רב ורבנות

המונח רב משמש בשתי משמעויות:

• מנהיג של קהילה.
• תלמיד חכם, מורה לתלמידים.

בראש כל קהילה יהודית, במהלך הדורות, עמד רב שעסק בהוראה, בקביעת הלכה, בשיפוט על פי דין תורה, בפיקוח על כשרות ובניהול ישיבות. במקומות מסוימים ייצג הרב את הקהילה בפני השלטונות.

רב ממונה לתפקידו לאחר שעבר מבחני ידע בהלכה וקיבל "סמיכה" מרבנים, כדי שיוכל לפסוק הלכה ולהרביץ תורה.

בארץ ישראל, בזמן המנדט הבריטי הוקמה הרבנות הראשית, שבה מכהנים רב ראשי ספרדי המכונה "הראשון לציון" ורב ראשי אשכנזי. הרב הראשי האשכנזי הראשון היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שנודע בשל חיבתו לחלוצים ותפיסתו הדתית-לאומית, והרב הספרדי הראשון היה הרב יעקב מאיר. תארים נוספים לרב: חכם, תלמיד חכם, דיין, מורה צדק, מארי.