ורוטשילד ממשיך לנגן את מנגינתו.

• מותה של התינוקת היה כל כך טראומתי. שיעקוב לא יכול לשאת את הכאב, ולכן הדחיק אותו, מכיוון שלא היה מסוגל להיתמודד איתו. צ'כוב רוצה להסביר לנו שגם מטראומה צריך להישתחרר להתעלות על עצמך. בוודאי שאדם לא יכול להתנהג אל אישתו ואל אנשים כאל חפצים. הטעות של יעקוב החמצת חייו והרס חיי אישתו מארפה.

מוטיב הנגינה- הכינור והנגינה מייצגים פן אחר באופיו ובהיתנהגותו של יעקוב המכונה: בונזה.יעקוב מתייחס לכינורו באהבה, את הכינור הוא מניח במיטה וכביכול מספר את יסוריו. צליל הכינור מקל על יסוריו. מארפה מתייחסת אל הכינור (אהבתו היחידה של בעלה) בכבוד ובהערצה. יעקוב המתייסר ממחלתו קם חמש פעמים בלילה לנגן בכינורו.יעקוב רואה בכינורו דמות אנושית עם מותו יישאר הכינור יתום.מנגינתו של יעקוב המועברת לרוטשילד היא ירשותו הרוחנית של יעקוב, ירשה המשפיעה מרוחה על כך שומעיה.

אפיון דמותו של יעקוב(ברונזה)- תאור חיצוני- אדם חסון בן 70 מקצוע- מתקין ארונות מתים כונויו- ברונזה נוקשה אטום. נאמר שחשב שאילו חיי בעיירה גדולה היה מרוויח יותר כסף ונקרא מר יעקוב. תחביבו- מנגן על כינורו ומרוויח כסף על כך. מחשבותיו- חושב רק על כסף ותמיד מרגיש שמפסיד (לדוגמא" מותק איש משטרה בעיר בגדולה) בונה לאישתו ארון מתים בעודה בחיים וחושב תוך כדי שהוא לא ירוויח כסף על ארון זה.סופר ימי חג ושבתות כימים של הפסדים.עושה מאזן שנתי וחושב כי אילו היה משקיע את הכסף בבנק היה מקבל עליו ריבית. התנהגותו- את התנהגותו של יעקוב יש לבחון משני הבטים: לני מות אישתו מצד אחד, ואחרי מותה. אחרי מות אישתו כואב על החובש שלא טיפל במארפה היטב וזילזל בהם. יוצא לטבע יושב על גדת הנהר ונזכר בביתו. עושה חשבון נפש ומבין שטעה ביחסו הקשה לאישתו ומבין שהוא גוסס ורוצה לכפר על מעשיו, לכן ניתן את כינורו לרוטשילד כניסיון לפייסו על חטאו כלפיו. רק על הנגינה יעקוב מתייחס באורח שונה אינו רואה בה רק מקור לרווח כספי.הנגינה משפיעה על תחושותיו העמוקות ביותר ומספקת לו מפלט והגנה רגשית , השינוי בשמותו לך בימיו האחרונים היומו האחרון מתרכך יחסו לרוטשילד ונוצרת בינהם ידידות רק ברגעיו האחרונים מגלה את החסד שבנתינה ואומר: "את הכינור תנו לרוטשילד"