נפילת הקיסרות הסינית

בעיות הפנים והחוץ של הקיסרות הסינית ונפילתה

הגורמים והביטויים של האימפריאליזם בסין עד תחילת המאה העשרים:

רקע

אימפריאליזם פרושו מדיניות של עם השואפת לכבוש ולשעבד עמים זרים. אנו משתמשים במושג כדי לתאר את הכוונה להתפשטות טריטוריאלית, מעבר לים של מעצמות אירופה (אנגליה, רוסיה, צרפת, איטליה בלגיה) וארה"ב החל מאמצע המאה ה-19.

באירופה היו גורמים רבים רשמיים ובלתי רשמיים, בודדים, קבוצות, חברות וממשלות שיזמו פעילות אימפריאליסטית. ביניהם: מגלי עולם, אגודות מיסיונריות, סוחרים, חברות שחיפשו שווקים חדשים, דרכי מסחר וחומרי גלם וממשלות שההשתלטות על טריטוריות מטעמי יוקרה וצבירת השפעה שבאה לידי ביטוי באירופה.

הגורמים והביטויים של האימפריאליזם בסין

חדירת מעצמות אירופה לסין החלה למעשה במאה ה-16 כשפורטוגל והולנד קשרו קשרים עם סין. הקשרים נוצרו כתוצאה מתוקפנות המדינות ובניגוד לרצונה של סין.

תרבות סין הייתה מושתתת על עקרונות קונפוציאניים. תורה ששמה דגש על התנהגותו המוסרית של האדם: חובותיו כלפי משפחתו וכלפי שליטו. כל אדם, במעמדו ובתפקידו, חייב לבצע את משימותיו כמתחייב ממעמדו. על כך מבוסס רעיון ההרמוניה (האיזון) של החברה הסינית.

סין ראתה עצמה כ- "ממלכת המרכז" – סין מרכז של תרבות, של הדרך הנכונה הדאו. כשאתה הולך בדרך הנכונה, הסובבים אותך (מי שאיננו סיני) הוא תועה דרך ואין מה ללמוד ממנו ומכאן שהוא ברברי ויש להימנע מחברתו. אין הצדקה להיות יורד ים מכאן שטוב לי להסתגר בקונכייה שלי כי בה נמצאת הדרך הנכונה – הדאו.

לסינים היו הישגים מרשימים בתחום התרבותי והמדעי. בדרמה, בספרות, בפילוסופיה ובמדעי הטבע. הסינים המציאו את אבק השריפה, המצפן, הנייר, אותיות הדפוס וכו'.

במישור המדיני הקיסרים בסין ראו חובה לעצמם להוכיח כי הם ראויים ל"מנדט השמיימי". רעיון החלפת השושלת בסין נעוץ בתפיסה שקיסר שאיננו מצליח חייב לפנות את מקומו. קיסר שמאבד את ההשראה השמימית הוא לדוגמא קיסר שבימיו חסרים מים או אסונות טבע אחרים, או שנכבש על ידי כוח חיצוני.

"השליט האידיאלי הוא זה המטייל להנאתו על שפת האגם וצופה בברבורים".

ההיגיון הוא, שאם אתה נמצא במצב זה, ענייני המדינה בשליטה וגם המים בשליטה כי הברבורים שטים רק במים רגועים. אם נכנס ארבה לארץ, או מתרחשת רעידת אדמה זה מעיד על שבוש ההרמוניה, מעיד על אבוד ההשראה השמימית ועל בעיה עם הקיסר.

המינהל הסיני היה מפותח מאד וכל פקיד ידע את תפקידו. 18 פרובינציות היו כפופות לשלטונו הריכוזי של הקיסר הסיני שישב בפקינג ב "העיר האסורה".

במשך שנים ראתה סין באירופאים ברברים. הסוחרים והמיסיונרים שהגיעו לסין חויבו בקיום טקס ה "קוטו" – כריעת ברך שלוש פעמים וקידה עמוקה תשע פעמים לפני הקיסר.

העליונות הסינית כלפי המערב באה לידי ביטוי בשלושה אופנים:

• כל משלחת אירופית שבאה לסין הייתה צריכה להביא מתנות לקיסר. הדבר נחשב כמס מיוחד המבטא את עליונות הקיסר.

• הסינים נמנעו ממסחר עם המערב פרט לחוזים מסחריים מצומצמים במספרם.המסחר עם סין היה חייב להתבצע רק דרך נמל קנטון.

• שום חוק אירופאי לא היה בר תוקף בסין. החוק הסיני הוא היה הסמכות העליונה.

ב – 1793 מקרטני הבריטי מנסה להגיע להסכם עם סין. הבריטים ניסו לייצא אופיום למזרח ומשלחתו של מקרטני מגיעה אל הקיסר עם מתנות. על-פי התפיסה הסינית הייתה זו משלחת של ברברים שבאו להעלות מסים (כך נכתב על האפריון שנשאו ת בני משלחתו של מקרטני).

הסינים דרשו ממקרטני לבצע את טקס ה- KOWTON = השתטחות לרגלי הקיסר שמסתיים בהכאת הראש ברצפה. מקרטני מסרב והיו וויכוחים ועד שהגיעו לפשרה. הבסיס לדיונים כבר לא היה רלנבנטי בשלב זה.

ב- 1816 לאחר כישלונו של הלורד ארמהרסט , היה ברור ש: או שמוותרים על סין, או שנכנעים כליל לדרישות הסינים והופכים ואסלים של המערכת הסינית. כך התפתחה אופציה שלישית, פריצה בכוח שתעמיד את הסינים בפני המציאות של החיים ותראה להם איפה נמצא הכוח.

גם רוסיה מנסה בסוף המאה ה-17 לחדור לתוך סין מצפון. התחושה היא שישנו מהלך מרוכז להתקפה כוללת על העוגה הסינית.

התוצאה של העמדה הקשוחה הסינית, שלא מוכנה לקבל את רעיון הסחר הבינלאומי על בסיס של שוויון הוא תולדה של התפיסה הסינית שלברברי אין מה לתרום ואין חומר גלם שעשוי להועיל לסינים. המשק האוטרקי הסיני נתפס כסמל של עליונות.

לקראת 1840 נוצר מצב של איזון לוקה מבחינה מסחרית, שכן הסינים מוכנים רק למכור ולא לקנות כך שמצטברים בסין מטילי זהב וכסף, ובאירופה מצטברות סחורות. חוסר איזון זה גורם בסופו של דבר לשבר.

מלחמת האופיום 1840 – 1842

האופיום חדר לסין במאה ה-7 וה-8 בעיקר כתרופה ונכנס במינון נמוך.

במאה ה- 16 וה- 17 יש ערבוב של אופיום וטבק מטייוואן לחבל פוגין משם מופץ האופיום הלאה.

עישון האופיום בנרגילה הופך לפופולרי יותר והופך לעניין של מותרות . המוצרים הללו נכנסו באופן לא חוקי וכאשר התופעה הולכת ומתרחבת אנו רואים שהקיסר (יונג צ'אנג 1723-1739) במפורש מתחיל במאבק כנגד האופיום ומפיציו.

בנוסף לעניין המוסרי קיימת גם השפעה כלכלית מובהקת. אותה ערמה של מטילי כסף וזהב הולכת ומצטמצמת והסינים משלמים טבין ותקילין עבור הסם הנכנס וכך הוא הופך גם לנזק כלכלי.

עד שנת 1833 יבאה "חברת הודו המזרחית", שפעלה בהיתר מלכותי, כמויות עצומות של אופיום לסין, למרות האסור של השלטונות הסינים. הסחר באופיום מאופיין על-ידי מאזן שלילי לרעת סין כלומר, הפוך של הקערה. הבריטים מובילים את הסחר באופיום משדות הפרג בהודו שבשליטת הבריטים. התוצאה רווח עצום לבריטים והרס הדרגתי של החברה הסינית. באותה עת חל כמובן אסור בריטי על סחר באופיום במערב ובמקביל עידוד הסחר בסם במזרח.

שניה	תיבות אופיום שנמכרו
1729	200
1769	1500
1808	4500
1820	10,000
1838	40,000