מטרותיהם של הגטאות

הגטאות – 1939-1941:

• • אין הוראה כוללת להקמת גטאות פרט ל"איגרת הבזק" (לא של היידריך ולא של הנס פרנק, המושל האזרחי). קיים חוסר אחידות בהקמתם: מתי, איך, כמה רחובות וכו'. הגטאות הם תהליך מתמשך ולא אחיד של 1939-1941. כנראה בגלל שזוהי יוזמה מקומית של שלטונות מקומיים במטרה לבצע את איגרת הבזק של היידריך.

מטרות מוצהרות והסברים להקמתם: הסברים מוצהרים: ^הגנה ליהודים. ^ מניעת מגפות שמקורן ביהודים. ^ ע"מ למנוע מהם להפיץ שמוות חתרניות ושליליות על מצב המלחמה. ^ מניעת ספסרות במוצרי מזון. המטרות האמיתיות: ^בידוד. ^שלב במדיניות. ^אמצעי הכחדה בלתי ישיר - תהליך התמעטות טבעי. ^מימוש אידיאולוגיה. ^ריכוז ע"מ לקיחתם לעבודות כפייה. דרך ניהול הגטו: היו גטאות סגורים והיו גטאות פתוחים, בשל העדר הוראה ספציפית כל גטו נוהל בצורה שונה מהאחרים. אספקה מועטה מאוד של מזון, חומרי הסקה, תרופות ועוד. בחלק מהגטאות יצאו היהודים לעבודות כפייה משפילות, חלקם התנדבו לכך למען הקצבת המזון הנוספת. היודנראטים העבירו את פקודות הנאצים ליושבי הגטו, אך המעורבות של היודנראט בחיים הפנימיים בגטו השתנתה בין גטו לגטו. התפקידים שהוטלו על היודנראטים: תפקידים מנקודת מבט גרמנית: תפיסה מנוגדת => מלכוד-למלא את פקודות הגרמנים. -מפקדי אוכלוסין. -ארגון חיי היום יום בגטאות הסגורים. תפקידים מנקודת מבט יהודית: ייצוג ע"י משא ומתן בין היושבים בגטו לבין הגרמנים. גישור. תפקידים בפועל: חלוקת מזון. לשכת העבודה מפנה גופות רישום משטרה יהודית שילוחים עבודות כפייה חינוך הנפקת כסף בריאות בתי תמחוי קבורה גוף שיפוטי תפקידי הרשות המקומית תפקידים מסורתיים שהיו בידי הקהילה. את מי ממנים? הנהגה היהודית שלפני המלחמה. רמתו יורדת. מניעים להצטרפות – כוח, עוצמה, אידיאולוגיה, כסף, מזון. דרכי פיקוח על הגטאות: חומות. משטרה פולנית בכניסות, משטרה גרמנית מסביב, בתוך הגטו פעלה המשטרה היהודית. בחלק מהגטאות היה הגטו סגור יותר או פחות, בחלקם יצאו התושבים לעבודה. השואה בימי ביצוע " הפתרון הסופי" – יוני 1941 – מאי 1945: השלבים בביצוע "הפתרון הסופי": שלב 1: בורות המוות: בשיטה זו נרצחו כ- 1.5 מיליון יהודים. בוצע ע"י האס.אס והאייזצנגרופן. השיטה צומצמה בסוף 1941 בשל בזבוז תחמושת ונזק פסיכולוגי לגרמנים. היהודים שניצלו מבורות המוות לא שרדו משום שלא הייתה להם סביבה תומכת. שלב 2: משאיות הגז: מחנה חלמנו, פעל מדצמבר 1941. השיטה הייתה השמדת יהודים ע"י הכנסתם למשאיות סגורות ומלאות בגזים. אתר השמדה נייד, במחנה חלמנו השתכנו 3 המשאיות ושם היה להן אתר קבוע. הפעם הראשונה בה השמידו יהודים באמצעות גז – עדיין לא השמדה המונית. שלב 3: מבצע ריינהרד: מבצע השמדת יהודי הגנרל גוברנמן. במגרת זו נרצחו מיליון ו700 אלף בני אדם. מרץ 1942 – בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה. היהודים הגיעו ברכבות מהגטאות. לראשונה אין בטרבלינקה מגורים – מי שהגיע לשם הושמד מייד. נרצחו באמצעות גז CO במקלחות. רצח זה היה יעיל וזול, נגמר לאחר שרוב יהודי פולין הושמדו. שלב רביעי:מחנות השמדה: אשוויץ בירקנאו: מחנה זה חולק ל3: אשוויץ 1: המחנה המרכזי, משרדים. אשוויץ 2: בירקנאו. שם נרצחו כ29 אלף צוענים וכמיליון יהודים (4 תאי גזים, 2 משרפות). אשוויץ 3: מחנה עבודה. בשנים 1942-1943 מפוצצים את תאי הגזים עם התקרבות הסובייטים. אשוויץ היא צומת בינלאומית של רכבות. שלב חמישי: צעדות המוות: פינוי האסירים לגרמניה עם התקרבות בעלות הברית. רובם נרצחו או מתו בזמן הצעדה, שהתבצעה בחורף 1945.

• הסלמה נראית לעין. משמעות המקום: ממעטים לרבים.

ועידת ואנזה – 20.1.1942: המוזמנים לוועידה: ראשי הגסטאפו, האס.אס, משטרה, מנהל. מפקדי האייזצנגרופן. מומחים מרכזיים נציגי משרדים ממשלתיים. תיאום תפקידים – שיתוף פעולה – מניעת התנגשות בין אינטרסים והשלוחות של המנהל הגרמני. הנושאים שהועלו בישיבה: סקירת מדיניות ההגירה מן הרייך. פינוי היהודים למזרח. מס' היהודים שעליהם יחול הפתרון הסופי: 11 מיליון. ניצול כוח עבודה יהודי. גורל בני תערובת ויהודים הנשואים לארים. מטרה: הודעה על הפתרון הסופי. בוועידה לא מתקבלת החלטה, ההחלטה התקבלה לפני הוועידה. מקומה בביצוע "הפתרון הסופי":

1. "אור ירוק" להמשך ההרג.
2. הדגשת החיסול הטוטאלי של כל יהודי אירופה, לרבות צאצאים של נישואיי תערובת. הפתעה: נכללו בחישוב גם יהודים בארצות אירופה הניטרליות/הלא כבושות (אנגליה).