הלכתי - ישעיהו פרק י'

ישעיהו פרק י'

חלוקת הפרק לנושאים:

• א' - ד' - עיוות הדין
• ה' - י"ט - גאוות אשור ועונשה
• כ' - כ"א - שארית ישראל תשוב אל ה'
• כ"ב - כ"ז - יהודה תשוב אל ה', ועול אשור ישבר
• כ"ח - ל"ב - מסעות צבא אשור בהתקרבותו אל ירושלים
• ל"ג - ל"ד - מפלת צבא אשור משולה לכריתת יער

הערה: בפסוקים א' – כ"א ישעיהו מדבר אל מלכות ישראל (=10 השבטים) ולא אל מלכות יהודה!

פסוקים א' - ד' - עיוות הדין

פסוק א' - "הוי החוקקים חקקי און, ומכתבים עמל כתבו!"

הוי החוקקים חקקי און (=אוי ואבוי לדיינים שמטים את הדין ואומרים לסופריהם לכתוב דינים שאינם נכונים), ומכתבים עמל כתבו! (=ואוי ואבוי לסופריהם שכותבים את מה שהם אומרים להם לכתוב)!

פסוק ב' - "להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי, להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבוזו."

(והדינים הלא נכונים האלה שכתבו הסופרים יגרמו) להטות מדין דלים ולגזול משפט עניי עמי (=להטות את הדלים מלקבל את מה שמגיע להם ולגזול את משפט האמת שצריך להתקיים לעניים), (וכתוצאה מכל זה, מה שיקרה הוא) להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבוזו (=האלמנות יהיו שללם של הדיינים ואת היתומים הם ישדדו, כלומר במילים אחרות - הם ישדדו את כל החלשים בחברה).

פסוק ג' - "ומה תעשו ליום פקודה ולשואה ממרחק תבוא? על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם?"

(אמנם אין כח בידי החלשים בחברה להעניש אתכם) ומה (=אבל מה) תעשו ליום פקודה (=ליום בו יעניש ה' אתכם על עוונותיכם) ולשואה ממרחק תבוא (=וליום בו יבוא עליכם חושך מרחוק, והכוונה למלך אשור שיבוא מארץ רחוקה עליהם)? על (=אל) מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם? (=והיכן תניחו את כל כבודכם [=רכושכם] שהשגתם בגזל כשיבוא מלך אשור להגלות אתכם מארצכם?)

פסוק ד' - "בלתי כרע תחת אסיר ותחת ההרוגים יפלו! בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה!"

בלתי (=מי שלא) כרע (=יחביא עצמו) תחת אסיר (=בין האסורים שילכו לגלות) ותחת ההרוגים יפלו (=או שלא ישכב בין ההרוגים וידמה עצמו למת) - (לא יוכל להמלט)! [כלומר שאשור יבואו, הם יגלו חלק מכם וחלק מכם הם יהרגו - ומי שירצה להנצל מכך יצטרך להתחבא בין האסירים שהולכים בשבי לגלות או לדמות עצמו למת שלא יחשבו שהוא חי - זה פירוש מרד"ק.] בכל זאת (=ועם כל המצב הרע הזה עדיין) לא שב אפו (=לא ירגע ה' מכעסו) ועוד ידו נטויה (=והוא מוכן להכות בישראל גם בגלות)!

הערה: המלבי"ם מסביר אחרת ומחבר את 2 השאלות בסוף פסוק ג' אל הצלע הראשונה שבפסוקנו כך: 1) אל מי תנוסו לעזרה? - (הרי לא יהיה לכם שום עזר) בלתי (=אלא רק) כרע תחת אסיר (=תוכלו להיות אסירים וליפול בידי האויב, וזו תהיה ה"עזרה" היחידה שתשמור את נפשכם). 2) ואנה תעזבו כבודכם? - (הרי לא תוכלו לשמור את רכושכם) בלתי (=אלא רק) תחת ההרוגים יפלו (=תוכלו להיות נופלים בין כל ההרוגים שסירבו גם הם לוותר על רכושם לאויב).

פסוקים ה' - י"ט - גאוות אשור ועונשה

פסוק ה' - "הוי אשור שבט אפי, ומטה הוא בידם זעמי!"

הוי אשור שבט אפי (=אוי ואבוי לך אשור, כל שבט המושל [=כל השלטון בישראל] שלך הגיע לך רק בגלל אפי [=כעסי] על ישראל), ומטה הוא בידם זעמי (=והמטה [=המקל] שאיתו אתה מכה את ישראל ניתן לך רק בגלל זעמי על ישראל). [ואם לא הייתי כועס וזועם על ישראל - לא היית יכול להכות בהם.]

פסוק ו' - "בגוי חנף אשלחנו, ועל עם עברתי אצונו, לשלול שלל ולבוז בז ולשימו (קרי: ולשומו) מרמס כחומר חוצות."

בגוי חנף (=על עם רשע, והכוונה על כל ישראל) אשלחנו (=אשלח את אשור), ועל עם עברתי אצונו (=אבל רק על מי שיש לי עברה [=כעס] עליו - אצוה את אשור לפגוע בו), (ואין רשות לאשור גם להשמיד את אותו אחד שאני כועס עליו אלא רק) לשלול שלל ולבוז בז (=לשלול ולבזוז את רכושו) ולשימו מרמס כחומר חוצות (=וכמו שמועכים חומר בנייה כדי שיהיה אפשר לעשות איתו לבנים - כך גם הרשות היחידה שיש לאשור היא לפגוע ברשע כדי שיחזור בתשובה אבל אסור לו להשמידם). הערה: אנחנו רואים פה הדרגה בפסוק - ה' ישלח את אשור על כל מלכות ישראל, אבל יצוה אותם לפגוע רק ברשעים, אבל לא רק זאת, אסור לאשור להרוג את הרשעים אלא רק לפגוע בהם בצורה שתגרום להם לחזור בתשובה - ההסבר של כל המהלך הזה הוא הסברו של המלבי"ם.

פסוק ז' - "והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים, לא מעט!"

והוא (=אבל הוא, סנחריב מלך אשור) לא כן ידמה (=לא יחשוב כך) ולבבו לא כן יחשוב (=כנ"ל, והכפילות באה לחיזוק העניין), כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט (=כי בלבבו יש תאוה להשמיד הכל, והוא רוצה להכרית את כל העמים), לא מעט! (=ולכן, גם לאחר השחתת 10 השבטים וארצות נוספות הוא לא ירגע וירצה לבוא על ירושלים, בירת ממלכת יהודה ויגיד: לא תשאר אף המעט הזו!)

פסוק ח' - "כי יאמר: הלוא שרי יחדיו מלכים!"

(והסיבה לגאוות סנחריב היא) כי יאמר: הלוא (=הרי) שרי יחדיו מלכים! (=כל אחד ואחד מהשרים שלי הוא מלך כי יש לו צבא גדול, ולכן אין שום עם בעולם שיוכל לעמוד נגדי!)

פסוק ט' - "הלוא ככרכמיש כלנו, אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק - שומרון?"

וממשיכים דברי סנחריב: הלוא ככרכמיש כלנו (=הרי כמו שכבשתי את כרכמיש [שם של עיר גדולה] כך גם כבשתי את כלנו [שם של עיר גדולה אחרת] ), אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק - שומרון? (=האם לא כמו שכבשתי את ארפד וחמת [שמות של ערים] ואת דמשק [בירת מלכות ארם] - האם לא כך גם אכבוש את שומרון [בירת מלכות 10 השבטים] ?) הערה: על כיבושה של דמשק, בירת ארם ע"י אשור - ראה מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק ט'.

פסוק י' - "כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון!"

וממשיכים דברי סנחריב: כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון (=כמו שהצלחתי לכבוש את הממלכות האלה, עובדי האלילים, שלהם היו פסילים חזקים יותר מפסיליהם של מלכות יהודה ומלכות 10 השבטים, אז כל שכן שאני אכבוש את מלכות יהודה ומלכות 10 השבטים!)

פסוק י"א - "הלוא כאשר עשיתי לשומרון ולאליליה, כן אעשה לירושלים ולעצביה!"

וממשיכים דברי סנחריב: הלוא (=הרי) כאשר עשיתי לשומרון ולאליליה (=כמו שעשיתי למלכות 10 השבטים ולאלילים שלה שאותם שברתי), כן (=כך) אעשה לירושלים ולעצביה (=למלכות יהודה ולפסיליה). [כאן מסתיימים דברי סנחריב.] הערה: בפסוק י' מתואר מה שאמר סנחריב לפני כיבוש מלכות 10 השבטים, ובפסוק זה (פסוק י"א) מתואר מה שאמר סנחריב אחרי כיבוש מלכות 10 השבטים. (רש"י / רד"ק / מצודת דוד, ועוד)

'פסוק י"ב - "והיה כי יבצע אד-ני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים, אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו."

אומר ישעיהו: והיה כי יבצע אד-ני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים (=והיה כאשר ה' יסיים להעניש את כל המורדים בו ע"י סנחריב, וזה יקרה כשסנחריב יבוא לכבוש את הר בית המקדש ואת ירושלים [אחרי שהוא כבש כבר את מלכות 10 השבטים ואת כל ערי יהודה חוץ מירושלים!] ), (אז) אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו (=אז אעניש את סנחריב על כל גאוותו והתפארותו). [ואכן, בסוף פרק י"ט במלכים ב' מתואר שמלאך ה' בא והיכה בצבאו של סנחריב והיו הרבה הרוגים.]

פסוק י"ג - "כי אמר: בכח ידי עשיתי, ובחוכמתי כי נבונותי, ואסיר גבולות עמים, ועתידותיהם (קרי: ועתודותיהם) שושתי, ואוריד כאביר (קרי: כביר) יושבים."

(ואני אעניש את סנחריב) כי (הוא) אמר: בכח ידי עשיתי (=כל נצחונותי באו ממני ולא מהקב"ה), ובחוכמתי כי נבונותי (=ובחוכמתי באו נצחונותי כי אני נבון וחכם), ואסיר גבולות עמים (=והסרתי את כל גבולות העמים שכבשתי ושמתי את כולם מעורבבים יחד תחת מלכותי [ומכאן יש טוענים ש 10 השבטים נעלמו כי הם התערבבו בין שאר העמים שכבש סנחריב] ), ועתודותיהם שושתי (=ואוצרותיהם שללתי), ואוריד כאביר יושבים (=והורדתי את היושבים במקומות מבוצרים וחזקים ממקומותיהם אל הארץ, כלומר הוצאתי אותם ממקומותיהם החזקים ועכשיו הם נמצאים חסרי הגנה).

'פסוק י"ד - "ותמצא כקן ידי לחיל העמים, וכאסוף ביצים עזובות כל הארץ אני אספתי ולא היה 'נודד כנף ופוצה פה ומצפצף!"

ועוד אמר סנחריב: ותמצא כקן ידי לחיל העמים (=כמו שלאדם קל לקחת קן ריק ועזוב בלי ציפורים כך גם לי היה קל לנצח את צבאות העמים ללא התאמצות), וכאסוף ביצים עזובות (=וכמו שלאדם קל לקחת ביצים עזובות שהציפור לא שומרת עליהם) כל הארץ אני אספתי ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף! (=כך גם אני לקחתי את אוצרותיהם של העמים ולא היה אף אדם שהתנגד לי ואפילו לא בדיבור!) הערה: מכיוון שהמשיל סנחריב את צבאות העמים שכבש לקן ואת אוצרות העמים לביצים - לכן גם המשיל את אנשי העמים הכבושים ל"נודד כנף ופוצה פה ומצפצף" - זו תופעת "לשון נופל על לשון".

'פסוק ט"ו - "היתפאר הגרזן על החוצב בו? אם יתגדל המשור על מניפו? כהניף שבט את מרימיו, 'כהרים מטה, לא עץ!"

אומר ישעיהו: היתפאר הגרזן על החוצב בו? (=האם גרזן יכול להתפאר כנגד החוצב בו ולטעון, כי החציבה היא פעולתו שלו ולא של החוצב?) אם יתגדל המשור על מניפו? (=האם יתפאר המסור [=כלי לחתוך עצים] על מי שמנסר איתו עצים?) - (הרי לפי דברי סנחריב זה נראה) כהניף שבט את מרימיו (=כאילו המקל הוא זה שמרים את עצמו ואת יד האדם שמרימו), כהרים מטה, לא עץ (=כאילו למטה יש כח להרים, אבל בעצם לא המטה שהוא בסה"כ חתיכת עץ הוא זה שמרים אלא האדם)! [וישעיהו רוצה לומר במשל זה - סנחריב, לא אתה בעל הנצחונות, אלא ה' שנתן לך את הכח לנצח!]

פסוק ט"ז - "לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון, ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש!"

(בעקבות גאוותך וסירובך להכיר בה' שנתן לך יכולת לנצח) לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון (=ה' ירזה את השמנים, כלומר ה' יהרוג את שרי אשור), ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש! (=ואת צבא אשור שבהם סנחריב מתכבד - ה' יכלה אותם כמו שהאש מבעירה הכל ולא משאירה כלום!)

פסוק י"ז - "והיה אור ישראל לאש, וקדושו ללהבה, ובערה, ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד!"

והיה אור ישראל (=כנוי לקב"ה) לאש (שתבעיר את אשור), וקדושו (=וקדושו של ישראל, כנוי נוסף לקב"ה) ללהבה (=יהיה ללהבה) [וכפילות הדבר באה לחיזוק העניין] , ובערה (האש הזאת באשור), ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד! (=ואכלה האש הזאת את כל הקוצים ביום אחד!) [והכינוי "שית ושמיר" שפירושו קוצים, מכוון על השרים הגדולים של אשור, כי הם הכאיבו כמו קוצים לעמים שכבש סנחריב.]

פסוק י"ח - "וכבוד יערו וכרמילו - מנפש ועד בשר יכלה, והיה כמסוס נוסס."

וכבוד יערו וכרמילו (=והיערות והכרמלים [=שדות וכרמים] המכובדים, והכוונה לכל מחנה אשור שהיו רבים כמו מספר היערות והכרמלים שבעולם ובהם התכבד והתפאר סנחריב) - מנפש ועד בשר יכלה (=ה' לא רק יהרוג אותם אלא גם את גופותיהם הוא ישרוף), והיה כמסוס נוסס (=והיה סנחריב שהיה אחראי להרים נס [=דגל] שקורא לצבאו לתקוף את העמים לדבר רקוב ונמס - מלבי"ם).

פסוק י"ט - "ושאר עץ יערו מספר יהיו, ונער יכתבם."

ושאר עץ יערו (=ושאר העצים שיישארו ביער, כלומר שאר אנשי אשור שלא ימותו) מספר יהיו (=יהיו מאוד מעטים), ונער יכתבם (=ומספרם יהיה כל כך קטן עד כדי כך שנער יוכל לכתוב את כל שמותיהם).

פסוקים כ' - כ"א - שארית ישראל תשוב אל ה'

'פסוק כ' - "והיה ביום ההוא, לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו, ונשען'על ה' קדוש ישראל באמת."

והיה ביום ההוא (שבו תיפול אשור), לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב (ששרדו את החורבן שעשתה עליהם אשור) להשען על מכהו (כמו שאחז מלך יהודה סמך על מלך אשור ובסוף מלך אשור הכה בו, כמתואר במלכים ב' פרק ט"ז פסוק ז'), ונשען (=אלא ישען) על ה' קדוש ישראל באמת (=בלב שלם ואמיתי). [ואכן, חזקיהו מלך יהודה שנשען על ה' - בימיו קרה האסון הגדול שראינו לאשור.]

פסוק כ"א - "שאר ישוב שאר יעקב, אל א-ל גיבור."

שאר ישוב שאר יעקב (=השארית מ 10 השבטים שגלו בגלות אשור ישובו בעתיד, השארית הזו היא שאריתה של יעקב), (ושיבתה תהיה) אל א-ל גיבור (=אל ה' הגיבור שהראה גבורתו במפלתה של אשור).

פסוקים כ"ב - כ"ז - יהודה תשוב אל ה', ועול אשור ישבר

הערה: מפסוק זה עד סוף הפרק, אנחנו חוזרים אחורה בזמן, לתקופה שאחרי שאשור כבשה את ארץ 10 השבטים והגלתה אותם, אבל לפני שהיא הושמדה בירושלים.

פסוק כ"ב - "כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים - שאר ישוב בו, כליון חרוץ שוטף צדקה."

כעת, פונה ישעיהו אל חזקיהו מלך יהודה ואומר לו: כי (=אפילו) אם יהיה עמך ישראל (=העם שלך, אנשי יהודה) כחול הים (=רבים מאוד) - שאר ישוב בו (=עדיין רק מי שישאר מהם זו השארית שתשוב לה'), (והסיבה לכך היא כי) כליון חרוץ שוטף צדקה (=כליון חרוץ [=השמדה שנגזרה] תבוא ותשטוף [=ותכלה] את הרשעים לפי הצדקה, כלומר לפי הצדק [=מידה כנגד מידה] ).

פסוק כ"ג - "כי כלה ונחרצה אד-ני ידוד צבאות עושה בקרב כל הארץ."

כי (=אכן) כלה (=כליון / השמדה) אד-ני ידוד צבאות (=הקב"ה) עושה בקרב (=בתוך) כל הארץ (ולכן, אנשי יהודה - שובו אל ה' מדרכיכם הרעות).

'פסוק כ"ד - "לכן כה אמר אד-ני ידוד צבאות: אל תירא עמי יושב ציון מאשור! בשבט יככה ומטהו 'ישא עליך בדרך מצרים!"

(מכיוון שידעתי, שאתה חזקיהו ואנשיך תשובו אל ה') לכן כה (=כך) אמר אד-ני ידוד צבאות: אל תירא עמי יושב ציון (=היושב בירושלים) מאשור! בשבט יככה (=הוא רק יכה אותך במקל, כלומר הוא רק יכאיב לך אבל לא יהרוג אותך) ומטהו ישא עליך (=וירים מטהו עליך כדי לאיים עליך, והכוונה למיסים שישים עליהם) בדרך מצרים (=כמו שעשו מצרים לישראל, ככתוב בשמות "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם" - כלומר הם עינו אותם במיסים ובעבודה קשה אבל לא הרגו אותם).

פסוק כ"ה - "כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על תבליתם."

כי עוד מעט מזער (=אכן עוד מעט מאוד זמן) וכלה זעם ואפי על תבליתם (=ואז אכלה [=אשפוך] את כעסי הגדול על תבליתם [=תועבותיהם, חטאיהם הגדולים] של בני אשור). [ויש מפרשים אחרת, שהכעס הגדול של ה' על ישראל ותועבותיהם יתכלה (=יעלם), וזה אותו כעס שראינו לעיל בפסוק ה'.]

פסוק כ"ו - "ועורר עליו ה' צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים, ונשאו בדרך מצרים."

ועורר עליו (=ויביא - תרגום יונתן) עליו (=על סנחריב מלך אשור) שוט (=מכה גדולה) כמכת מדין בצור עורב (=כמו אותה מכה שחטפו המדינים במקום שנקרא צור עורב - שופטים ז' כ"ה) ומטהו על הים (=ויביא ה' עליו את אותו מטהו של משה שחצה את הים והטביע את המצרים), ונשאו בדרך מצרים (=וה' יטלטל את אשור מן העולם כמו שעשה למצרים).

פסוק כ"ז - "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך, וחובל עול מפני שמן."

והיה ביום ההוא (שבו תיפול אשור) יסור סבלו מעל שכמך (=יסור המשא הכבד שהטיל סנחריב מעליך, חזקיהו) ועלו מעל צוארך (=כנ"ל, וכפילות הדבר באה לחיזוק העניין), וחובל עול מפני שמן (=ויישחת העול [=הנטל / המשא הכבד] ששמים על הצואר מפני השומן שבצוואר - וזה משל שהנמשל שלו הוא שסנחריב יושמד מפני חזקיהו). הערה: הרעיון במשל הזה הוא שמה שקורה הוא בלתי צפוי, ההפך מהרגיל! למה? כי העול אמור להשחית את שומן הצואר, העול אמור לפגוע בצואר ולא ההפך! ובמקביל, סנחריב היה אמור לנצח את חזקיהו ולהשמיד אותו, אבל קרה ההפך, ולמה? כי חזקיהו הלך בדרכי ה' (פסוק כ"ד).

פסוקים כ"ח - ל"ב - מסעות צבא אשור בהתקרבותו אל ירושלים

הערה: בקטע זה ישעיהו מתאר איך מצד אחד בא סנחריב בכח גדול וכל הארץ נמוגה מפניו, ובקטע הבא (פסוקים ל"ג - ל"ד) הוא יתאר מצד שני איך סנחריב וצבאו יושמדו ע"י כח גדול.

פסוק כ"ח - "בא על עית, עבר במיגרון, למכמש יפקיד כליו."

בא (סנחריב) על עית, עבר במיגרון, למכמש (=במכמש) יפקיד כליו (=השאיר את כלי המלחמה כדי לא להתאמץ ולסחוב הרבה, כי הוא חשב שאת ירושלים הוא יכבוש בקלות ולא יצטרך אותם בכלל). [עית, מיגרון ומכמש הן ערים שנמצאות ליד ירושלים.]

פסוק כ"ט - "עברו מעברה, גבע מלון לנו, חרדה הרמה, גבעת שאול נסה."

עברו (צבאות אשור את) מעברה, גבע מלון לנו (=בעיר גבע לנו במלון, והם לא לנו בשדה, כי הם הרגישו בטוחים ושאף אחד לא יבוא להתנקש בהם), חרדה הרמה (=אנשי הרמה פחדו מפניהם), גבעת שאול נסה (=אנשי גבעת שאול עזבו ברחו ממקומם בגלל פחדם הגדול מאשור).

פסוק ל' - "צהלי קולך בת גלים, הקשיבי לישה עניה ענתות!"

והאנשים מהמקומות שהוזכרו בפסוקים הקודמים קוראים אל אנשי בת גלים: צהלי קולך בת גלים (=אנשי בת גלים, הרימו את קולכם וצעקו בקול רם כדי להזהיר את אנשי ליש שצבא אשור מתקרב), הקשיבי לישה עניה ענתות! (=אנשי ליש, הקשיבו לקול הצעקות של אחיכם בבת גלים ובירחו ממקומכם, והקשיבו גם אתם אליהם, תושבי ענתות העניים, ובירחו גם אתם!)

פסוק ל"א - "נדדה מדמנה, יושבי הגבים העיזו."

נדדה מדמנה (=תושבי מדמנה עזבו את מקומם וברחו), יושבי הגבים העיזו (=תושבי גבים העיזו [=התאספו] וברחו יחד). [והמלבי"ם פירש אחרת את "יושבי הגבים העיזו" => תושבי הגבים העיזו (=אספו את רכושם) וברחו למקום בטוח.]

פסוק ל"ב - "עוד היום בנב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים."

עוד היום בנב לעמוד (=עוד באותו יום מיהר סנחריב עם צבאו להגיע ולעמוד בנוב עיר הכהנים שקרובה מאוד לירושלים), ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים (=כשראה את ירושלים העומדת על הר הוא הניף [=הרים] את ידו לכיוונה בדרך של ביזיון ולעג ואמר: עיר כזו - אני אכבוש בקלות.) הערה: פירוש אחר לפסוק - עוד באותו יום ברחו כל אנשי העיירות שכבש סנחריב אל נוב, ונופפו בידיהם אל אנשי ירושלים שיצילו אותם (זה פירושו של הרי"ק = ר' יוסף קמחי, אביו של הרד"ק) הערה: "הר בת ציון גבעת ירושלים" = כפל הדבר במילים שונות. (מצודת דוד)

פסוקים ל"ג - ל"ד - מפלת צבא אשור משולה לכריתת יער

פסוק ל"ג - "הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה, ורמי הקומה גדועים, והגבוהים ישפלו."

הנה האדון ה' צבאות מסעף (=כורת) פארה (=ענפים) במערצה (=בגרזן), ורמי הקומה גדועים (=והעצים הגבוהים נכרתו), והגבוהים ישפלו (=כנ"ל). [וכפי שכבר ציינתי, הכוונה לאותו אירוע בסוף פרק י"ט במלכים ב', בו מלאך ה' בא והרג את חיילי אשור המשולים לענפים והרג גם את שריהם ומפקדיהם המשולים לעצים גבוהים ורמים.]

פסוק ל"ד - "וניקף סבכי היער בברזל, והלבנון באדיר יפול."

וניקף (=ונכרתו) סבכי היער (=עצי היער מרובי הענפים המסתבכים זה עם זה) בברזל (=על ידי גרזן של ברזל), והלבנון (=ועצי הלבנון [לבנון זה שם של יער שהיה בארץ ישראל] ) באדיר (=על ידי כח אדיר וחזק) יפול (=יפלו) [וכפל הדבר בא לחיזוק העניין].