למידה: הבדלים בין גרסאות בדף

למידה (הצגת מקור)

גרסה מ־18:21, 22 באוקטובר 2005

נוספו 43 בתים , 22 באוקטובר 2005

אין תקציר עריכה

Mar Gamish

@

138

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 חזרה ל[[פסיכולוגיה]]
 ----
 אחת מהשאלות הגדולות בפסיכולוגיה היא כיצד האורגניזם לומד?
@@ שורה 8: / שורה 9: @@
 התנהגות הצרכן לפי גישה זו הינה מערכת של תגובות לגירויים פיזיים. מודל זה קושר קשר ישיר בין גירויים הנתונים לשליטת הפירמה לבין התגובות המבוקשות מצד הצרכן. מטרתו היא לגלות קשרים אמפיריים בין סוגים שונים של גירויים שיווקיים וסביבתיים לבין תגובותיו של הצרכן.<BR>
 לגישה זו יש שתי הסברים לתהליך הלמידה: התניה קלאסית והתניה אופרנטית.<BR><BR>
-<B>התניה קלאסית:</B> את יסודות ההתניה הקלאסית הניח החוקר איבן פבלוב. התניה זו עוסקת בקישור בין גירויים.<BR> פבלוב ערך ניסוי. כדי להבין את הניסוי יש להגדיר כמה מושגים:<BR>
+== התניה אופרנטית - סקינר ==
+את יסודות ההתניה הקלאסית הניח החוקר איבן פבלוב. התניה זו עוסקת בקישור בין גירויים.<BR>
+פבלוב ערך ניסוי. כדי להבין את הניסוי יש להגדיר כמה מושגים:<BR>
 גירוי בלתי מותנה (UCS) - גירוי חיצוני המעורר אוטומטית תגובה בלתי מותנית.<BR>
 תגובה בלתי מותנית (UCR) - תגובה המתעוררת לאחר הגירוי הבלתי מותנה.<BR>
@@ שורה 19: / שורה 23: @@
 א. פעמון (CS) --/--> ריור (CR).<BR>    אוכל  (UCS) ----> ריור (UCR).<BR>
 ב. פעמון (CS) + אוכל (UCS) ----> ריור (UCR).<BR>
-ג. פעמון (CS) ----> ריור (CR).<BR>
+ג. פעמון (CS) ----> ריור (CR).<BR><BR>
+[[Image:Dogpavlov.PNG]]
 <B> תופעות אפשרויות בתהליך ההתניה הקלאסית </B>:<BR>
@@ שורה 27: / שורה 32: @@
 . <B>הבחנה</B> - תהליך שמטרתו ללמד את האורגניזם לתת CR רק לCS המקורי. נבצע את התהליך ע"י קבלת הUCS לאחר הCS המקורי (תהליך התניה) ואי-קבלת הUCS לאחר גירוי השונה מהCS המקורי (תהליך הכחדה).<BR><BR>
-<B>התניה אופרנטית:</B> את יסודות ההתניה האופרנטית הניח החוקר ברהמס פרידריך סקינר. סקינר ערך ניסוי שלמטרתה בנה תיבה (הנקראת "תיבת סקינר"). התיבה מכילה: מנורה, מגש מזון ודוושה. כאשר לוחצים על הדוושה משתחרר מזון הישר למגש המזון. אל התיבה סקינר הכניס חולדה. בשלב זה, סקינר שינה את פונקצית הדוושה, כך שלא ישתחרר מזון בלחיצתה. הוא נתן לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדה לוחצת על הדוושה. בשלב השני, החזיר את הדוושה לפונקציה שתוכננה: כל לחיצה על הדוושה מביאה למזון. גם כאן בדק באיזו תדירות תלחץ החולדה על הדוושה. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות של הדוושה גדלה באופן ניכר.<BR>
+ את יסודות ההתניה האופרנטית הניח החוקר ברהמס פרידריך סקינר. סקינר ערך ניסוי שלמטרתה בנה תיבה (הנקראת "תיבת סקינר"). התיבה מכילה: מנורה, מגש מזון ודוושה. כאשר לוחצים על הדוושה משתחרר מזון הישר למגש המזון. אל התיבה סקינר הכניס חולדה. בשלב זה, סקינר שינה את פונקצית הדוושה, כך שלא ישתחרר מזון בלחיצתה. הוא נתן לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדה לוחצת על הדוושה. בשלב השני, החזיר את הדוושה לפונקציה שתוכננה: כל לחיצה על הדוושה מביאה למזון. גם כאן בדק באיזו תדירות תלחץ החולדה על הדוושה. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות של הדוושה גדלה באופן ניכר.<BR>
 המסקנה המתבקשת: החולדה למדה לקשר בין פעולת הלחיצה על הדוושה לבין קבלת המזון.<BR>ולכן ההגדרה של הפעולה הפעולה האופרנטית היא: שינוי בסביבה שמופיע קרוב לאחר התנהגות מסוימת ומשנה את ההסתברות של הופעת התגובה בעתיד. שינוי שגורם לעלייה בהסתברות הופעת התגובה הוא חיזוק.<BR>
 <B>חיזוק חיובי</B> כאשר מדובר במתן משהו חיובי.<BR><B>חיזוק שלילי</B> כאשר מסולק גירוי בלתי נעים.<BR> סקינר לדוגמא, המשיך את הניסוי בכך שפיזר בכל התיבה אותות וזרמים חשמליים. כל פעם שהחולדה לחצה על הדוושה הזרמים החשמליים חלדו, ולכן גדלה ההסתברות בה לחצה החולדה על הדוושה. זהו חיזוק שלילי.<BR>
@@ שורה 39: / שורה 45: @@
 ג. נורית (CS) ----> פחד (CR).<BR>
 שלב שני: התניה אופרנטית. אם היא תדלג לצד השני, יפסק הגירוי הבלתי - נעים.<BR>
-קפיצה (תגובה) ----> הפסקת פחד (חיזוק שלילי).
+קפיצה (תגובה) ----> הפסקת פחד (חיזוק שלילי).<BR><BR>
+[[Image:Skinner.jpg]]