הלכתי - יחזקאל פרק י"ג

יחזקאל פרק י"ג

חלוקת הפרק לנושאים

• א' - ז' - דבר ה' על נביאי השקר המטעים את העם
• ח' - ט' - העונש הצפוי לנביאי השקר
• י' - ט"ז - הקיר הרעוע והטיח התפל
• י"ז - י"ט - התנהגות נביאות השקר ומעשיהן
• כ' - כ"ג - עונשן של נביאות השקר

פסוקים א' - ז' - דבר ה' על נביאי השקר המטעים את העם

פסוק א' - "ויהי דבר ה' אלי לאמר."

פסוק ב' - "בן אדם, הנבא אל נביאי ישראל הניבאים ואמרת לנביאי מליבם: שמעו דבר ה'!"

בן אדם, הנבא אל נביאי ישראל [והכוונה לנביאי השקר] הניבאים (=המנבאים נבואות) ואמרת לנביאי מליבם (=ואמרת לנביאים האלו שאת כל נבואתם הם בודים מליבם): שמעו דבר ה'!

פסוק ג' - "כה אמר אד-ני ידוד: הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו."

כה (=כך) אמר אד-ני ידוד: הוי על הנביאים (=אוי ואבוי לנביאים) הנבלים (=הפחותים והנבזים) אשר הולכים אחר רוחם (=אחר דמיונותיהם ואומרים את מה שבדמיונותיהם) ולבלתי ראו (=ובלי שראו מראה נבואה).

פסוק ד' - "כשועלים בחרבות - נביאיך ישראל היו."

פירוש 1: כשועלים בחרבות (=כמו שועלים המסתובבים בחרבות [=מקומות שוממים], וכאשר אדם יבוא להכנס לחרבה דרך פרצה שיש בה - כל השועלים יברחו דרך פרצה אחרת ואף אחד מהם לא ישאר שם) - נביאיך ישראל היו (=כך נביאי השקר בורחים כשבאה צרה ולא עוזרים לעם). פירוש 2: כשועלים בחרבות (=כמו שועלים הנכנסים אל כרם ענבים מהחרבה [=ממקום הפרצה] שיש בו) - נביאיך ישראל היו (=כך נביאי השקר מפתים את העם להקשיב להם, והם מתחילים זאת דרך הפירצה [=דרך חלשי האמונה] שעליהם קל להשפיע, ולאט לאט הם משיגים כך עוד תמיכה עד שכל העם מושפע מהם).

פסוק ה' - "לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום ה'."

לפי פירוש 1 מהפסוק הקודם: אומר יחזקאל (בשם ה') לנביאי השקר: לא עליתם בפרצות (=לא עמדתם בפרצות לעכב את האדם מלבוא, והנמשל: לא התפללתם לה' ובקשתם ממנו שיעכב את הרעה מלבוא) ותגדרו גדר על בית ישראל (=ולא גדרתם גדר בפרצות האלה, והנמשל: לא החזרתם את ישראל לדרך הטובה) לעמוד במלחמה ביום ה' (=כדי שתוכלו לעמוד במלחמה באויביכם שתבוא ביום שה' ישלם לכם על מעשיכם הרעים).

לפי פירוש 2 מהפסוק הקודם: אומר יחזקאל (בשם ה') לשרי ישראל: לא עליתם בפרצות (=לא עמדתם בפרצות שבכרם להלחם בשועלים, והנמשל: לא עצרתם את נביאי השקר ממעשיהם הרעים) ותגדרו גדר על בית ישראל (=ולא גדרתם גדר בפרצות שבכרם שלא יכנסו שועלים, והכוונה היא לומר: לא עזרתם לאותם חלשי אמונה בעם שהושפעו מנביאי השקר לחזור לדרך הטובה) לעמוד במלחמה ביום ה' (=כדי שתוכלו לעמוד במלחמה באויביכם שתבוא ביום שה' ישלם לכם על מעשיכם הרעים). הערה: המילה "לא" המסומנת בריבוע באה לומר שהיא מוסבת גם על "ותגדרו גדר", כלומר את הביטוי "ותגדרו גדר" יש לקרוא כך: ולא תגדרו גדר. הערה: פירוש 1 לפסוקים ד' - ה' הוא פירושו של מצודת דוד. פירוש 2 הוא פירושו של רד"ק. לפי פירוש 1 המשלים (ובסוגריים הנמשלים) הם: חרבות (עם ישראל), שועלים (נביאי השקר), האדם הבא להכנס לחורבה (האויב הבא לפגוע בישראל), פרצות (חוסר מעשים טובים). לפי פירוש 2 המשלים (ובסוגריים הנמשלים) הם: חורבות = פרצות (חלשי אמונה), שועלים (נביאי השקר), כרם (עם ישראל).

פסוק ו' - "חזו שוא וקסם כזב, האומרים נאם ה' וה' לא שלחם, ויחלו לקיים דבר."

(נביאי השקר האלו) חזו (נבואות) שוא וקסם כזב (=והקסם שבו הם יגידו את העתיד הוא כזב [=שקר] ), האומרים נאם ה' (=בדבריהם הם אומרים "נאם ה'" כדי ששומעיהם יחשבו שהם מדברים בשם ה' - ראו הערה) וה' לא שלחם (=אבל ה' לא שלח אותם בכלל לדבר בשמו), ויחלו לקיים דבר (=ומקוים ישראל שדברי נביאי השקר יתקיימו אך זה לא יקרה). הערה: אם נסתכל בתנ"ך נראה שנביאים כמו יחזקאל, ישעיהו, ירמיהו ועוד אמרו "נאם ה'" בדבריהם. כשנביא אומר "נאם ה'" הוא כאילו רוצה לומר: הדברים שאני אומר הם דברי ה'.

פסוק ז' - "הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם, ואומרים נאם ה' ואני לא דברתי?"

הלוא (=הרי) מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם (=וקסמים שקריים שבהם אמרתם את העתיד אמרתם), ואומרים נאם ה' ואני לא דברתי? (=אז איך אתם אומרים "נאם ה'" אם לא דברתי אליכם?)

פסוקים ח' - ט' - העונש הצפוי לנביאי השקר

פסוק ח' - "לכן כה אמר אד-ני ידוד: יען דברכם שוא וחזיתם כזב, לכן הנני אליכם נאם אד-ני ידוד."

לכן כה (=כך) אמר אד-ני ידוד: יען דברכם (=מכיוון שדיברתם) שוא וחזיתם (מראות) כזב (=שקר), לכן הנני (=הנה אני שולח את כעסי) נאם אד-ני ידוד."

פסוק ט' - "והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב, בסוד עמי לא יהיו, ובכתב בית ישראל לא יכתבו, ואל אדמת ישראל לא יבואו, וידעתם כי אני אד-ני ידוד."

והייתה (מכת) ידי אל (=על) הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב, בסוד (=בקבוצת) עמי לא יהיו [כלומר הם לא ישתייכו לעם ישראל], ובכתב בית ישראל לא יכתבו (=והם לא יזכו לעולם הבא), ואל אדמת ישראל לא יבואו (=ואל אדמת ישראל הם לא יבואו כשכל גולי בבל יחזרו אליה), וידעתם כי אני אד-ני ידוד (המשלם מידה כנגד מידה לכל אדם).

פסוקים י' - ט"ז - הקיר הרעוע והטיח התפל

פסוק י' - "יען וביען הטעו את עמי לאמר: שלום, ואין שלום, והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל."

יען וביען הטעו את עמי לאמר (=בגלל שהם הטעו את עמי ואמרו להם): שלום (=יהיה לכם שלום ושלווה ולכן אין לכם צורך לחזור בתשובה אל ה'), ואין שלום (=ובעצם לא יהיה שלום) - (לכן הם ראויים לקבל את העונש שתואר בפסוק ט'), והוא (=והעם [והכוונה לתושבי ירושלים] ) בונה חיץ (=בונה קיר מלבנים חלשות, והנמשל: העם בונה ומחזק את ירושלים מפני האויב וכך הוא חושב שהוא יהיה מוגן מפניו) והנם טחים אותו תפל (=ונביאי השקר מורחים על הקיר טיח לא טוב שנועד לייפות את הקיר הזה, והנמשל: נביאי השקר מייפים באמרות שקר את המחשבה הזו של העם). הערה: "יען וביען" - הכפילות באה לחזק ולהדגיש שרק בעבור עוון הטעית העם בלבד כבר מגיע לנביאי השקר לקבל את העונש המתואר בפסוק ט'.

'פסוק י"א - "אמור אל טחי תפל: ויפול! היה גשם שוטף, ואתנה אבני אלגביש תפלנה, ורוח סערות 'תבקע."

אומר ה' ליחזקאל: אמור אל טחי תפל (=אל נביאי השקר): ויפול! (=והקיר שאתם מייפים יפול! והנמשל: דבריכם לא יתקיימו!) היה (=אם יהיה) גשם שוטף, ואתנה (=ואם אתן) אבני אלגביש (=אבני קרח וברד) תפלנה (=שיפלו על הקיר הזה), ורוח סערות תבקע (=ואם אביא רוח סערה שתבקע את הקיר) - אז הקיר יפול בקלות! [במילים אחרות, ה' אומר שבקלות הוא יכול להראות שנביאי השקר שקרנים.]

פסוק י"ב - "והנה נפל הקיר, הלוא יאמר אליכם: איה הטיח אשר טחתם?"

והנה (כאשר) נפל (=יפול) הקיר, הלוא (=הרי אז) יאמר (=יאמר האויב שיבוא לתקוף את ירושלים או יאמר ה') אליכם (=אליכם, נביאי השקר ותושבי ירושלים): איה הטיח אשר טחתם? (=איפה דבריכם שירושלים תעמוד ולא תיפול?) פסוק י"ג - "לכן כה אמר אד-ני ידוד: ובקעתי רוח סערות בחמתי, וגשם שוטף באפי יהיה, ואבני אלגביש בחמה לכלה."

לכן כך אמר אד-ני ידוד: ובקעתי רוח סערות בחמתי (=אני אבקע את הקיר ע"י רוח סערה), וגשם שוטף באפי יהיה (=ואביא גשם חזק על הקיר הזה), ואבני אלגביש (=ואפיל אבני קרח וברד על הקיר הזה) בחמה לכלה (=ואעשה זאת בכעס כדי לכלות את הקיר הזה). [והנמשל הוא: אני אביא אויב שיבקע את העיר ירושלים, יפרוץ אליה במלוא כוחו וישמיד אותה לחלוטין.]

פסוק י"ד - "והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל, והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו, ונפלה וכליתם בתוכה, וידעתם כי אני ה'."

והרסתי את הקיר (=ואהרוס את ירושלים) אשר טחתם תפל (=אשר אתם נביאי השקר אמרתם שקרים שירושלים לא תושמד), והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו (=והקיר יפול ויושמד עד שלא ישאר ממנו כלום כלומר עד שיראו רק את היסוד [=את הארץ] בלי שום דבר שעומד עליה, והנמשל: ירושלים תהיה מושמדת לחלוטין), ונפלה (ירושלים) וכליתם (=ואתם נביאי השקר תמותו) בתוכה, וידעתם כי אני ה'. הערה: פסוק זה כבר מרמז לנו על הנמשל. המילה "ונפלה" מדברת על ירושלים (ולא על הקיר, כי אם הכתוב היה מדבר על הקיר היה כתוב "ונפל" ולא "ונפלה").

פסוק ט"ו - "וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו תפל, ואומר לכם: אין הקיר ואין הטחים אותו!"

וכליתי את חמתי (=ואשפוך את כעסי) בקיר (=בירושלים) ובטחים אותו תפל (=ובנביאי השקר), ואומר לכם: אין הקיר ואין הטחים אותו! (=הנה כל דבריכם, נביאי השקר, הם דברי שקר!)

פסוק ט"ז - "נביאי ישראל הנבאים אל ירושלים והחוזים לה חזון שלום ואין שלום, נאם אד-ני ידוד."

(עונשה של ירושלים יבוא בגלל) נביאי ישראל הנבאים אל ירושלים והחוזים לה חזון שלום (=אומרים נבואות שקר שהעיר תעמוד על תילה) ואין שלום (=כשבעצם לא יהיה לה שלום), נאם ה'. הערה: מה עם תושבי ירושלים? הם לא ימותו כשירושלים תחרב? תשובה: האנשים מתושבי ירושלים שהאמינו וקיבלו את דברי נביאי השקר גם ימותו עם נביאי השקר. (רד"ק) [ולידע כללי - אותם אלו שנשארו בחיים (שלפי רד"ק הם אלה שלא האמינו לנביאי השקר), הוגלו לבבל בגלות צדקיהו.]

פסוקים י"ז - י"ט - התנהגות נביאות השקר ומעשיהן

פסוק י"ז - "ואתה בן אדם, שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן, והנבא עליהן."

אומר ה' ליחזקאל: ואתה בן אדם, שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן (=המנבאות דברים מליבן ואומרות שדבריהן הם נבואה), והנבא עליהן (את הדברים שאומר לך).

פסוק י"ח - "ואמרת - כה אמר אד-ני ידוד: הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי, ועושות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות! הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה?"

ואמרת (אליהן) - כך אמר ה': הוי למתפרות על כל אצילי ידי (=אוי ואבוי לאלו שתופרות כסתות [=סרטים] ושמות את הסרטים האלה על אצילי ידיהן [=על מרפקי ידיהן - רד"ק לפסוק כ'] ), ועושות המספחות על ראש כל קומה (=והן שמות מטפחות על ראשיהם של האנשים שבאים אליהם) לצודד נפשות! (=והן עושות כל זה כדי לצוד נפשות, כלומר כדי לרמות אותם!) [הסרטים והמטפחות הם אביזרי קסם שאיתם נביאות השקר מגלות לאלו שבאים אליהן את העתיד אבל בעצם זו רמאות אחת גדולה!] ושואל יחזקאל בשם ה': הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה? (=היתכן שתצודו את נפשות עמי בשקרים ובכך תחיו את נפש עצמיכן מהשכר שאתם מקבלים מהאנשים שמשלמים לכן וחושבים שאינכן משקרות להם?) [במילים אחרות השאלה היא: האם זה הוגן לקבל שכר בעבור החטאת אנשים?]

פסוק י"ט - "ותחללנה אותי אל עמי, בשעלי שעורים ובפתותי לחם, להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה, בכזבכם לעמי שומעי כזב."

ותחללנה אותי אל עמי (=בעמי) [כי אתן גורמות לעמי לבטוח בכן ולא בי], בשעלי שעורים ובפתותי לחם (=ואת זה אתן עושות כדי לקבל את שכרכן - מלוא החופן שעורים וחתיכות לחם), (אתן אומרות) להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה (=אתן אומרות לצדיקים שהם ימותו, ולרשעים שהם יחיו), בכזבכם לעמי שומעי כזב (=אתן משקרות לעמי והם מקבלים מכם את השקר שלכן).

פסוקים כ' - כ"ג - עונשן של נביאות השקר

פסוק כ' - "לכן כה אמר אד-ני ידוד: הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצודדות שם את הנפשות לפורחות, וקרעתי אותם מעל זרועותיכם, ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצודדות, את נפשים לפורחות."

לכן כך אמר ה': הנני (שולח כעסי) אל (=על) כסתותיכנה (=הסרטים שלכן) אשר אתנה (=אתן) מצודדות (=מרמות) שם (=בהן) את הנפשות לפורחות (=את הנפשות שפורחות ועפות בגללכן לגיהנום), וקרעתי אותם מעל זרועותיכם (=זרועותיכן), ושלחתי (לחופשי) את הנפשות אשר אתן (=אתן) מצודדות, ומפרט יחזקאל איזה נפשות אלה: את נפשים לפורחות (=את אותן הנפשות שפורחות בגללכן לגיהנום).

פסוק כ"א - "וקרעתי את מספחותיכם והצלתי את עמי מידכן, ולא יהיו עוד בדרך למצודה, וידעתן כי אני ה'."

וקרעתי את מספחותיכם (=המטפחות שלכן) והצלתי את עמי מידכן, ולא יהיו עוד בידכן למצודה (=ולא תרמו יותר את עמי), וידעתן כי אני ה'.

פסוק כ"ב - "יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו, ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע לחיותו."

[פסוק זה הוא מפשט סיבה, ואת משפט התוצאה נראה בפסוק הבא.] יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו (=מכיוון שאתן שברתן את ליבו של הצדיק בכך שאמרתן לו דבר שקר שהוא ימות, בעוד שאני לא אמרתי לו כך), ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע לחיותו (=ומכיוון שבמקביל לכך הבטחתן חיים לרשע ובכך חיזקתן אותו ומנעתן ממנו את האפשרות לסור מדרכו הרעה ולזכות לחיים). [ובעצם, יוצא שהן גם פוגעות בצדיק (מחלישות אותו) וגם ברשע (מונעות ממנו לחזור בתשובה).]

פסוק כ"ג - "לכן שוא לא תחזינה, וקסם לא תקסמנה עוד, והצלתי את עמי מידכן, וידעתן כי אני ה'."

לכן שוא לא תחזינה (=לא תנבאו יותר שקר), וקסם (שוא) לא תקסמנה עוד, והצלתי את עמי מידכן, וידעתן כי אני ה'.

לסיכום: ה' מעניש את נביאות השקר בגלל 2 סיבות עיקריות:

• גורמות לחילול ה' כי העם בוטח בהן ולא בה' (פסוק י"ט).
• מחזקות את הרשע ומחלישות את הצדיק (פסוק י"ט) וכתוצאה מכך גם הצדיק וגם הרשע

נפגעים מכך (פסוק כ"ב).

הביטוי "והצלתי את עמי מידכן" חוזר פעמיים בקטע, וזאת כדי להדגיש כמה העם היה שבוי בידי נביאות השקר. הביטויים בקטע כמו "מצודדות", "מצודה", "פורחות" ממחישים זאת בכך שהם מזכירים דימוי של ציפור שאותה צד צייד (וכך גם נביאות השקר צדות [=מרמות] את העם).