admin, בירוקרטים, מפעילי מערכת
4,938
עריכות
←מקומה של התפילה בחיי המאמין
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
האיסלאם, במידה רבה של דמיון ליהדות ושל שוני מן הנצרות, הוא דת הלכה. פירוש הדבר כי כדי להיות מוסלם, לא די בקבלת עיקרי אמונה מסוימים - כמו ייחוד האל, שליחותו של מוחמד, מקורו השמימי של הקוראן, יום הדין, גן העדן והגהינום וכיו"ב, אלא יש לקיים מערכת מסועפת של מצוות הנוגעת בכל פרט בחייו של המאמין. מתוך מערכת הלכתית זו, הועלו חמש מצוות לדרגה של מצוות-יסוד - עמודי התווך של האיסלאם. מצוות אלו הן: "שהאדה" - העדות, כלומר החובה להצהיר על דבקות בעיקרי האמונה הבסיסיים של האיסלאם; "צלאת" - תפילה, "זכאת" - צדקה, "צום" - צום, ו"חגג" - העליה לרגל למכה, ולאתרים מקודשים סביבה. כולן מצוות שבין האדם למקום וכולן מצוות המוטלות על כל יחיד, גבר ואשה כאחד - להבדיל ממצוות אחרות בהלכה המוסלמית, שקיומן בידי חלק מן העדה פוטר את שאר המאמינים מלקיימן ("פרד' כפאיה"). קיום כהלכה של מצוות-היסוד הוא אבן בוחן לכל מוסלם. מי שאינו מקיימן במודע, במכוון, וללא הצדקה - אינו יכול להימנות עם קהל המוסלמים. | האיסלאם, במידה רבה של דמיון ליהדות ושל שוני מן הנצרות, הוא דת הלכה. פירוש הדבר כי כדי להיות מוסלם, לא די בקבלת עיקרי אמונה מסוימים - כמו ייחוד האל, שליחותו של מוחמד, מקורו השמימי של הקוראן, יום הדין, גן העדן והגהינום וכיו"ב, אלא יש לקיים מערכת מסועפת של מצוות הנוגעת בכל פרט בחייו של המאמין. מתוך מערכת הלכתית זו, הועלו חמש מצוות לדרגה של מצוות-יסוד - עמודי התווך של האיסלאם. מצוות אלו הן: "שהאדה" - העדות, כלומר החובה להצהיר על דבקות בעיקרי האמונה הבסיסיים של האיסלאם; "צלאת" - תפילה, "זכאת" - צדקה, "צום" - צום, ו"חגג" - העליה לרגל למכה, ולאתרים מקודשים סביבה. כולן מצוות שבין האדם למקום וכולן מצוות המוטלות על כל יחיד, גבר ואשה כאחד - להבדיל ממצוות אחרות בהלכה המוסלמית, שקיומן בידי חלק מן העדה פוטר את שאר המאמינים מלקיימן ("פרד' כפאיה"). קיום כהלכה של מצוות-היסוד הוא אבן בוחן לכל מוסלם. מי שאינו מקיימן במודע, במכוון, וללא הצדקה - אינו יכול להימנות עם קהל המוסלמים. | ||
| שורה 63: | שורה 55: | ||
הוגים דתיים, בעיקר מחוגי המיסטיקאים המוסלמים, הדגישו, עם זאת, את משמעותיותיה הפנימיות של התפילה, כפי שעשו גם בקשר למצוות אחרות. אבו חאמד מוחמד אל אלגזאלי (מת בשנת 1111 לספירה הנוצרית), מן החשובים בהוגי הדעות באיסלאם, שנטל על עצמו את התפקיד של העשרת החיים הדתיים של המוסלמים ביסודות של חוויה מיסטית, מדגיש בדבריו על התפילה את הסמליות בתנועות ואת החשיבות הרבה של הריכוז ושל הבנת המשמעויות הטמונות בטקסט. הנה קטע מדבריו בספר שייחד לסודות התפילה, בקובץ מקיף פרי עטו בשם "אחיא עולום אל דין" (החיאת מדעי הדת): "ואמר שליח אללה תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: לרבים אין מן התפילה מאומה מלבד מאמץ וטרחה". כוונתו היתה אל המסיחים דעתם, כפי שאמר: "שכרו של אדם על תפילתו - לפי מידת הבנתו אותה". שהרי המתפלל משיח כביכול את לבו לפני ריבונו, וכפי שנאמר במסורת - השיחה עם הסחת הדעת בלתי אפשרית. פירושו של דבר שאפשר, למשל, לקיים את מצוות מתן הצדקה תוך הסחת הדעת, שכן היא עצמה דיכוי היצר. וכך גם הצום או העלייה לרגל, שמעשיה קשים ויש בה דיכוי היצר מתוך מאמץ ויסורים, בין אם לבו של אדם מרוכז בהם ובין אם לאו… אולם התפילה, אין בה דבר זולת אזכרת שם אלוהים, קריאה, השתחוויה, סגידה, קימה וישיבה… וקשה להניח שהכוונה בה לבחון את הלשון בהגייה, כפי שהגוף נבחן במאמצי הצום או העלייה לרגל, שכן ללא ספק הכוונה בהגיית האותיות היא הדיבור, ואין דיבור ללא ריכוז הדעת… וההשתחוויה והסגידות כוונתן לבטא יראת כבוד והערצה, ואילו אפשר היה לעשות זאת בלא ריכוז הדעת, יכול היה אדם להשתחוות גם לפסל או לקיר שלפניו, מתוך היסח הדעת… ואם נוטלים משמעות זאת מן ההשתחוויה, לא נשאר בה דבר זולת תנועות גב וראש ולא יעלה על הדעת שתנועות כאלו הן המפרידות, לפי המסורת, בין הכפירה לאמונה, והן החשובות מכל שאר המצוות, ועל אי קיומן חייב האדם דין מוות… לפיכך יש לקבל כי הריכוז בתפילה כמוהו כרוח החיים בה ובמידה שירבה בה, תתפשט רוח החיים בכל אברי התפילה בחלקיה… אך הבנת משמעות הכתוב היא דבר שמעבר לזה, ובה דרגות שונות לבני האדם… ופעמים רבות יקרה שהמתפלל יגלה משמעויות חדשות בתפילתו, שלא עלו על דעתו קודם לכן. מבחינה זאת אפשר לומר שהתפילה היא המונעת את האדם ממעשים מכוערים, שכן (בתפילה) מבין הוא דברים המביאים אותו לידי ההימנעות מעשיית מעשים כאלה" (מתוך: ח. לצרוס-יפה - "התפילה באיסלאם", פתחים, פברואר 1978). | הוגים דתיים, בעיקר מחוגי המיסטיקאים המוסלמים, הדגישו, עם זאת, את משמעותיותיה הפנימיות של התפילה, כפי שעשו גם בקשר למצוות אחרות. אבו חאמד מוחמד אל אלגזאלי (מת בשנת 1111 לספירה הנוצרית), מן החשובים בהוגי הדעות באיסלאם, שנטל על עצמו את התפקיד של העשרת החיים הדתיים של המוסלמים ביסודות של חוויה מיסטית, מדגיש בדבריו על התפילה את הסמליות בתנועות ואת החשיבות הרבה של הריכוז ושל הבנת המשמעויות הטמונות בטקסט. הנה קטע מדבריו בספר שייחד לסודות התפילה, בקובץ מקיף פרי עטו בשם "אחיא עולום אל דין" (החיאת מדעי הדת): "ואמר שליח אללה תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: לרבים אין מן התפילה מאומה מלבד מאמץ וטרחה". כוונתו היתה אל המסיחים דעתם, כפי שאמר: "שכרו של אדם על תפילתו - לפי מידת הבנתו אותה". שהרי המתפלל משיח כביכול את לבו לפני ריבונו, וכפי שנאמר במסורת - השיחה עם הסחת הדעת בלתי אפשרית. פירושו של דבר שאפשר, למשל, לקיים את מצוות מתן הצדקה תוך הסחת הדעת, שכן היא עצמה דיכוי היצר. וכך גם הצום או העלייה לרגל, שמעשיה קשים ויש בה דיכוי היצר מתוך מאמץ ויסורים, בין אם לבו של אדם מרוכז בהם ובין אם לאו… אולם התפילה, אין בה דבר זולת אזכרת שם אלוהים, קריאה, השתחוויה, סגידה, קימה וישיבה… וקשה להניח שהכוונה בה לבחון את הלשון בהגייה, כפי שהגוף נבחן במאמצי הצום או העלייה לרגל, שכן ללא ספק הכוונה בהגיית האותיות היא הדיבור, ואין דיבור ללא ריכוז הדעת… וההשתחוויה והסגידות כוונתן לבטא יראת כבוד והערצה, ואילו אפשר היה לעשות זאת בלא ריכוז הדעת, יכול היה אדם להשתחוות גם לפסל או לקיר שלפניו, מתוך היסח הדעת… ואם נוטלים משמעות זאת מן ההשתחוויה, לא נשאר בה דבר זולת תנועות גב וראש ולא יעלה על הדעת שתנועות כאלו הן המפרידות, לפי המסורת, בין הכפירה לאמונה, והן החשובות מכל שאר המצוות, ועל אי קיומן חייב האדם דין מוות… לפיכך יש לקבל כי הריכוז בתפילה כמוהו כרוח החיים בה ובמידה שירבה בה, תתפשט רוח החיים בכל אברי התפילה בחלקיה… אך הבנת משמעות הכתוב היא דבר שמעבר לזה, ובה דרגות שונות לבני האדם… ופעמים רבות יקרה שהמתפלל יגלה משמעויות חדשות בתפילתו, שלא עלו על דעתו קודם לכן. מבחינה זאת אפשר לומר שהתפילה היא המונעת את האדם ממעשים מכוערים, שכן (בתפילה) מבין הוא דברים המביאים אותו לידי ההימנעות מעשיית מעשים כאלה" (מתוך: ח. לצרוס-יפה - "התפילה באיסלאם", פתחים, פברואר 1978). | ||
===התפילה בציבור=== | ===התפילה בציבור=== | ||