בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ'

בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ'

תופעות בשיר (מבנה ותוכן)

• חריזה דייקנית.
• אנפורה – חזרה על הברות בראשית השורות השיריות.
• מבנה של סונאטה – שיר זהב, מבנה של בתים: 4 שורות-4 שורות-3 שורות-3 שורות. זוהי צורה מאוד סגורה שאין בה חריגות – חריזה דייקנית, מספר שורות קבוע.

תופעות בתוכן

• בובה ממוכנת (כותרת השיר), הוא מושא חלומות של הרבה מאוד ילדות (לפחות כך היה בעבר). זוהי בובה עם מגוון פעולות מצומצם והיא תלותית ולא פעילה בעזרת עצמה. כשרואים את הכותרת נוצרות ציפיות שנשברות עם הקריאה. בובה הוא מושג טעון – מצד אחד היא מזכירה ילדות ומצד שני – בובה שבירה. כמו כן, במושג "בובה" יש גם מתח מיני.

• כבר בבית הראשון מתברר שזוהי בובה שבורה, בובה "מסוג שני". יש כאן צלקת נפשית – הבובה תוקנה אך עדיין נשארה לה צלקת נפשית. התוצאה של הצלקת הנפשית היא שהבובה הופכת להיות ממושמעת ומחושבת, בצורה השלילית, היא לעולם לא תרשה לעצמה עשייה ספונטאנית – אובדן הספונטאניות, לטוב ולרע.

• הבובה היא סמל (סמל – מוחשי הבא במקום מופשט) לנערה.

• אם נשים את השיר על ציר הזמן, שני הבתים הראשונים הם עבר קדום (Past Perfect) ושאר הבתים הם בעבר היותר קרוב. העבר הקדום הוא למעשה האירוע ואילו העבר הקרוב הוא התוצאה.

• על מנת להדגיש את הקיום הרופף ועד כמה התיקון הוא רק חיצוני ולא פנימי, מופיע הדימוי של הזמורה האחוזה בקנוקנת. זהו דימוי של אדם לצמח – האדם הוא עץ השדה – דימוי מאוד וותיק. הדימוי הוא לגפן, שהוא פרי מאוד נשי. זוהי יצירה נשית המראה הבדל בין אמנות נשית לאמנות גברית. יש כאן קיום רופף של הבובה שעומדת ליפול מהקנוקנת.

• בהמשך נלקחת הבובה ל"נשף המחולות", שהוא סמל לטקס ההתבגרות. כיום כבר אין "נשף מחולות" – טקס שלקוח מתרבות המאה ה-19. על פי השיר, בנשף זה היו חתולים וכלבים ולא אבירים וגברים מנומסים. הכלבים והחתולים הם חיות – הם ספונטאניים. היא מצפה לנשף האלגנטי, אך היא מוצאת את עצמה בנשף של כלבים וחתולים. חיות אלה מאוד מיוחמים, יצריים, ספונטאניים, אבל הבובה לא כזאת. זהו אירוע טרגי – היא ציפתה למשהו מסוים שהוא פרי של חינוכה, אבל היא קיבלה את ההיפך הגמור.

• בבית הרביעי כתוב שהיא באה מצוידת לנשף, היה לה הכל, אך כל מה שהיה לה הפך לה למכשול – "הכלבים והחתולים" יכולים להשחית את שמלתה ולקפוץ על הכובע שלה.

• סיכום השיר: אין לי כלום. חינכו אותי למשהו ואני מוצאת את עצמי במקום אחר שאני לא בנויה להצליח בו. יש כאן ביקורת חברתית על חינוך הנשים. יוצרים עולם של ציפיות שמתנפץ.

• השיר מחבר ביחד אמירה אישית של הבובה השבירה וגם אמירה כללית על העולם שהשתנה.

• השיר בנוי בצורה של שירה קלאסית כדי להדגיש את הרעיון בשיר על כך שיש ניגוד בין התוכן לצורה. יש כאן התנגשות מתוכננת בין הצורה הקלאסית והדייקנית לתוכן הצעקני והלא-דייקני שיוצר ניגוד מודגש וצעקני לעין. הניגודים מדגישים אחד את השני.

הערות נוספות

• בחומר היצירה של הספרות ישנה בעייתיות. המילים, שהן חומר היצירה, נמצאות בשימוש יומיומי וכולנו משתמשים בהן. החומר הזה הופך ליצירה והשאלה היא איך מבדילים בין מילים יומיומיות לבין יצירה.
• האנפורה תורמת לצורה ההדוקה של השיר וכמו כן יוצרת תחושה מסוימת בשמיעה.