מלכים ב' פרק כ"ד

פרק כ"ד עוסק בשלטונם של שלשה מלכי יהודה: יהויקים, יהויכין וצדקיהו. החלק הראשון של הפרק עוסק בשלטון המלך יהויקים (אליקים- פרעה שינה את שמו בכדי להראות שיש לו כוח) בן יאשיהו (פס' 7-1). בשנת 609 לפנה"ס מינה פרעה נכה מלך מצרים את יהויקים למלך במקום אחיו יהואחז בשל נטיותיו הפרו-מצריות של יהויקים. יהואחז היה מלך, אך הוא לא היה הבן הבכור של יאשיהו. (בשושלת דוד, תמיד הבן הבכור הוא זה שעולה אוטומטי לשלטון, ואילו במקרה זה, עם הארץ החליט להפוך את יהואחז למלך על יהודה - יהואחז מת במצרים). בשנת 604 לפנה"ס כבש נבוכדנאצר את יהודה מידי מצרים ויהויקים הפך מלך משועבד למלך בבל למשך שלש שנים. בשנת 601 לפנה"ס הביס צבא מצרים את צבא בבל, ויהויקים ניצל את ההזדמנות ומרד במשך שלש שנים בבבל. בשנת 598 לפנה"ס עלה מלך בבל על יהודה. המספר המיקראי תולה את האשם במלחמה בחטאי מנשה ורשעותו של יהויקים. המלך יהויקים מת במצור ותחתיו הומלך בנו יהויכין.

היחידה השניה בפרק (פס' 16-8) עוסקת במלכות יהויכין אשר נמשכה רק שלשה חדשים. לאחר שלשה חדשים נכנע יהויכין למצור ופתח את שערי ירושלים בפני מלך בבל. מלך בבל כבש את העיר אך לא החריבה. נבוכדנאצר היגלה לבבל את המלך יהויכין, בני משפחתו ונכבדי העיר. במקום המלך הגולה מינה מלך בבל את צדקיה, 597 לפנה"ס. על מסעו של נבוכדנאצר לכיבוש ירושלים אפשר ללמוד מתעודה בבלית קצרה המתארת את הליכתו לארץ החתי (ישראל), הטלת המצור, כיבוש העיר, המלכת מלך חדש ולקיחת מס כבד. התעודה אינה מזכירה את הגלות לאנה מפרטת את שמות המלכים. הבבלים מגלים את כל האליטה גבוהה בגלל שהם לא רוצים שהארץ תוכל להתחזק ולמרוד ולהלחם כנגדם.

החלק השלישי הפרק (17-20) מספר על שלטונו של צדקיהו בן יאשיהו. לאחר גלות יהויכין נשארו ביהודה רק פשוטי העם. מלך בבל ממליך את בנו של יאשיהו מתניה וכדי לההוכיח את אדנותו עליו הוא משנה את שמו לצדקיהו, דבר שהיה מקובל. בתחילת שלטונו צדקיהו נאמן למלך בבל אולם בשנת 393 לפנה"ס הוא ניסה למרוד - מרד שלא יצא לפועל. בשנת 590 לפנ"ס כרת צדקיהו ברית עם מצרים נגד בבל ושנתיים מאוחר יותר 588 לפנה"ס הוא מורד בנבוכדנאצר שעולה על העיר, מחריבה ומגלה את תושביה לבבל בשנת 586 לפנה"ס.