משפטים - קביעת רגע המוות

קביעת רגע המוות

קביעת רגע מותו של אדם חשובה למספר תחומים:

• פלילי- הדבר יסייע למשטרה לאתר את הרוצח וכן לקבוע האם הוא הגורם שגרם למוות.

• ביצוע החייאה- הצוות הרפואי מפסיק לבצע את ההחייאה לאחר שרופא קובע את המוות.

• ניתוק ממכשירי החייאה- ניתן לנתק את החולה ממכשירי ההחייאה רק לאחר קביעת רגע המוות.

• השתלת איברים- ניתן לקחת איברים רק מאדם שהוכרז כמת ולהשתיל אותם באדם אחר, וככל שמועד ההשתלה קרוב למועד המוות יש יותר סיכויים להצלחתה.

פס"ד בלקר נ' מדינת ישראל

מר בלקר השליך את אשתו מחלון דירתם שבקומה הרביעית, לאחר שניסה להציתה קודם לכן. השכנים, ששמעו אותה והבחינו מהחלון במתרחש, הזמינו אמבלונוס, וזה הוביל אותה במהירות לביה"ח, שם נקבע מוות מוחה ובינתיים חוברה למכשירי החייאה. לאחר כמה ימים ניתק אותה ביה"ח ממכשירי ההחייאה. כנגד מר בלקר הוגש כתב אישום. הוא טען להגנתו שתי טענות:

• הגברת התאבדה- אולם טענה זו נדחתהלאור עדויות השכנים.
• הרופאים הם שרצחו אותה בזאת שניתקוה ממכשירי ההחייאה.

ביהמ"ש המחוזי לא קיבל את טענותיו של בלקר וחייבו בדין.בלקר ערער לביהמ"ש העליון. השאלה הנידונה בפסה"ד היא "מהי ההגדרה של מוות?". האם מוות מוחי נחשב כמוות?

תפקידו של גזע המוח הוא האחריות על מערכות הנשימה והעצבים. מוות מוחי פירוש שגזע המוח לא מתפקד. אנו נושמים משום שגזע המוח נותן לנו הנחייה לנשום, ובלעדיו אנו לא ננשום. מכשירי החייאה בעצם מחליפים את גזע המוח.

בעבר המבחנים המסורתיים לקביעת מותו של אדם היו:

• העדר נשימה.
• העדר דופק.

עם קיומם של שני תנאים אלו נקבע מותו של אדם. פעמים רבות המוח ימות מספר דקות לאחר הפסקת הדופק והנשימה. בעבר לא התייחסו למושג מוות מוחי, מאחר ובכול מקרה מספר דקות לאחר מכן הנשימה והדופק היו מפסיקים לתפקד.

ההתייחסות למוות מוחי החלה בעיקר בשנות השישים ואילך, בעקבות התפתחותה של הטכנולוגיה שפיתחה מכשירים רפואיים שבאמצעותם ניתן להאריך את הנשימה בצורה מלאכותית. באמצעות מכונת לב ריאה ניתן להאריך באופן מלאכותי את חיי החולה למרות שגזע המוח האחראי על מערכת הנשימה אינו מתפקד. סיבה נוספת לחידוד המושג מוות מוחי היא השתלת איברים. ככל שמועד ההשתלה יהיה סמוך למועד המוות כך סיכויי ההצלחה גדולים יותר. ישנם איברים כגון לב שניתן להשתמש בהם רק אם הגוף נמצא במוות מוחי. אם הדופק כבר הפסיק לעבוד, לא ניתן להשתמש בלב לצורך השתלה.

השאלה העומדת לדיון בפסק הדין היא האם מוות מוחי יכול להיחשב כמבחן נפרד במקביל למבחנים האחרים של קביעת המוות (שהם העדר נשימה ודופק).

התשובה לשאלה תיבדק במספר תחומים:

• התחום המשפטי- אף חוק אינו מגדיר מהו מוות: חוק העונשין מתייחס למצב שאדם הרג אדם אחר, חוק הירושה מתייחס לאותם יורשים לאחר מותו של אדם, אך אינו מגדיר מהו מוות. חוק האנטומיה והפתולוגיה המתייחס לניתוח לאחר המוות אך גם הוא אינו מגדיר מהו מוות.

• התחום הרפואי- עולם הרפואה במהלך השנים קיבל את ההגדרה שמוות מוחי נחשב כמבחן נוסף הקובע את מותו של אדם. עולם הרפואה מגדיר את מותו של איבר בגוף כתהליך סופי ללא חזרה.

מוות מוחי- העדר תפקוד מוחלט של גזע המוח.

עולם הרפואה קבע מספר מבחנים לקביעת מותו של גזע המוח: א) הפסקת הנשימה הטבעית. ב) הרפלקסים בגוף אינם פועלים, כגון שיעול, הקאה, וחוסר תגובה לאור ולכאב. ג) בדיקות מדעיות באמצעות גלי חשמל שמראות כי גזע המוח מת.

• מצב משפטי בחו"ל – בארה"ב ישנם מדינות שהגדירו בחוק מהו מוות וכללו בתוך ההגדרה גם מוות מוחי. ישנם פסקי דין שניתנו בארה"ב כנגד רופאים שנתבעו על כך שניתקו חולה ממכשיר החייאה למרות שנגרם לו מוות מוחי. בית המשפט קבע שמוות מוחי נקרא מוות, בדומה לתביעות כלליות (כמו מקרה בקלר).

• המשפט העברי – משנה במסכת יומא. המשנה מדברת על מקרה שארעה מפלות (כגון: בנין התמוטט) ונכנסה שבת, האם מותר להמשיך ולחפור בשבת? המשנה קובעת שניתן לחלל את השבת גם עם אנו לא בטוחים האם ישנם אנשים שקבורים שם. הרמב"ם פוסק את המשנה להלכה וקובע שאם מוצאו אדם בתוך ההריסות והתברר שאין לו נשימה, לא מחללים עליו את השבת, כלומר לא ממשיכים לנסות ולהוציא אותו מכיוון שהוא מת. הרמב"ם גם פוסק שאם בחפירות בשכבה העליונה מצאו אנשים מתים, ניתן להמשיך ולחפור גם אם לא ברור לנו אם ישנם אנשים חיים מתחת לשם.

חתם סופר – הוא פוסק להלכה שאדם שמתקיימים בו שלושה תנאים:

א)אין נשימה.

ב) אין דופק.

ג) מוטל כאבן דומם.

• מוגדר כמת

ישנם פוסקי הלכה בימינו המפרשים את דברי החתם סופר ובעיקר למבחן השלישי, למצב שבו נגרם לאדם מוות מוחי. אדם כזה אינו זז מאחר ומערכת העצבים שלו פגועה. אותם פוסקים מפרשים את דברי החתם סופר שהם מתייחסים למצב שבו גזע המוח מת ואין נשימה ואין דופק טבעי. מועצת הרבנות הראשית אימצה את דברי החתם סופר ואת הפרשנות בדבריו. מצד שני ישנם פוסקי הלכה בימינו ובראשם הרב וולדנברג, שאינם מקבלים פרשנות זו ולדעתם רק העדר נשימה ודופק נחשב כמוות. אדם שנגרם לו מוות מוחי יחשב כגוסס ולפי ההלכה אסור לגעת בו מאחר ובכך ואתה מקרב את מותו.

השופט בפסק הדין בלקר קיבל את ההגדרה שמוות מוחי נחשב כמוות ולכן הרשיע את בלקר. בית המשפט ציין שיש צורך במקרה של מוות מוחי שהמוות יקבע ע"י צוות רפואי מעל רופאה אחד. ויש צורך שהצוות הרפואי שיבצע במקרה של השתלת איברים יהיה שונה מהצוות שקובע את מותו. זוג נוסע ברכב האישה בהריון נגרמת תאונת דרכים. האישה פצועה קשה והבעל פצוע קל. האישה מובהלת לביה"ח, ומתברר שנגרם לה מוות מוחי. השאלה האם ניתן לילד את האישה ולהציל את העובר? הבעל התנגד. הרופאים מעונינים לנתק את האישה ממכשירי ההחייאה, וניתקו ללא הסכמת הבעל. בהתאם לפסק דין בלקר לא ניתן לתבוע את הרופאים בגין ניתוק באשה מהמכשירים מאחר, ומוות מוחי שווה למוות. ניתן יהיה להגיש כתב אישום כנגד הנהג שגרם לתאונה, בגין גרימת מוות. במשפט העברי לפי הרבנות הראשית מוות מוחי נחשב כמוות. ולכן המשפט העברי יהיה זה למשפט הישראלי. לפי הרב וולדנברג מוות מוחי אינו נחשב כמוות, אלא האישה תחשב כגוססת לפי ההלכה אסור לקרב את מותו של הגוסס. ולכן אין לגעת בו. לפי הרב וולדנברג הרופאים בנתקם את מכשירי ההחייאה קירבו את מותה של האישה, ולכן גם הם שותפים בגרימת המוות. כנגד הנהג לא ניתן להגיש כתב אישום בגין גרימת מוות, אלא פציעה.