צורות התיישבות

מושבה – פתח תקווה – "אם המושבות"

פתח תקווה הוקמה ב-1878 על ידי קבוצת אנשים מ"היישוב הישן" בירושלים. הם רכשו אדמות במטרה להתיישב על הקרקע ולהתפרנס מעבודה האדמה. המושבה הייתה צורת התיישבות אופיינית לאנשי העלייה הראשונה. מספר מושבות הוקמו באותם ימים בגליל וביהודה.

קבוצת "דגניה" - הקבוצה הראשונה

דגניה, היישוב השיתופי הראשון בארץ ישראל, נוסדה בימי העלייה השנייה בעמק הירדן. החברים עסקו בחקלאות, דגלו בחלוקת העבודה באופן שוויוני ובשיתוף מלא ברכוש. על בסיס רעיון שוויוני זה הוקמו קיבוצים וקבוצות רבים, הן בדגם הקבוצה הקטנה כמו דגניה, והן בדגם הקיבוץ הגדול כמו עין חרוד.

הקיבוץ הוא אחת התופעות הייחודיות של חידוש ההתיישבות בארץ ישראל, שהתפרסמה בעולם כולו.

מושב עובדים – נהלל

נהלל הוא מושב העובדים הראשון שהוקם על ידי אנשי העלייה השלישית בעמק יזרעאל.

המושב הוא סוג של התיישבות חקלאית המשלבת את השקפת העולם השיתופית והעזרה ההדדית, עם שמירה על חופש הפרט. בעקבות נהלל הוקמו מושבים רבים. המושב הדתי הראשון היה שדה יעקב בעמק יזרעאל.

עיר עברית – תל אביב

בשנת 1906 התארגנה קבוצה יהודית מקרב תושבי יפו. הם קראו לקבוצה בשם "אחוזת בית". מטרתם הייתה לרכוש אדמות מצפון ליפו ולהקים עיר עברית ראשונה שתהיה מודרנית, מרווחת ונאה ותשמש דוגמה להתיישבות עירונית. בעזרת הלוואה שקיבלו מקק"ל נרכשו האדמות, והמגרשים הוגרלו בין 60 החברים. ב-1909 הוקמה העיר העברית הראשונה, וניתן לה השם תל-אביב, בעקבות תרגום לספרו של הרצל "אלטנוילנד" (ארץ ישנה-חדשה).