הרעיון הדמוקרטי

הרעיון הדמוקרטי

הדמוקרטיה הפורמלית - הדמוקרטיה כצורת ממשל:
הדמוקטריה הפורמלית מוגדרת כ"ממשל העם, בידי העם, למען העם", כלומר מקור הסמכות של השלטון בדמוקרטיה הוא העם, הריבון. הדמוקרטיה רואה ברצון העם ערך מרכזי. העם הוא הריבון היחיד של הסמכות המדינית, וכל הגופים המדיניים שואבים את סמכותם מריבון זה. המדינה מתנהלת ע"י נציגים שנבחרים ע"י העם.
השיטה:
- בחירות חופשיות ודמוקרטיות
- חילופי שלטון
- הכרעת הרוב
- הפרדת רשויות
- שלטון החוק
- שוויון בפני החוק
- חירויות כגון: חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש האסיפה וההתכנסות, וחופש ההתארגנות הפוליטית.
הדמוקרטיה המהותית (ערכית) - הדמורטיה כערך:
הדמוקרטיה כערך, פירושה מערכת ערכים שבמרכזה האדם, המושתתת על עקרון זכויות האדם. האדם הוא ערך העומד בפני עצמו: הוא בן חורין, בעל זכויות אנוש, הידועות בשם "זכויות טבעיות" (חיים, חירות, וקניין). האדם וכבודו הם ערך עליון.
עקרונות הדמוקרטיה המהותית:
- תבוניות האדם - האדם הוא יצור רצינולי ומוסרי, בעל תבונה, השואף להשתמש בתבונה זו במהלך חייו. אדם הוא עצמאי
- חינוך לערכים דמוקרטיים
- סובלנות
- פלורליזם
- מוסריות
- הסכמיות
- חירות - לכל אדם יש הזכות לבקש את טובתו עפ"י דרכו, כל עוד אינו פוגע בחירותם של אחרים. כלומר, אין לנהל את חייו של האדם.
- שיוויון - מצד אחד לכל בני האדם יש זכות שווה לממש את זכותם לחירות, ומצד אחר חובתה של המדינה לדאוג לכל אחד מאזרחיה לתנאי קיום בסיסיים, שיאפשרו לו לממש את זכותו לחירות.

האמנה החברתית
המדינה הדמוקרטית היא תוצאה של הרעיון של האמנה החברתית.
האמנה החברתית היא הסכם בין בני אדם, בינם לבין עצמם, ובינם לבין המדינה. הרעיון שהביא את האנשים לחתום על האמנה הוא ההסכמה שחיים ללא פיקוח וארגון לא תורמים להתפתחות האדם, ולכן מוותר הפרט על חלק מחירויותיו בכדי לקבל מן הכלל הגנה על חיריויותיו. כלומר, המדינה הדמוקרטית היא פרי הסכמה בין בני אדם חופשיים ושווים. תפקיד המדינה הדמוקרטית הוא להגן על החירויות ועל הזכויות.

גישות לדמוקרטיה
ישנן שתי גישות לדמוקרטיה. שתיהן מתנהלות עפ"י חוקי הדמוקרטיה, אך כל מדינה קובעת לעצמה איך היא מתנהלת בתחום הכלכלי-חברתי. שתי הגישות מתייחסות למידת המעורבות של המדינה בתחום זה. מידת המעורבות היא זו ששמה את הדגש לערך המרכזי של כל גישה
1. הגישה הסוציאל דמוקרטית - הגישה דוגלת מצד אחד בבעלות ציבורית על אמצעי הייצור, ובמקביל מעודדת את יוזמת הפרט. מקיימת מצד אחד חברה חותרת לשיוויונות, ומצד שני מעניקה ביטוי לרצון האזרחים ולתחרות. הקהילה היא במרכז והשלטון מתערב בחיי החברה מתוך אחריות ומחוייבות לאזרחים, כלומר, אין הפרדה בין התחום הפוליטי לתחום החברתי-כלכלי. הדגש הוא על שיוויון, צמצום פערים, תיקון החברה, וכו'. הפעולות: מדרגות מס, סל בריאות, חוק חינוך חינם, דמי אבטלה, קיצבאות ילדים.
2. הגישה הליברלית - הגישה היא סדר מדיני שבו מגיע השלטון לכלל התערבות מזערית בחיי הפרט והחברה, רק למען הגנתו ושמירה על שלום הציבור. במרכז הגישה חירות הפרט (חירות כלכלית). הפעולות: יוזמה פרטית, תחרות חופשית, והגבלת השלטון (הפרדת ההון מהשלטון).